עוד דעה ../images/Emo140.gif
כמו כל דבר, יש כאן גם עניין של גיל. שגיא עדיין קטן, והוא לא צמוד לסדר יום של מבוגרים. קודם כל, אני חושבת, להשיג עזרה ולבקש מאיזה סבתא לבוא ללילה אחד ולתת לך לישון. בבוקר תרגישי יותר טוב, וזה העיקר. תמוז היתה מתעוררת הרבה פעמים בלילות בגיל הזה, אבל חוזרת לישון די בקלות. יש לנו קלטת קבועה של נעימות ללא מילים שאנחנו משמיעים, ואנחנו בודקים לפני שאנחנו קמים בלילה אם זו התעוררות קטנה או גדולה. אמא יודעת כשמדובר בתינוק נואש או בתינוק מתפנק (שגם זה בסדר, אבל זה כבר נתון יותר לשיקול דעת). בהתחלה הוצאנו מהמיטה, נישקנו ופינקנו, והחזרנו להרדם במיטה. בנוכחותנו. לאט לאט התחלנו להוריד את משך הזמן שאנחנו ליד המיטה. חשוב לא להגיע לבכי היסטרי, זה בטח לא מרדים. תנסי לשמור על סדר יום קבוע במשך היום: לצאת בשעה קבועה מהבית, לקום בבוקר (גם אם לא ישנת בלילה) בשעה קבועה, כדי לקבע את ההרגלים. להציע אוכל בשעות קבועות (חס וחלילה לא להכריח, אבל תינוק יכול לאכול חצי שעה לפני הזמן הטבעי שלו). אני לא עשיתי את זה, אבל כשיצאתי לעבודה המטפלת פשוט הנהיגה את זה וזהו. לא היתה לי במיוחד ברירה, כי באופן טבעי קמתי בשעה מסויימת וגם היא הגיעה בשעה מסויימת. הייתי גם מאד עייפה בערב, ואחרי הנקה או האכלה מבקבוק בערך בתשע וקצת, עידו היה פשוט מחבק אותה בסלון עד שהיה הולך לישון. עד היום (בת כמעט שנתיים) היא מכורה לתנוחה הזו. סדר היום הגמיש הזה עשה פלאים בעניין שנת הלילה. אני דווקא חושבת שהרגלי שינה זה חשוב, בייחוד שגם לי קשה לחזור ולהרדם כשמעירים אותי שוב ושוב. לא העברתי את תמוז לסלון ולא פתחתי אור. גם נעזרתי הרבה בנדנדה חשמלית, שזה רעיון מדהים והיה עוזר בכל פעם (ונמנמתי ליד על מיטה בחדר של תמוז).הרעיון שלנו היה שצריך תמיד לגשת פעם ראשונה ולוודא שהכל בסדר. אחר כך התחלנו לחכות טיפה יותר בכל פעם, בצורה משמעותית בגילאים קצת יותר מאוחרים, בערך 9 חודשים. חזרנו על מנטרה בנוסח שהלך בערך כך: "תמוזי הולכת לישון. כולם ישנים. הדובי ישן, החתולים ישנים, כולם עושים נומי נומי. תמוזי טובה, תמוזי אהובה, אבל עכשיו לילה טוב!" בטון הכי נעים ואוהב, גם בפעם האלף, כדי לא ללכת לישון בכעס. את נשמעת אמא נהדרת, עם הרבה רצון ויכולת. את תמצאי את השיטה שלך, אבל חשוב להיות מודע לנקודות השבירה ולמצוא פתרון למנוחה.
