לסיגל של שגיא
שלום. אני עוקבת אחרייך מזה זמן רב ביותר, עוד מהפורום הקודם ובכל פורום שאת נמצאת. חביב לקרוא את שאת כותבת. במיוחד כאשר נושא השינה של בנך מציק מאוד. דעי לך שבני היום בן שנה ו 10 חודשים ועד היום אין לו שינת לילה מלאה. הלילות שאת עוברת, הם כאין וכאפס לעומת מה שאנו עברנו. היו ימים קשים ביותר, וכדי לבדח אותך בני ישן שינת לילה מלאה רק מה 9.3.02 ככה שהטירונות שעברנו, אין כמונו. מתרגלים לכל דבר, ולומדים לאהוב את הלילות הלילות, דווקא אני מאוד מבסוטית עכשיו, לפחות אני בודקת מה איתו תמיד באמצע הלילה, ודואגת גם שהרכב לא יגנב בשעות קריטיות אלה. בצחוק!! ככה זה להביא ילדים לעולם. השנתיים הראשונות ידועות כקשות לחלק גדול של הילדים. זה מסתדר עם הזמן, ותאמיני לי שאני ישנה כבר מעל שבוע, ולמרות זאת מתעוררת בלילה לפחות 3-4 פעמים. אין מה לעשות, יש להם קפיצות גיל, ולמיטב זיכרוני ילד בגילו עובר קפיצת גיל.זה ירגע לו עוד מעט. יכול להיות שגם הפה/שיניים או דברים אחרים מפריעים לו. קחי את זה בקלות, ולא לכעוס עליהם הם לא אשמים. עוד תתגעגעי לימים הללו. אך בהחלט מומלץ להקנות לו הרגלים, לא להעביר אותו בלילה לכל מיני מקומות, ובשום פנים באופן אני נגד שינה במיטת ההורים. בני מהיום הראשון שהיה בבית ועד היום מכיר רק את מיטתו, ורק בשבת בבוקר ואחה"צ "מבקר" אצלנו, וגם ככה זה נראה לו מוזר להיות במיטתנו. תנסי הכול שילמד שמהמיטה לא קמים. ואם לא הולך לא נורא ,זה יעבור לו. דעי לך שבשעות הלילה, את לא היחידה שערה, ומסתובבת, תחשבי כמה נשים כמוך, שומרות על הרכבים שלהן. ב צ ח ו ק בהצלחה