אין לי עם מי לדבר.. מקווה שפה זה המקום
צהריים טובים לכולם.
אני נער תלמיד כיתה י'א.
נשאר לי עוד שנה וקצת כדי לסיים את התיכון.
אימא שלי ילדה אותי בגיל מאוד צעיר.
נולדתי שישה ימים בלבד אחרי שמלאו לה 18 (לא הריון מתוכנן).
כל החיים שלי זה רק אני ואימא שלי, את כל החיים שלה היא נתנה לי.
לפני שנתיים אימא שלי הכירה גבר, אין לי מושג אם היו לה חברים אחרים אבל זה הראשון שהיא הכירה לי.
לפני שנה הוא ואימא שלי החליטו שהם רוצים לגור ביחד.
מאז אנחנו גרים שלושתינו באותו בית.
מערכת היחסים שלי עם בן זוגה של אימא שלי הייתה מן הסתם לא פשוטה (לא סתם קוראים לפורום משפחות מורכבות).
לי וגם לו לקחלא מעט זמן להתרגל אחד לשני.
לאט לאט הזמן עשה את שלו החיכוכים פחתו והמצב היה טוב בבית.
בן זוגה של אימא שלי הוא איש מחקר בתחום מאוד ספציפי ומצומצם.
אם להגיד את האמת עד היום אני בעצמי לא ממש מבין מה בדיוק הוא עושה בעבודה.
אני יודע שהוא מרוויח טוב ואימא שלי יכולה סוף סוף לנשום לרווחה אחרי שכל השנים שהיא נאבקה בקשיים כלכליים וגם אני נהנה מכך בצורת דברים שאני מבקש ומקבל.
אנחנו גרים כולנו בירושלים, אני נולדתי פה וגר כאן כל חיי.
גרים בדירה שלו.
לא מזמן אימא שלי נכנסה ממנו להריון והם התחתנו צ'יק צ'אק בחתונה מצומצמת "לפני שיראו את הבטן" כהגדרתם.
עכשיו בעלה של אימא שלי קיבל איזושהי הצעת עבודה מהטכניון בחיפה.
הוא אומר שהוא חייב לקבל את ההצעה הזאת.
הטענה העיקרית שלו ששם הוא ירוויח הרבה יותר טוב ועם עוד ילד בדרך זה בא בול בזמן.
כמו כן הוא אומר שזה יעשה ניסים לקריירה שלו ויקדם ויפתח אותו מאוד בתחום בו הואא עוסק.
והאמת שהכל טוב ויפה והוא רוצה לעבור לחיפה ואימא שלי גם לא מתנגדת.
הבעיה זה שיש אותי.
נשאר לי שנה וחצי עד סיום התיכון ואני לא מוכן שיעקרו אותי ממקום למקום.
גם ככה יש עלי המון לחץ עם בגרויות ולהתחיל עכשיו בית ספר חדש לא בא בחשבון.
לזכותה של אימא שלי ייאמר שהיא לגמרי מבינה אותי.
אני הצעתי לה שהיא ובעלה יעברו לחיפה ואני אעבור לגור אצל ההורים שלה (סבא וסבתא שלי) שגרים מאוד קרוב אלינו.
מבחינתי זה לא אידאלי הניתוק מאימא שלי והמעבר למגורים אצל אנשים מבוגרים אבל זה הרע במיעוטו.
אימא שלי לא מוכנה לשמוע על כך כי היא אומרת שבגיל הזה (היא נכנסה להריון איתי כשהיא הייתה גדולה ממני רק בשנה) אין מצב שהיא משאירה אותי ללא השגחה צמודה שלה ושאם זה יקרה היא אף פעם לא תהיה רגועה באמת.
אני בשום פנים ואופן לא רוצה לעבור לחיפה.
החברים שלי פה ובגיל 16 חברים זה הכול.
אני לא רוצה לעזוב את התיכון שאני לומד בו שהוא תיכון נורא יוקרתי ושעבדתי מאוד קשה כדי להתקבל לשם.
כמו כן בין סיום התיכון לגיוס כנראה שיהיה חלון זמן ואני רוצה להעביר אותי בעיר שלי עם החברים שלי ולא בעיר זרה בלי חברים.
בעלה של אימא שלי מין הסתם מאוד לוחץ עלי לעבור לחיפה.
הוא אומר שגם בחיפה יש בתי ספר מצויינים ושהוא ידאג להכניס אותי לאחד כזה.
הוא כל הזמן אומר כמה חיפה נהדרת.
הוא אגב בעצמו יליד חיפה ככה שהוא לא ממש אובייקטיבי.
הוא אומר שבמילא אני אתגייס תוך כשנתיים ושבמילא בצבא יווצרו חברויות חדשות.
הוא מנסה לפתות אותי בכך שלאחיו יש שם עסק והוא יסדר לי אצלו עבודה עד הגיוס.
בקיצור מהבוקר עד הערב הוא מנסה לשכנע אותי לעבור לחיפה.
גם אימא שלי מנסה לשכנע אותי לעבור אם כי יותר בעדינות.
היא אומרת שיש לו שם בית גדול בן 5 חדרים לעומת השכירות של 3 החדרים פה ושעם הולדת התינוק לכולנו יהיה יותר מרווח שם.
היא מנסה לשחד אותי בכל מיני דרכים והבטחות כמו למשל שזה בית עם יחידת דיור קטנה בצד ושני אוכל בהמשך לגור שם ולהיות עצמאי.
אבל לי כל זה לא משנה אני לא רוצה לעבור.
לא רוצה לעזוב את ירושלים ואת החברים ואת הסביבה שלי והחיים שאליהם התרגלתי.
אני רואה שאימא שלי נקרעת ולא יודעת מה לעשות ומאוד כואב לי לראות אותה ככה...
אני רואה שהיא לא יודעת מה לעשות ואיך לצאת מהמצב הזה והאמת גם אני לא יודע מה לעשות.
אני כל הזמן מסביר לה שעבורי הכי טוב להישאר פה עם סבא וסבתא שלי ולא לעבור לחיפה.
בראש היא לגמרי מבינה את זה אבל הלב לא נותן לה להשאיר אותי פה ולעבור לשם.
אני יודע שבסופו של דבר אם אני אתעקש על שלי להישאר פה גם היא תשאר פה בגללי.
הוא יסע והיא תשאר ויכאב לה מאוד ואני לא רוצה.
לאימא שלי היה מאוד קשה לגדל אותי לבד ונכון שהיא היום כבר אישה בוגרת ולא נערה בת 18 אבל שמעתי אותה מדברת עם חברה ואומרת שהפחד הכי גדול שלה זה שהיא תאלץ לגדל ילד נוסף לבדה (האופציה שבעלה לא יקח את הקידום לא קיימת מבחינתו גם במחיר של מגורים בערים נפרדות ואני מצידי אשנא את עצמי אם אדע שאחי או אחותי גדלים כמוני בלי אבא בגללי).
אני לא יודע מה להחליט ומה לעשות האם להמשיך לעמוד על זכותי לעבור לסבא וסבתא שלי ואם אימא שלי לא תיתן לי זאת בעיה שלה או להקריב את עצמי ולעבור לחיפה למען אימא שלי והאח או האחות שעוד לא נולדו לי?
צהריים טובים לכולם.
אני נער תלמיד כיתה י'א.
נשאר לי עוד שנה וקצת כדי לסיים את התיכון.
אימא שלי ילדה אותי בגיל מאוד צעיר.
נולדתי שישה ימים בלבד אחרי שמלאו לה 18 (לא הריון מתוכנן).
כל החיים שלי זה רק אני ואימא שלי, את כל החיים שלה היא נתנה לי.
לפני שנתיים אימא שלי הכירה גבר, אין לי מושג אם היו לה חברים אחרים אבל זה הראשון שהיא הכירה לי.
לפני שנה הוא ואימא שלי החליטו שהם רוצים לגור ביחד.
מאז אנחנו גרים שלושתינו באותו בית.
מערכת היחסים שלי עם בן זוגה של אימא שלי הייתה מן הסתם לא פשוטה (לא סתם קוראים לפורום משפחות מורכבות).
לי וגם לו לקחלא מעט זמן להתרגל אחד לשני.
לאט לאט הזמן עשה את שלו החיכוכים פחתו והמצב היה טוב בבית.
בן זוגה של אימא שלי הוא איש מחקר בתחום מאוד ספציפי ומצומצם.
אם להגיד את האמת עד היום אני בעצמי לא ממש מבין מה בדיוק הוא עושה בעבודה.
אני יודע שהוא מרוויח טוב ואימא שלי יכולה סוף סוף לנשום לרווחה אחרי שכל השנים שהיא נאבקה בקשיים כלכליים וגם אני נהנה מכך בצורת דברים שאני מבקש ומקבל.
אנחנו גרים כולנו בירושלים, אני נולדתי פה וגר כאן כל חיי.
גרים בדירה שלו.
לא מזמן אימא שלי נכנסה ממנו להריון והם התחתנו צ'יק צ'אק בחתונה מצומצמת "לפני שיראו את הבטן" כהגדרתם.
עכשיו בעלה של אימא שלי קיבל איזושהי הצעת עבודה מהטכניון בחיפה.
הוא אומר שהוא חייב לקבל את ההצעה הזאת.
הטענה העיקרית שלו ששם הוא ירוויח הרבה יותר טוב ועם עוד ילד בדרך זה בא בול בזמן.
כמו כן הוא אומר שזה יעשה ניסים לקריירה שלו ויקדם ויפתח אותו מאוד בתחום בו הואא עוסק.
והאמת שהכל טוב ויפה והוא רוצה לעבור לחיפה ואימא שלי גם לא מתנגדת.
הבעיה זה שיש אותי.
נשאר לי שנה וחצי עד סיום התיכון ואני לא מוכן שיעקרו אותי ממקום למקום.
גם ככה יש עלי המון לחץ עם בגרויות ולהתחיל עכשיו בית ספר חדש לא בא בחשבון.
לזכותה של אימא שלי ייאמר שהיא לגמרי מבינה אותי.
אני הצעתי לה שהיא ובעלה יעברו לחיפה ואני אעבור לגור אצל ההורים שלה (סבא וסבתא שלי) שגרים מאוד קרוב אלינו.
מבחינתי זה לא אידאלי הניתוק מאימא שלי והמעבר למגורים אצל אנשים מבוגרים אבל זה הרע במיעוטו.
אימא שלי לא מוכנה לשמוע על כך כי היא אומרת שבגיל הזה (היא נכנסה להריון איתי כשהיא הייתה גדולה ממני רק בשנה) אין מצב שהיא משאירה אותי ללא השגחה צמודה שלה ושאם זה יקרה היא אף פעם לא תהיה רגועה באמת.
אני בשום פנים ואופן לא רוצה לעבור לחיפה.
החברים שלי פה ובגיל 16 חברים זה הכול.
אני לא רוצה לעזוב את התיכון שאני לומד בו שהוא תיכון נורא יוקרתי ושעבדתי מאוד קשה כדי להתקבל לשם.
כמו כן בין סיום התיכון לגיוס כנראה שיהיה חלון זמן ואני רוצה להעביר אותי בעיר שלי עם החברים שלי ולא בעיר זרה בלי חברים.
בעלה של אימא שלי מין הסתם מאוד לוחץ עלי לעבור לחיפה.
הוא אומר שגם בחיפה יש בתי ספר מצויינים ושהוא ידאג להכניס אותי לאחד כזה.
הוא כל הזמן אומר כמה חיפה נהדרת.
הוא אגב בעצמו יליד חיפה ככה שהוא לא ממש אובייקטיבי.
הוא אומר שבמילא אני אתגייס תוך כשנתיים ושבמילא בצבא יווצרו חברויות חדשות.
הוא מנסה לפתות אותי בכך שלאחיו יש שם עסק והוא יסדר לי אצלו עבודה עד הגיוס.
בקיצור מהבוקר עד הערב הוא מנסה לשכנע אותי לעבור לחיפה.
גם אימא שלי מנסה לשכנע אותי לעבור אם כי יותר בעדינות.
היא אומרת שיש לו שם בית גדול בן 5 חדרים לעומת השכירות של 3 החדרים פה ושעם הולדת התינוק לכולנו יהיה יותר מרווח שם.
היא מנסה לשחד אותי בכל מיני דרכים והבטחות כמו למשל שזה בית עם יחידת דיור קטנה בצד ושני אוכל בהמשך לגור שם ולהיות עצמאי.
אבל לי כל זה לא משנה אני לא רוצה לעבור.
לא רוצה לעזוב את ירושלים ואת החברים ואת הסביבה שלי והחיים שאליהם התרגלתי.
אני רואה שאימא שלי נקרעת ולא יודעת מה לעשות ומאוד כואב לי לראות אותה ככה...
אני רואה שהיא לא יודעת מה לעשות ואיך לצאת מהמצב הזה והאמת גם אני לא יודע מה לעשות.
אני כל הזמן מסביר לה שעבורי הכי טוב להישאר פה עם סבא וסבתא שלי ולא לעבור לחיפה.
בראש היא לגמרי מבינה את זה אבל הלב לא נותן לה להשאיר אותי פה ולעבור לשם.
אני יודע שבסופו של דבר אם אני אתעקש על שלי להישאר פה גם היא תשאר פה בגללי.
הוא יסע והיא תשאר ויכאב לה מאוד ואני לא רוצה.
לאימא שלי היה מאוד קשה לגדל אותי לבד ונכון שהיא היום כבר אישה בוגרת ולא נערה בת 18 אבל שמעתי אותה מדברת עם חברה ואומרת שהפחד הכי גדול שלה זה שהיא תאלץ לגדל ילד נוסף לבדה (האופציה שבעלה לא יקח את הקידום לא קיימת מבחינתו גם במחיר של מגורים בערים נפרדות ואני מצידי אשנא את עצמי אם אדע שאחי או אחותי גדלים כמוני בלי אבא בגללי).
אני לא יודע מה להחליט ומה לעשות האם להמשיך לעמוד על זכותי לעבור לסבא וסבתא שלי ואם אימא שלי לא תיתן לי זאת בעיה שלה או להקריב את עצמי ולעבור לחיפה למען אימא שלי והאח או האחות שעוד לא נולדו לי?