אין לי כוח אני על סף שבירה

[רותי ע]

החלמה מהירה ../images/Emo20.gif

אחרי הניתוח הכל ישתנה לטובה...

 

[עידית של מעין וארז]

גם אני מקוה רותי

שזה יעזור לו לחזור לדבר, להתחיל ללכת כו מה שנעצר פתאום....

 

[סיגל של שגיא]

עידית - מקווה שהניתוח יחזיר את

השלווה לביתכם, ויעלה חיוך על שפתי ארז.

 

[עידית של מעין וארז]

גם אני אשמח לראות אותך מחייכת ולא

בבית משוגעים...

 

[סיגל של שגיא]

אני כבר מחייכת../images/Emo9.gif שמתי את האייקון

ע"מ שתאמיני לי

ובית המשוגעים יצטרך לחכות קצת...

 

[אמא של ע,ק,ת]

יותר עצות ממשיות אין לי../images/Emo12.gif

אבל - חברה שלי אומרת שהילדים שלה הפסיקו להתעורר בלילה כשהם הבינו שאמא בלילה מאוד לא נחמדה! למה הכוונה ב"מאוד לא נחמדה"? זה לפרשנותך. מניסיוני רב השנים (5+) ורב הילדים (3): הראשון טרטר הרבה בלילות, ושנינו (אמא ואבא) התעסקנו איתו. השני נולד עם הידיעה שרק הורה אחד יתעסק איתו בלילה, ולכן טרטר מעט. השלישי יודע שהוריו ישנים בלילה והוא ישן כל הלילה! הוא בן 7 חודשים - נרדם בין 20:00-21:00 ומתעורר כשמעירים אותו ב 6:30. פעם בשבוע בערך הוא בודק שאמא זןכרת שיש לה תינוק ומתעורר לינוק. המסקנה: להתחיל מהשלישי או להיות לא נחמדה (בלילה). לילה טוב! את מוזמנת לבוא לישון אצלינו, באמת!

 

[סיגל של שגיא]

בכלל אומרים שילד שלישי הוא המוצלח

יותר, לא?

אני מנסה ליישם לאט-לאט טת מה שהחברות כתבו לי. כשיהיו תוצאות - אני אדווח. בינתיים ארמוז ש"סנונית אחת אינה מבשרת את בוא האביב"...והמבין יבין (זה נגד עין-הרע שאיני כותבת במפורש

...)

 

[iris and ben]

לסיגל של שגיא

עכשיו תגובתי....שנכתבה רבות והמחשב לא רצה לשלוח אותה מצטערת שאין אייקונים אבל נראה לי שהם מעכבים... אז ככה אני מבינה ששגיא הוא בן חצי שנה-הייתכן שהוא סובל מגזים?-בן שלי עד גיל 4 וקצת חודשים היה כמו התאור שלך לשגיא ומה שהיה מרגיע אותו הוא הנענוע ונדנוד והוא סבל מגזים-ברגע שבעיית הגזים נפתרה אז כך גם בעיות השינה (אז...) היום כשאצל בן (בן 21 חודש) מתעוררות בעיות שינה אני פשוט ז ו ר מ ת איתו אני לא בעד שילד ירדם תוך כדי בכי- גם אני לא אוהבת לישון כשאני בוכה וממורמרת לדעתי כשתינוק בוכה יש לכך סיבה - גם סיבה להיות בידיים של אמא זו סיבה טובה. יש לכבד את רצון התינוק ואחת כמה וכמה שהוא אינו יכול לתקשר במילים נכון שזב לעיתים מתסכל אבל אני מעדיפה להיות מתוסכלת ולא לתת לבן שלי להיות מתוסכל גם לי נאמר רבות ונפלאות על שיטת האילוף...ולדאבוני הרב ניסיתי אותה ואני מצטערת ומתייסרת על היום שבו עשיתי זאת. הבן שלי בכה במשך חצי שעה במיטה וממש השתנק... השיטה שלי היא כזאת בשעות משבר-לשים את בן במיטה ואם הוא בוכה אני אחרי 5 דקות בדיוק נכנסת ולוקחת אותו ומנסה להרדים אותו בצורות שונות אם הוא נרדם מה טוב ואם לא אני נותנת לו להיות ער עוד קצת וכך אני עושה במשך מס´ ערבים-שמה אותו במיטה הוא בוכה מעט-לפעמים אפילו משחק אבל הוא יודע שאני באה והוא מאמין בי אחרי 4 לילות כאלה הוא מבין את הפרנציפ שלא משנה מה אני אגיע בסופו של דבר וזה מקנה לו ביטחון אני לא נותנת לו לבכות יותר מ-5 דקות!!!-אני עושה את זה כי לפעמים הוא בוכה דקה שתיים לוקח צעצוע משחק ונרדם. לפעמים הבכי נובע מתוך עייפות יש כאלה שטענים שאני מפנקת אתו וזה לא "בריא",והוא "מנצל" אותי אך אני חושבת אחרת תינוקות זקוקים לחום ואהבה ולהורים זמינים זו דעתי-מצטערת אם יצא ארוך ומבולבל (כבר מאוחר..) קבלי ממני את כל האייקונים המחייכים והמחבקים איריס

 

[עירית ל]

עד עכשיו חשבתי שאין לי מה לכתוב

אבל בעצם נראה לי שיש: אם את תצליחי להחזיק מעמד כמו אורית זה פשוט נהדר. כשיונתן היה בן שמונה חודשים (ואצלנו מעולם לא היה המצב גרוע) נכנעתי לשד הרע והחלטתי שהוא צריך ללמוד להרדם לבד. ישבתי ליד המיטה ולא הוצאתי אותו גם כשהוא בכה. כל פעם שהוא נעמד במיטה חיבקתי אותו, אמרתי לו שזה לילה והשכבתי אותו. זה לקח יותר מחצי שעה והתמדתי בזה שני לילות. איך יכולתי????? מזל שעזבתי את זה. אימצתי לי גישה שהכל הולך - שירדם מתי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, ירצה לאכול בלילה - יאכל, ירצה לישון איתנו - יישן איתנו. ברגע שהורדתי מעצמי את הלחץ לפעול "כמו שצריך", הלילות הפכו לכל כך הרבה יותר קלים. אני כל כך הזדהיתי עם מה שאמרת על הפחד משעות הלילה הממשמשות ובאות. הפחד הזה עבר לי עם ההשלמה וזה היה שחרור גדול. היום, חצי שנה אחרי האפיזודה המזעזעת, כשיונתן עייף, הוא לבד מבקש למיטה. כבר לא נוח לו להרדם על הידיים וחבל לי, כי אני אוהבת שהוא מתמסטל עלי ושוקע לשינה. הוא רוצה לשכב במיטה שלו ונרדם לבד, כשאני רק יושבת לידו (וגם את זה הוא לא צריך, אלא אני רוצה). ועוד הערה לגבי הספר של אבי שדה: לקרוא את הספר זה עוד לא ללכת לטיפול אצל הדוקטור. לי קריאת הספר מאוד עזרה להתמודד עם תופעת ביעותי הלילה שחווינו. גם ההסבר על מנגנון השינה וחשיבותו מאוד מעניין. ולפי המתואר בספר, ללכת למעבדת שינה יכול להועיל מאוד באיתור בעיות. אם תרגישי שדפוס השינה שלו נובע מ או יוצר בעיה, אל תפסלי על הסף. בהצלחה.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo51.gif עירית. קלעת בול לצורך שלי

באינטימיות שבהרדמה של שגיא. שנינו נהנים מזה. גם עכשיו בבוקר, השכבתי אותו במיטה שלו, לנסות להרדם לבד, והוא הצליח. לשמחתי הרבה, הוא לא בכה אתמול, אלא מילמל מתוך עייפות, ובן-זוגי ואני ניגשנו אליו כל הזמן. לא הסתכלנו על השעון, אלא ניגשנו לפי הרגש שלנו. גם בלילה היה כך. נקודת השבירה של שגיא היתה בשעה 3:45, ובן-זוגי ואני קמנו מס´ לא קטן של פעמים להרגיע את שגיא. לרגע הוא לא בכה, למזלי, ולבסוף הוא חזר לישון. גם עכשיו, התלבטתי אם להניח אותו במיטה או להרדים אותו על הידים, ואמרתי שאני חייבת לנסות להרדים אותו במיטה שלו. הוא נרדם יחסית מהר, תוך 3 דקות, והייתי צריכה לגשת אליו רק פעמיים. אין לי כל ספק שהקושי של שגיא בהרדמות קשור בי. אני לא ידעתי כיצד להרדים אותו, ולכן נכנסנו למצוקה שכזו. למזלי, יש את הפורום הנהדר הזה, בו יכולתי לשלוח קריאת מצוקה ולקבל עזרה.

 

[טלי של גלי]

עירית, כתבת נפלא!