אין לי עם מי לדבר.. מקווה שפה זה המקום

[ornme]

נראה לי שעדיף שתשאר בירושלים,

לגמרי לא בטוח שתוכל להתקבל לתיכון טוב בחיפה בשלב הזה (אגב, לידיעתך - ישנם מספר בתי ספר מצויינים באזור חיפה והקריות, ראלי אחד מהם, אבל ישנם עוד שאינם נופלים ממנו).
אם תשאר בירושלים ותתחיל הסתבכות כלשהי - תוכל אז לעבור לחיפה.
אם סבתך וסבך מתגוררים בשכונה טובה, ואתה יחסית מוגן בכך שסביבך חברים חזקים, ואם אתה הפנמת את הצורך בזהירות מבחינת חברה לא טובה וניפוי חברים - הסיכוי שתסתבך קטן.

לסיכום , לו הייתי אני במצבה של אימך, הייתי מנסה את האופציה עם המגורים אצל סבך וסבתך עד לסיום התיכון, ואחר כך, עד הגיוס - הייתי מתעקשת שתצטרף אלינו לחיפה. אחרי הכל, זו תקופת הפרידה מהבית (לפני צבא, ולימודים גבוהים ) ומגיע לאמך שאת התקופה הזו תחיה איתה ועם המשפחה המתרחבת שלכם. ואז אם תרצה תוכל לעבוד בעסק של אחיו של אביך החורג,
ולא הייתי מזדרזת לשפוט את החלטתו לקבל את העבודה בטכניון. ייתכן שמדובר בהזדמנות שלא תשוב, והיא קריטית להמשך הקריירה שלו ולרווחה הכלכלית של המשפחה כולה. לא מקילים ראש בעניין שכזה.
:

 

[שייק שי]

אם הייתי עכשיו בכיתה ט' נגיד

והיה לי עוד שלוש שנים ללמוד או קיי הייתי עובר לחיפה
אבל אני מסיים יא וחבל לי לעבור עכשיו
הבעיה שאימא שלי לא מוכנה להשאיר אותי אצל הסבא והסבתא שלי.
&nbsp
אימא שלי אמורה ללדת באוגוסט והנושא הזה חייב איכשהו להיפטר וכרגע אני והיא במבוי סתום.
אני לא רוצה לעבור היא אומרת שאם זה המצב היא תשאר ובעלה יסע ואז אני מרגיש אשם.
&nbsp
הבעל של אימא שלי מתחיל לעבוד שם ממאי.
אני והיא כרגע נשארים פה כי בינתיים הבית שלו עוד מושכר (עד סוף מאי) והוא יגור אצל אחיו בינתיים ועוד צריך לשפץ קצת את הבית לפני שעוברים אליו כלומר לצבוע אותו וגם להחליף כמה רהיטים.
בגדול אימא שלי רוצה שכרגע נישאר פה שהוא יעבור לחיפה יתחיל עבוד ממאי והחל מיוני יתחיל בטיפול בדירה.
היא הייתה רוצה שנעבור לשם ברגע שאסיים את י"א כלומר מיולי.
היא רוצה ללדת כבר בחיפה ורוצה לצאת מהבית חולי לבית בחיפה ולי אין שום חשק להעביר שם את החופש הגדול שלי בלי חברים ובלי כלום מקסימום בעבודה אצל המשפחה של הבעל של אימא שלי.
אם אני אסרב יש בהחלט מצב שהיא תשאר כאן איתי ותלד כאן בזמן שבעלה שם אבל אני ארגיש מאוד אשם כי אני יודע היא לא רוצה לחזור על הסרט של להיות עם תינוק על הידיים בלי גבר ליד (נכון שהפעם זה שונה ובכל זאת)
&nbsp
לגבי ההסתבכות שלי זה היה קצת מעבר להסתבכות.
האמת היה סיפור די מפחיד.
ומאז היא לא סומכת עלי ולא מוכנה לעזוב אותי.
&nbsp
חוץ מזה בעלה כל הזמן מפחיד אותה בזה שצריך להעביר אותי לחיפה כי אם אני אתאהב פה במישהי אני אשים פס על הלימודים והיא לא תדע.
לא ברור מאיפה התסריט אבל היא בחרדות מטורפות.
&nbsp
כרגע חשוב לי לציין שאני לא מסתובב עם אותם החבר'ה הבעייתיים ונמצא רק בחברת ילדים טובים מהבית ספר שלי אבל אימא שלי אומרת שהדגש הוא על המילה כרגע ושהיא בכל זאת מפחדת לעבור לחיפה ולהשאיר אותי פה. אומרת שהיא צריכה יותר זמן כדי לסמוך עלי שוב.
&nbsp
עוד עניין זה שאני ואימא שלי מאוד קרובים.
בכל זאת 14 שנה היינו רק אני והיא.
והיא יודעת שזה לא שאני רוצה להיתנתק ממנה ולעבור לסבא וסבתא שלי אלא שזה הרע במיעוטו בעיניי.
ובגלל זה היא מרגישה רע לעבור לחיפה ולהשאיר אותי פה כשהיא יודעת שהייתי רוצה שכולנו נישאר פה.
&nbsp
אני משתדל לא לשפוט את בעלה של אימא שלי על כך שלקח את העבודה שם אבל עדיין קשה לי עם זה.
זה התחיל מזה שהוא סיפר שהוא קיבל הצעת עבודה מהטכניון עם תנאים מאוד טובים וכו'.
כשאימא שלי שאלה מה הוא חושב על זה הוא ענה שהוא מתכוון לסרב כי הוא לא רוצה לעקור את כולנו ממקומנו.
הוא אמר שהוא מבין שאימא שלי בהריון ואמורה ללדת והוא לא רוצה לעקור אותה מהמקום שאליו היא התרגלה.
אמר שמבין שלי יש עוד שנה בתיכון וגם אותי הוא לא רוצה לעקור.
אמר שכבר התרגל לירושלים ושטוב לו פה ולא רוצה שוב לעבור.
ובעיקר אמר שהוא אוהב את הדירה הנוכחית ושהושקע בה לא מעט.
אבל אז שכנעו אותו להגיע לפגישה שם וכשהוא הבין על איזה קידום מדובר ועל איזו משכורת הוא אמר שאין מצב שהוא מוותר..
פתאום חזר בו ממכל מה שאמר על הלא לעקור אותנו.
אמר שאחרי הצעה כזאת הוא פשוט לא יוכל להמשיך בעבודתו הנוכחית ששוב גם פה מרוויח מאוד טוב.
&nbsp
זה קצת מרגיש כאילו הוא פשוט החליט ועכשיו אני ואימא שלי צריכים לשבור את הראש מה לעשות.
לא מבין איך הלך וחתם לפני שאימא שלי פתרה את העניין איתי
&nbsp

 

[ornme]

וכאן נכנס לתמונה הפרט הלא ידוע שיכול להטיל אור

שונה על הבעיה כולה...
אני לא יכולה לדעת מה זה "די מפחיד" ומדוע אמך לא סומכת עליך.
אני כן יכולה לומר לך שאתה כרגע בסיום י"א, ולא נראה לי שסביר להניח שתוכל לעבור לבית ספר תיכון אחר, אלא אם כן אקסטרני (חייבת לציין שבעיני זו לא בעיה, אבל אם חשוב לך להיות בוגר בית ספר תיכון עיוני רגיל, זה עלול להצטייר כבעיה).
את שנת הלימודים הזו כנראה תסיים בכל מקרה בירושלים.
לגבי י"ב - זו כבר כנראה בעיה שרב בה הנסתר על הגלוי. אם אמך כל כך דואגת ואתה בעצמך מגדיר את הסיפור כמפחיד, יש מצב שאמך צודקת לחלוטין ועדיף שתהיה תחת השגחתה.

את החופש הגדול שבין י"א וי"ב אין שום הצדקה שתבלה בירושלים, למרות החברים. יש לך אח חדש, בית חדש, זה הזמן לבלות עם אמך והמשפחה הגרעינית הגדלה שלכם.

 

[שייק שי]

אחרי ההסתבכות שלי אימא שלי גררה אותי לפסיכולוג

אותו פסיכולוג אמר לה שהבעיה שלי זה שאני יותר מידי בן של אימא ושאני יותר מידי גדלתי עם אישה ושכרגע אני צריך השפעה גברית בחיים שלי.
&nbsp
במובן מסויים אותו פסיכולוג צדק.
מי שבאמת הצליח אז לאפס אותי ולגרום לי לחזור למסלול היה הבעל של אימא שלי.
כנראה שבאמת היה לי חסר קצת חינוך "גברי".
ואימא שלי רוצה באידיאל שאני אעבור לחיפה גם כדי שאני אמשיך לגדול בבית עם גבר.
&nbsp
כרגע אימא לי אומרת שהיא מאוד מפחדת עלי.
הסיפור הלא נעים שקרה לי זה שהסתבכתי עם חב'רה לא טובים וביחד איתם פרצנו לבית.
לא למטרת שוד או משהו חלילה אלא לאלכוהול והבריכה שהייתה להם שוטויות כאלה (אותה משפחה הייתה בחול).
היום אני יודע כמה לא בסדר הייתי אבל אז לא לקחתי אחריות על מעשיי.
כשזה קרה אני לא ידעתי בוודאות שזה פריצה.
אמרו לי שזה בית של קרובי משפחה של אחד מהילדים ושזה בסדר.
הטלתי ספק אבל אז לא לקחי אחריות ולא ראיתי את עצמי אשם במצב.
זה מה שהוריד את אימא שלי מהפסים.
לא הפריצה אלא זה שלא קיבלתי אחריות ושהאמני כביכול לסיפור שזה בסדר ולא הפעלתי שיקול דעת ראוי.
&nbsp
הסיבה היחידה שאני לא הגעתי למשפט מה שהיה די דופק לי את העתיד זה שקודם כל לא היו לי הסתבכויות קודמות עם החוק בניגוד לילדים אחרים שהיו איתי, שאימא שלי שהיא פקידה במשרד הרווחה הפעילה קשרים, ובעיקר בעלה הפעיל את הקשרים שלו ולקח לי עורך דין טוב על חשבונו.
&nbsp
אחר כך המצב ביני לבין אימא שלי היה לא מזהיר כי שיגע אותה שאז לא לקחתי אחריות על העניין והייתי ראש קטן.
למען האמת היא די ניפחה את הסיפור הזה כאילו הרגתי מישהו ובסופו של דבר כבר היה בלתי אפשרי לדבר איתה. בעלה הוא זה שהרגיע את הרוחות והחזיר את החיים למסלולם.
&nbsp
אימא שלי רוצה לקחת אותי לחיפה כי היא חושבת שאחרי התקרית הזאת זה מסוכן מידי להשאיר אותי פה ללא השגחה.
רק העניין הוא שאני לא רוצה לעבור לגור שם.
אני כל הזמן חוזר ומבטיח לה שאני אהיה ילד טוב אקשיב לסבתא שלי ולא אעשה שום שטויות.
אבל היא מפחדת בכל זאת...
&nbsp
עוד עניין שהיא מעלה שמקפיץ לי את הפיוזים זה שיש לי גנטיקה בעייתית.
אני בחיים שלי לא ראיתי את אבא שלי כי הוא לא רצה אותי בכלל ולא גילה שום עניין הוא אפילו לא מופיע בתעודת הלידה שלי.
אימא שלי אומרת שחיצונית ובאופי אני מזכיר לה אותו יותר מאשר אותה והוא עד כמה שהיא יודעת לא ממש הצליח בחיים ואפילו הסתבך עם החוק.
אותי מחרפן ששופטים אותי לפי מישהו שאני אפילו לא מכיר
הלו אני בן אדם בזכות עצמי
&nbsp
הבעל של אימא שלי מפחד שהיא תשאר פה איתי אז הוא עושה לה שטיפות מוח שאסור להשאיר אותי כאן שאני אתאהב במישהי ואדפוק את כל הלימודים שלי
אין שום סיבה שאמורה לגרום להם לחשוב ככה
&nbsp
הוא גם כל הזמן מזכיר לה שזה הוא שהחזיר אותי למסלול אחרי ההסתבכות ושהכי טוב יהיה שאני אעבור לחיפה ואהיה תחת ההשגחה של שניהם
&nbsp
אגב התינוק אמור להיוולד רק באוגוסט
לא רואה שום סיבה למה לפחות ביולי אני לא יכול להיות בירושלים עם החברים שלי
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[TatyBar]

יש פה בעיה אחרת קצת

של אמא שלך.
היא לא מוכנה להמשיך הלאה מהאירוע ההוא.
זה קרה, זה טופל, זה נגמר, הפנמת והבנת.
אבל הוא לא ממשיכה הלאה.
אתה עדיין, אצלה לפחות, ממשיך לשלם על הטעות הזו.
וזה מוגזם.
היא צריכה להניח לזה.
כל אחד זכאי להזדמנות שניה.
ואם היא לא תיתן לך את העצמאות להתמודד שוב עם החיים, היא לעולם לא תדע אם באמת התגברת.
אם הבת שלי נתפסה גונבת מחנות, והכרחתי אותה להחזיר ולהתמודד עם אי הנעימות, והסברתי לה והבהרתי וראיתי שהיא מבינה ומתחרטת..
אחרי זמן מה, אצטרך לאפשר לה ללכת שוב לחנות, כי מגיעה לה הזדמנות שניה.
אבל אם לא אתן לה ללכת, זה רק מראה לה שאני עדיין לא סומכת עליה ולא מוכנה להתקדם הלאה ולעבור לשלב הבא בחיים, בו אנחנו משאירים את המקרה שטופל והובן, מאחורינו.
אמא שלך לא מבינה את זה.
אתה כן.
בגילך, היא לא יכולה להכריח אותך לעבור אליה. יש משקל רב לקול שלך ולרצונות ולצרכים שלך.
אני לא מתייחס לבעל כרגע כי לפי מה שנשמע, לא היתה לו אפשרות ממשית לוותר על העבודה הזו כי זה היה משאיר אותו מאחור לכל החיים.
והבעיה שלך היא זמנית.
אני מסכימה איתו שבנסיבות המיוחדות מאוד שלו, הוא רשאי וראוי לקבל את העבודה.
אבל בד בבד, להבין, הוא ואמא שלך, שאתה בן אדם עם צרכים וקשיים ורצונות וחיים משל עצמך.
גם אני עברתי המון דירות בחיי.
אבל לעולם לא אומר לאחר שזה שטויות ומתאקלמים מיד.
כל אחד שונה. ואם לך לא מתאים, אז הנסיון שלו לא רלוונטי לכלום.
&nbsp
אמא שלך צריכה לטעמי שיחה עם איש מקצוע, שיחה קצרה ותכליתית בה ילמדו אותה בדיוק את מה שהפסיכולוג אמר לך אז. שהיא מגוננת עליך יותר מדי ולא מאפשרת לך לחיות את החיים שלך.
וכל זה, כי ׳היא׳ מפחדת.
זה לא משהו שלך.
זה משהו שלה.
&nbsp

 

[שייק שי]

לגבי הבעל שלה

אני לא מתווכח עם זה שהוא לקח את העבודה רק מפריע לי שהוא עשה את זה לפני שהבעיה איתי נפתרה.
כי הוא מבחינתו הכל סבבה לו וזה אני שאצטרך לעבור לעיר אחרת או לסבא וסבתא שלי שזה גם סוג של ברירת מחדש.
כואב לי גם על אימא שלי שהוא בחר את הבחירה שלו והיא נקרעת עכשיו בנינו.
&nbsp
אני יודע בוודאות שלאיש הזה יש חסכונות ולא מועטים.
אבל אחת ההסברים שלו לכך שהוא הסכים לעבודה הזאת בלי להסס זה בגלל הילד שלו שבדרך.
הוא רוצה לבנות עבורו עתיד כלכלי יציב פלוס פלוס פלוס.
מה גם שהוא טוען שאחרי העבודה הזאת בטכניון הוא תמיד יוכל למצוא עבודה טובה בכל מקום בעולם ולילד שלו יהיה כל מה שאפשר לקנות בכסף.
קצת מפריע לי שהוא חושב כל כך הרבה על הילד שעוד לא נולד ולא עלי שאני פה חי וקיים.
&nbsp
אימא שלי עבדה כל חייה ברווחה עם משכורת זעומה של פחות מחמש אלף נטו.
הבעל שלה החליט שהיות ובטכניון הוא ירוויח הרבה הרבה יותר מאשר פה אימא שלי לא תצטרך לעבוד (מה שכמובן משמח אותה).
הוא אומר שהוא רוצה שהיא תהיה בבית עם התינוק שיוולד ותהיה שם בשבילו משרה מלאה וזאת הדרך להשיג את זה.
יופי שוב חושבים יותר על התינוק מאשר עלי ואגב אני גדלתי עם אימא שעבדה וזה לא כזה נורא....
&nbsp
כרגע בירושלים אני לומד בבית הספר הכי טוב שיש.
הבעל של אימא שלי לדבריו דיבר עם המעסיקים שלו והסביר להם את הבעיה שלי והם הבטיחו דרך קשרים להכניס אותי שם לבית ספר ממש טוב אבל אני אף פעם לא מאמין לאנשים במאה אחוז ושוב זה לא פותר את עניין החברים ועוד הרבה דברים.
&nbsp
בנוסף אימא שלי מפעילה עלי סוג של סחיטה כספית.
כרגע יש לי הרבה מאוד דברים כמו חוגים וכו' שכמובן ממומנים מהכסף של הבעל של אימא שלי.
הם הבטיחו למשל לממן לי רישיון ורכב ועוד כל מיני דברים.
עכשיו אימא שלי אומרת שכל עוד אנחנו משפחה אין לה בעיה לקחת כסף שלו בשבילי אבל שבמידה ואני אבחר להישאר בירושלים ולא לעבור לחיפה היא כבר לא תוכל לקחת ממנו סכומים גדולים עבורי כי זה כבר לא ממש משפחה במיוחד אם היא תשאר פה באופן חלקי ו/או מלא.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[ornme]

נושא הגנטיקה ממש לא לעניין, אתה אדם בזכות עצמך,

אבל
פריצה זו עבירה רצינית.
הסטוריית התחברות עם ילדים בעלי רקע פלילי, זה בעייתי.
לא מעיזה לשפוט את תחושותיה של אמך, היא עברה אתך כברת דרך...
אולי כדאי שתיגשו שניכם להתייעצות מקצועית בנושא הלימודים בשנה הבאה.

 

[שייק שי]

אני מכיר המון ילדים בגיל שלי

אף אחד מהם לא עובר את גיל ההתבגרות בצורה חלקה.
גם לא אני.
ולא אני לא מדבר על פריצות.
אבל פתאום אימא שלי נזכרת בכל הקשיים שהיו לה איתי כשגיל ההתבגרות רק התחיל והיא ישר אומרת שזה הגנים של אבא שלי ושהיא לא יכולה להאיר אותי ללא השגחה.
למרות שלדעתי הייתי מתבגר רגיל. אולי מתבגר חרא אבל רגיל.
&nbsp
נכון שבתחילת גיל ההתבגרות היה לי אופי מאוד קשה לריסון.
אבל זו תופעה די ידועה אצל נערים מתבגרים.
&nbsp
אימא שלי צאה תקופה עם בעלה בלי לגור ביחד
בסופו ש דבר המעבר קרה מתי שהוא קרה ולא אחר כך די בגללי
כי אימא שלי הרגישה שהיא לא מסתדרת גם איתי וגם עם זוגיות שבה לא גרים באותו בית.
הכוונה שהיה לה קשה לצאת בערבים ולהשאיר אותי לבד.
אז נכון רבנו לא מעט אני והיא אבל שוב זה התבגרות טיפוסית.
ונכון פעם אחת רבנו וביום החמישי לריב ברחתי מהבית וכל העולם ואשתו חיפשו אותי ברחבי העיר אבל שוב נראה לי שיש לא מעט מתבגרים שבורחים ליום אחד.
&nbsp
בגיל 13 בכיתה ח' היו שני מקרים של גניבה.
אני לא חושב שזה גנים.
אני חושב שזה בדיקת גבולות.
ועובדה שמאז זה לא חזר על עצמו.
&nbsp
לאימא שלי יש שני אחים.
שניהם עובדים במשטרה בתפקידים שונים.
מתחילת גיל ההתבגרות שניהם מרתים לי כל הזמן לפי בקשתה של אימא שלי על כל הילדים הבעייתיים שהם רואים בעבודה שלהם וכו' ושאני צריך להיות סופר זהיר בגלל הגנטיקה שלי.
אני אף פעם לא ממש הקשבתי להם.
כי למה שהם ישפטו אותי על סמך מה שהם רואים בעבודה או על סמך אבא שמעולם לא הכרתי. אני אדם בפני עצמו.
&nbsp
השינו של לעבור לגור עם הבן זוג של אימא שלי היה לי מאוד קשה.
אני לא טוב עם שינויים
לקח לי ולו משהו כמו חצי שנה עד שהתרגלנו אחד לשני.
בהתחלה לקחתי את זה מאוד קשה ועברתי לתקופה לסבתא שלי.
אחר כך עשיי מיני שביתת רעב (שוב שטות של גיל ההתבגרות)
אבל בסופו של דבר אני והוא מצאנו שפה משותפת והסתדרנו
למרות זאת זה שינוי שהיה לי קשה ועברתי כמה חודשים קשים.
אני לא רוצה עוד שינוי.
&nbsp
במובן מסויים התחלתי לראות בגבר הזה סוג של אבא כי הוא באמת עושה הרבה עבורי ובמובן מסויים זה מבאס להישאר פה ולהיפרד ממנו ומאימא שלי אבל זה יותר קל מלעבור לבית ספר חדש ולחבר'ה חדשים.
במובן מסויים הוא איכזב אותי. כן אני מודה חשבתי שהנה סוף סוף גם לי יש אבא ועכשיו הוא די נוטש לפחות ככה אני רואה א זה בעיניים של ילד.
&nbsp
אני רוצה להישאר אצל סבא וסבתא שלי אבל אימא שלי לא מרשה לי בטענה שהם לא יצליחו להתמודד איתי.
סבתא שלי ידועה באופי החלש שלה והיא תמיד מרחמת במקום לכעוס או לחנך ולכן אימא שלי לא סומכת עליה.
סבא שלי הוא בבחינת הכלבים נובחים השיירה עוברת כלומר הוא כועס אבל לא עושה כלום בנדון ולכן גם עליו אימא שלי לא סומכת.
בסך הכל הם לא הורים שלי הם סבא וסבתא שלי וזה טבעי שהם יותרמפנקים ופחות קשוחים.
זה לא סיבה לא לתת לי לגור איתם.
בגלל שאני הנכד הראשון שלהם ועוד בלי אבא אז כן תמיד קיבלתי חס מועד, אז מה?
&nbsp
לגבי זה שאימא שלי תשאר כאן איתי:
העלילה מסתבכת
כל החיים אני ואימא שלי גרנו בדירת שתי חדרים שזו דירה של סבתא רבה שלי.
סבתא רבה שלי פינתה אותה לטובת הנכדה שלה והנין שלה ועברה להתגורר עם הבת שלה כלומר עם סבתא שלי.
כרגע אנחנו חיים אצל בעלה של אימא שלי והדירה שבה גרנו מושכרת.
הכסף מהשכירות הולך לסבתא שלי והוא הולך לטיפול בסבתא רבה שלי שהיא כבר די זקנה ודי חולה והפנסיה שלה לא מספיקה לכלום.
&nbsp
במידה ואימא שלי תחליט להישאר פה איתי היא בטחלא תוכל להמשיך לגור בדירה של בעלה
אז נצטרך לחזור לבית שלנו
ואז סבתא שלי וסבא שלי יפגעו מכך כלכלית כי הם לא יקבלו את הכסף מהשכירות שהם צריכים לטיפול בסבתא רבה שלי
ושוב אני מרגיש אשם
כל הזמן רגשי אשמה שהורגים אותי.
&nbsp
הצעתי לאימא שלי לגשת לייעוץ
תגובתה הייתה שאם בגיל 18 היא הסתדרה בלי ייעוץ ועם תינוק גם עכשיו היא תסתדר
היא אומרת שיש לה נסיון חיים עשיר מלגדל ילד מגיל 18 ושהיא לא הולכת לקבל החלטות לגבי הילד שלה לפי דעה של מישהו אחר שלא ברור איזה הורה הוא בעצמו אם בכלל.
&nbsp
אימא שלי תמיד התגאתה בכך שהיא קיבלה עזרה מההורים רק כשהיא השלימה בגרויות ולמדה קורס מקצועי ולא מעבר לזה.
היא תמיד התגאתה בכך שהיא הצליחה לפרנס אוי בכבוד לבד בלי עזרה מההורים.
שהיא גרה איתי לבד והסתדרה (ברגע שסיימה ללמוד) וגידלה אותי ותמיד עשתה מה שנראה לה הכי נכון
ועכשיו היא לא מוכנה שזה יהיה שונה ושמשהויגיד לה מה לעשות או אפילו רק ייתן עצה.
&nbsp
אימא שלי אומרת שזה מאוד קשה לגדל ילד לבד ואני מודע לזה.
והיא אומר שהיא לא מוכנה שכל ה 16 שנים היא השקיעה בי ירדו לטמיון כי אני אסתבך פה בזמן שהיא לא תהיה כאן.
&nbsp
בעלה של אימא שלי הוא הקשר הרציני הראשון שלה.
קשה למצוא זוגיות כשאת צעירה עם ילד קטן ואין לך דקה לנשום.
אז במובן מסויים היא הקריבה את חייה עבורי אז אולי עכשיו תורי לעשות זאת ולהקריב את חיי פה למען האושר המשפחתי שהיא כל כך רצתה תמיד ואףפעם לא היה לה?
&nbsp
שמעתי אותה אומרת לחברה שאם אני נשאר בירושלים גם היא נשארת כאן ושהיא מפחדת שהנישואים שלה ייגמרו ואז בתור אימא חד הורית לשני ילדים היא כבר בחיים לא תצליח להיות בזוגיות ולהיות מאור ואהבה ונאהבת.
זה קורע לי את הלב.
&nbsp
גם אני וגם אימא שלי יודעים היטב מה זה ילד שגדל בלי אבא.
ולא אני ולא היא לא רוצים שהתינוק שיוולד יגדל כמוני בלי אבא.
הבעיה שהיא מתעקשתלא להשאיר אותי פה לבד
וגם לא לגשת לייעוץ.
&nbsp
אם אני אשאר פה כנראה שהיא תשאר פה
לבד עם שני ילדים
ואני אשנא את עצמי על זה
&nbsp
מצד שני אני כל כך כל כך כל כך לא רוצה לעבור לחיפה
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[זהב טה ו ר]

לא לא לא!!

ילד לעולם לא חייב להקריב את עצמו עבור הוריו!
אולי כשאתה תהיה מבוגר והיא תהיה זקנה ותצטרך ממך עזרה, אבל עכשיו?
&nbsp
אמא שלך עושה עלייך מניפולציות רגשיות.
אתה הרי מעולם לא ביקשת ממנה להיוולד לילדונת בת 18, ואין לי ספק שגם לא ביקשת ממנה להקריב את עצמה עבורך.
מעבר לכך, היא בעצם שמה עלייך את כל האחריות לאושר שלה, שזה לחלוטין לא נכון - היא אשה בוגרת ורק היא יכולה להחליט אם היא תהיה מאושרת.
ולבסוף - היא לא פתוחה לשמוע את הצד שלך או לשקול שום אופציות. היא החליטה מה היא רוצה שתעשה, ובעצם לא השאירה מקום למשא ומתן או לכל אופציה אחרת.
&nbsp
אפילו הטיעונים שלה, שהיא לא צריכה להתייעץ עם אף אחד כי היא תמיד עשתה הכל לבד, הם חסרי ביסוס. התייעצות עם אחרים, בין עם חברה טובה ובין עם איש מקצוע, לא מראים על חולשה אלא להיפך - על הכח והעוצמה להבין שלפעמים צריך מישהו מהצד שיסייע לנו לראות את מה שאנחנו לא מצליחים לראות.
&nbsp
האם שקלת ללכת ליעוץ לבד? האם היא תאפשר לך? רוב קופות החולים מאפשרים טיפול פסיכולוגי במחיר מוזל מאד, ואולי אמא שלך תסכים (גם אם זה רק כי היא מקווה שהמטפל/ת ישכנעו אותך לפעול כרצונה). ומה עם יועצת בית הספר? אין ספק שמפעילים עלייך מכבש די רציני, ונער בגילך באמת לא אמור להתמודד עם דברים כאלו לבד.

 

[שייק שי]

כרגע שוב דיברתי עם אימא שלי

אמרתי לה הרבה ממה שנכתב פה.
היא הודיעה שהיא החליטה שהיא נוסעת לחיפה בעקבות בעלה ולא נשארת פה ושהיא תעשה הכול כדי שאני אסע איתם
כמובן שבכוח היא לא תגרור אותי אבל היא תשכנע ותשכנע ותשכנע
&nbsp
אז שוב רבנו
וככה זה כנראה יהיה כל התקופה הקרובה
וזה לא עושה טוב לה בהריון
ולא לי עם הלימודים
&nbsp
נמאסו כבר הריבים הבלתי פוסקים האלה
&nbsp
אני חושב שהבעיה היא כבר פחות מה יקרה בסוף כמו הריבים היומיומיים שיש סביב הנושא הזה.
&nbsp
אני גם מחד שעכשיו היא אומרת היא תיסע אבל ברע האחרון היא תשתפן ואו תשאר או תחזור אחרי הלידה
וחבל לי על התינוק שעוד לא נולד
&nbsp
ההריון של אימא שלי היה לא מתוכנן
למען האמת היא פחדה להרות
בגללי
כי היא ראתה כמה קשה לי עם השינוי של לגור עם בעלה והיא פחדה שעוד שינוי בצורת תינוק יגמור אותי
בהתחלה כשעברנו לגור עם בעלה עשיתי כמה שטויות כי השינוי היה גדול עלי ולכן היא ממש פחדה איך אגיב להריון
&nbsp
היא ובעלה שמרו על ההריון בסוד בהתחלה
לא היו לה בחילות בוקר והיא הרגישה נפלא ככה שזה לא היה בעיה
ורק כשהם סיפרו לי שהם מתחתנים (שזה האמת לא משנה כלום אז היא לא פחדה לספר לי) אני שאלתי אותה ישר מה נכנסת להריון ורק אז היא סיפרה לי.
&nbsp
לא ברור לי איך היא גילתה כזאת התחשבות בי בנוא השינוי של הבאת עוד ילד
ולא מגלה התחשבות במעבר לחיפה
&nbsp
אגב מבחינתי השינוי של לקבל אח או אחות הוא קשה אבל משמח בהחלט כי האמת תמיד רציתי אח או אחות קטנים.
הם לא רוצים לדעת מה מין התינוק ואני די מקווה לאח
&nbsp
אולי בגלל שהתמודדתי כל כך יפה עם שינוי ההריון שהיה שינוי משמח גם אם מפחיד אז אולי אימא שליהחליטה שאני יכול להתמודד גם עם חיפה
אולי אם הייתי עושה לה את המוות עם התינוק כמו שעשיתי כשעברנו לגור עם בעלה אולי היא לא הייתה מעיזה לדבר על חיפה...
&nbsp
לפני שסיפור חיפה צץ בעלה של אימא שלי אמר שהוא רוצה עוד ילד ובקרוב ושאל מה דעתי על שני אחים ולא אחד
אני הייתי בעד
לא כיף לגדול כבן יחיד
וככה הם יהיו קרובים בגיל ויהיה להם אחד את השני
&nbsp
אז כנראה שהם החליטו שאני יכול להתמודד עם הכול ועכשיו בה עניין חיפה
ויש ריבים יומיומים
כמה פעמים ביום
&nbsp
לגבי יועצת בית הספר זה לא אופציה אני אדם נורא פרטי
חשבתי ללכת לפסיכולוג ואימא שלי תסכים הבעיה שאני חושש שהוא ימליץ על מעבר לחיפה או על הישאורתה של אימי פה ואז בכלל אכלתי אותה
&nbsp
נכון שילד לא צריך להקריב את עצמו בשביל הוריו
אבל אני מרגיש שאני ממש הורס לה
הרגשה איומה
&nbsp
&nbsp

 

[ornme]

חבילה גדולה על כתפיים צרות... אתה לא חייב לשאת

את כולה לבדך.
תראה, לא ייתכן לומר לאדם שבגלל שהוא נחשד בחוסר בשלות להתגורר במשך שנה במרחק של שעתיים נסיעה מאימו, הוא כן מספיק עצמאי על מנת לשאת בנטל כל כך גדול של אחריות - החל מנישואיה המאושרים של אימו ועד למצבם הכלכלי של סבו סבתו וסבתא רבא שלו... ואושרו של אחיו התינוק... וחוץ מזה גם על ענייני תורשה ... נו, באמת.
אז חייבים להפריד כאן בין הדברים
האושר של אמך בנישואיה החדשים הוא בתחום שלה. אם היא מרגישה אחריות להתגורר איתך בשנה הזו, הרחק מבעלה, זו החלטה שלה, אחריות שלה, העובדה שזה נובע ממה שהיא חושבת על היכולות שלך להתמודד עדיין אינה מעמידה אותך כאחראי כאן.
עוד שנה אתה תהיה בגיל בו לאמך לא תהיה יכולת לקבוע היכן תתגורר. רק שנה. מה יהיה אז? אמך עדיין תתעקש "לגדל אותך"?
ואם סבא שלך הוא מהסוג שמתריע על כל דבר, גם בלי ממש לפעול, האם הוא מספיק אמין על מנת להודיע לאמך שתגיע אם אכן נוצר איזשהו מצב קצה?
אם כן - זה רק שעתיים נסיעה, ותמיד אפשר לשים קץ לשהיה שלך בירושלים (במחיר שתהיה בוגר אקסטרני, אז מה).
אם לא - אמך חייבת למצוא פתרון.

בכל מקרה - המשא הזה צובר משקל בלי פרופורציה.

 

[שייק שי]

גם אני אומר לאימא שלי שאיך היא תשחרר אותי לצבא וכו'

היא אומר שיקח זמן אבל היא תשחרר
פשוט מקרה הפריצה עדיין טרי אצלה והיא לא סומכת עלי
&nbsp
אני בן 16 וחצי והיא אומרת שעד גיל 18 אני באחריותה והיא המחליטה
&nbsp
סבא שלי בניגוד לסבתא שלי הוא בהחלט מהטיפוסים שיתריעו אם משהו יתפקשש
הבעיה שאימא שלי חושבת שהוא לא ידע
&nbsp
למשל כשאני חוזר מאוחר מחברים בסופי שבוע היא יכולה להריח סיגריות/שתיה לא שזה קורה
עליו היא לא סומכת שהוא יזהה סימנים מוקדמים עד שיהיה מאוחר מידי כדבריה

 

[שייק שי]

אגב הטירוף האמיתי שהיא משתמשת בעניין הצבא

היא אומרת שאם נותנים נשק רק בגיל 18 יש לזה סיבה
&nbsp
ולא משנה שאני מסביר לה שזה בגיל 18 כי רק אז מסיימים ללמוד
ולא משנה שאני מסבירלה שנשק זה אחריות הרבה יותרכבדה מלהישאר עם סבא וסבתא
היא בשלה

 

[ויקה1222]

מסכימה מאוד ועוד משהו

אמא שלא מוכנה שהוא ישאר כדי שלא ישאר ללא "השגחה" שלה? נו באמת.
נראה לי שכבר עכשיו הבן יותר בוגר מהאמא שעם כל רצונה הטוב מתנהגת באופן מאוד ילדותי ואגואיסטי.
לא מסוגלת להחליט שום דבר ונכנעת לבעלה. מצב שבו הבעל חותם בעצמו וכופה את דעתו על אישתו (שנכנעת בחולשתה הרבה) ועל בנו החורג (שדווקא מתמודד יפה) הוא מצב הזוי ולא נורמלי. אם האמא הגיעה אל מצב זה, אולי עדיף קצת פחות השגחה שלה.
ולבחור הנחמד ששאל את השאלה: אמא שלך לא לגמרי בוגרת וכנראה חייה לא היו דבש. אל תתן לזה להשפיע עליך ומה שהכי חשוב, אל תתן לה לעשות לך מניפולציה רגשית כי זה בדיוק מה שהיא עושה.
זה לא שהיא לא אוהבת אותך, היא פשוט ילדותית ונותנת לבעלה להחליט עבורה. האמת, כל המצב איתו לא נשמע בריא במיוחד.
אתה נשמע חכם ואינטליגנטי ולא ממש זקוק להשגחה שלה, אני חושבת שהרעיון שלך להשאר עם סבא וסבתא הוא רעיון מצויין.

 

[שייק שי]

לא מזמן הייתה לי פציעה די קשה ברגל

לכל הרופאים הלכתי לבד
גיליתי עצמאות
רק מה נסעתי הלוך חזור במוניות
משתי סיבות
אחת כי לך תסתובב באוטובוסים כשיש לך דלקת איומה ברגל
ושנית כי אין לי נסיון עם תחבורה ציבורית ואני תמיד הולך לאיבוד
ולא ממש אוהב אוטובוסים
&nbsp
ועכשיו במקום שזה שטיפלתי בפציעה שלי בעצמי יהיה לטובתי שהנה אני בוגר ואחראי ואפשרלהשאיר אותי פה
היא מטיחה בפניי שאיך היא תשאיר ילד קטן שאפילו עם תחבורה ציבורית לא מסתדר
&nbsp
בהתחלה כשאימא שלי הכירה לי את בעלה
קיבלתי את השינוי הזה ממש ממש ממש קשה
כי תמיד היינו רק אני והיא
כל פעם שהוא היה מגיע אלינו הייתי עושה סצנה
כשעלה נושא המגורים המשותפים צרחתי בקולי קולות שאני לא רוצה לגור איתו ולעבור דירה שזה שינויים גדולים עבורי
בסוף לקח חצי שנה אבל הדברים הסתדרו
בגלל זה היא חושבתשגם עכשיו אני צועק ועושה רעש אבל אם אני אעבור לחיפה לאט לאט הדברים ישתנו
היא רק שוכחת שפה לא הייתי צריך להחליף חברים ובית ספר
&nbsp
אימא שלי הייתה בטוחה שכשאני אגלה על התינוק יתחילו שוב בעיות אבל זהעבר חלק אז היא החיטה שאני חזק מספיק גם בשביל חיפה
אבל כמה שינויים אני יכול לספוג???
&nbsp
אימא שלי באמת פחדה שיהיה לה הריון קשה בגלל התגובה שלי להריון ושאני אפחד שהיא תאהב אותי פחות
במקום לשמוח שזה לא קורה ואני מקבל את זה באהבה היא מפעילה עךי מכבש לחצים לגבי המעבר לחיפה
כלום לא מספיק ה
&nbsp
אימא שלי גידלה אותי תמיד להיות אסיר תודה על כל דבר קטן וטוב שהחיים נותנים לנו
אז למה היאלא אסירת תודה שהסתדרתי עם בעלה?
למה היא לא סירת תודה שאני מקבל את התינוק ברצון ובאהבה?
למה היא עכשיו הורגת אותי עם עניין חיפה????
&nbsp
עוד עניין קטן:
אני ואימא שלי גרנו בדירת שתי חדרים
זה צפוף ונורא לא קל
היא ישנה בסלון ולי היה חדר
בהתחלה כשבעלה היה מגיע אלינו הייתי מקבל את זה ממש רע מה גם שזה היה הכול ע הראש שלי כי הבית קטן
גם כשהוא היה בא לעשות משהו טוב כמו לתקן ברז דולף אני קיבלתי את זה רע
הייתי צועק שהיא עושה פה בית זונות ומביאה גברים הביתה
נכון זה לא פייר כי זה הגבר היחיד שהיא הביאה והם לא עשו כלום בנוכחותי אבל הייתי בגיל ההתבגרות ולקחתי את זה קשה
&nbsp
באותה תקופה גם הוא לא התייחס אלי יפה
כי בית של שני חדרים כולם על הראש של כולם וכול עצבנים
&nbsp
ואז עברנו לגור אצלו
דירת שלושה חדרים מאוד מאוד גדולה ומרווחת
ולו נהיה הרבה יותר קל
הוא הפסיק קלהיות עצבני והיחס שלו אלי השתפר
אז נכון לקח לנו חצי שנה לבנות קשר נורמאלי אבל בבית המרווח הדברים ישר השתפרו כי הוא הפסיק להיות עצבני כל הזמן
הדוחק בשני חדרים הרגו אותו
&nbsp
כרגע אני חושש שאם הוא שוב יהיה במצב עצבים כרוני כמו למשל אם הוא יסע כל בוקר לחיפה ויחזור בערב המצב בניו שוב יתדרדר והוא שוב יתייחס אלי לא יפה
&nbsp
עוד עניין זה שבחיפה יש בית גדול
אז נגיד נשאר פה
יהיה עוד ילד
שוב צפיפות
שוב הוא יהי עצבני
ושוב יוציא את זה עלי
בעלה הוא טיפוס שצריך את הספייס שלו
את המקום שו להירגע
ואם יוולד עוד ילד ויהיה בלגן כי ככה זה כשיש תינוק ויהיה פחות ספייס הוא בטוח יאשים אותי כי בחיפה הבית מאוד גדול
בקיצור יש לי פחדים בשפע
&nbsp
עד שהוא לא נכנס לחיים שלנו אפשר לומר שאני אויאמ שלי חיינו בעוני
מבחינתי זה לא היה כזה נורא
מבחינתה מאוד
לכן כרגע כי כל כך נאחזת בו
ברור שיש שם אהבה והכול אבל גם שיפור המצב הכלכלי במידה רבה מאוד זה פאקטור ציני אצלה
כי היא באמת עברה תקופה מאוד קשה של מצבים שגם לא ממש היה מה לאכול
&nbsp
היו תקופות שכל מה שהיה לי זה זוג אחד של ג'ינס וטרנינג אחד וזהו
ואו קיי זה המציאות שגדלתי לתוכה
אבל אימא שלי שנאה את זה
שנאה היא לא יכולה לתת לי יותר
וכרגע בעזרת בעלה היא נחושה לפצות אותי ובעיקר לדאוג לתינוק שיולד
אני לא צריך פיצויים אף אחד לא מת משני זוגות מכנסיים אבל לעבוד בי"ב לפני גיוס בחופש הגדול לעיר אחרת זה באמת מכה והיא לא רואה את זה
&nbsp
אז נכון שבהתחלה קצת חקו עלי בבית הספר הנוכחי שלי שיש לי ממש מעט בגדים והעליבו אותי אבל ברגע שהכירו אותי שכחו מזה.
אימא שלי לעומת זאת לקחה את זה מאוד קשה
&nbsp
אגב בגלל שלא היה לי אבא שיגן עלי אני בגיל מאוד צעיר למדתי להגן על עצמי
חשבו שהנה אין לו אבא אפשר להכות אותו
למדתי להחזיר
אימא שלי יודעת מזה
וזאת עוד סיבה שהיא פוחדת להשאיר אותי פה
אבל מה היא מעדיפה אפס שלא יכול לעממוד על שלו?
&nbsp
אז נכון עד שבעלה לא נכנס לחיינו לא הי לי אייפון ולא אייפוד ובעצם לא היה לי כלום
אבל האושר הוא לא בגאג'טים האלה
אושר הוא בחברים
והיא לא רואה את זה
מבחינתה העיקר שלילד שלה יהיה הכול מהכול גם אם היא עושה א טראומה מעבירה אותו לחיפה
&nbsp
לאימא שלי יש המון רגשי אשמה והמון טראומות מהצב הכספי.
למשל מידי פעם ועד ההורים בבית הספר היה מחיט לעשות משהו ולאסוף בשביל זה כסף
אימא שלי כל פעם הייתה הולכת לבית ספר ומשפילה את עצמה ומסבירה שלא לכולם יש לזה כסף.
היו מצבים שבקושי היה לה כסף לקנות לחם ורצו שהיא תשלם משהו לועד הכיתהץ
היא לא שילמה וכעסו וצעקו עליה ועכשיו היא נאחזת בבעלה בטח לא רק בגלל אבל גם בזכות המצב הכלככלי.
היא אומר שמגיע לה לנשום לרווחה סוףסוף
&nbsp
אין לי בעיה תנשמי
רק תני לי להישאר פה
התגובה שהיא לא תנשום כי היא כל הזמן תדאג לי
&nbsp
בכיתה ח' פעמיים גנבתי
זה לא היה בשביל הכסף אלא יותר מרד ובדיקת גבולות
פעם ראשונה שעשיתצי את זה היה לגנוב כסףמהמעיל של אח של אימא שלי שהיה אצלנו והיא תפסה אותי
היא החליטה שזה בגלל שאנחנו חיים בעוני והאשימה את עצמה בזה
אחר כך היה עוד מקרה גניבה שוב בשביל מרד ובדיקת גבולות ועדיין היא האשימה את עצמה
אבל אני חושב שרוב הילדים בשלב כזה או אחר מנסים לגנוב משהו
בקיצור תסביכים לא חסר לה
&nbsp
&nbsp

 

[מימי מייאו 1]

טאטי, האמא רק רוצה שבנה יעבור איתה מירושליים לחיפה,

זה לא שהיא רוצה שיבוא איתה לחו"ל
ואף אחד לא מכיר את הנער כמו אמא שלו וכנראה יש לה סיבות לא לסמוך עליו

 

[זהב טה ו ר]

קודם כל - אתה מדהים!!

התובנות שלך, יכולת הניסוח שלך והיכולת שלך לראות גם את הצד השני... כל אלו מוכיחים שאתה בחור בוגר לגילך.
&nbsp
אני מכירה מקרוב את המצב שתיארת... אני בחרתי לנהל קשר מרחוק במשך כמה שנים, כדי לאפשר לבת הצעירה שלי לסיים י"ב עם חברותיה. אני ובן זוגי התראינו רק בסופי שבוע, וגם אז בצמצום, ובילינו שעות ארוכות בטלפון מדי יום. גם מקום מגורינו כיום נבחר בראש ובראשונה כדי לאפשר לילדים שלו להמשיך לחיות ליד חבריהם.
&nbsp
אבל... אמא שלך כנראה לא ממש רוצה לדחות את מגוריה המשותפים עם בן זוגה, ויש גם תינוק קטן בדרך...
&nbsp
כמו האחרות פה, אני גם בדעה שהדבר הטוב ביותר יהיה לאפשר לך להמשיך לגור בעיר הולדתך יחד עם הסבים שלך, תוך מציאת מנגנונים שיאפשר לאמא שלך להמשיך ולהיות מעורבת בחייך. פגישה פעם בשבוע באמצע השבוע (בירושלים או בחיפה), סופ"שים מתוכננים מראש (כי הרי לא תרצה לנסוע לשם כל סופ"ש ולוותר על בילויים עם חברייך באופן קבוע) ועוד אמצעים שונים שמתאימים לשניכם וגם לסבים שלך - כל אלו יכולים לאפשר דרך ביניים שתתאים גם לך וגם לאמא שלך.
&nbsp
אגב, הקושי במעבר הדירה תמיד יהיה - והילדים שלי מתארחים באופן קבוע אצל הוריי בעיר הולדתם כדי להיפגש עם חבריהם. לפעמים גם אני רוצה... (כי גם מבוגרים מתגעגעים לחברים שלהם ולנוף המוכר).
&nbsp
אגב, יכול להיות שאם תחליטו על מגורים בנפרד, יעזור לכם לקבל עזרה מבחוץ כדי לקבוע את הכללים שיסיעו ליישום המהלך הזה. לשם כך אני מציעה שתלכו דוקא לאימון אישי, שהוא מכוון מטרה ומאפשר מציאת תשובות תוך מספר מפגשים מועט יחסית. אם זה מתאים לך אתה יכול לפנות פה בתפוז לפורום מאמנים, מפרסמים שם גם מתמחים שעושים אימון במחיר סימלי, תוך קבלת הדרכה צמודה.
&nbsp
המון המון בהצלחה!

 

[שייק שי]

עצוב לי שכולכם רואים אתהטוב שבי

ואימא שלי לא.

לפני כמה זמן הייתי לי פציעה חמורה מאוד ברגל. דלקת זוועתית. הרגל התנפחה לפי שניים מהגודל שלה.
לכל הפעמים שהלכתי לרופאים הלכתי לבד אבל במונית.
גם כי היה לי קשה לדרוך
וגם כי לא הכרתי את האזור ופחדתי ללכת לאיבוד
במקום שהיא תציין את זה לטובה שהלכתי לבד לכל הרופאים שוב ושוב ושוב היא אומרת שהנה אני אפילו לא יודע להסתדר עם תחבורה ציבורית

באזור שלי אני משתמש באוטובוסוים לא אוהב אבל משתמש
וכן כצריך לנסוע למקום לא מוכר אני מפחד ללכת לאיבוד
מודה
זה לא אומר שאי אפשר להשאיר אותי עם סבא וסבתא שלי

אני ילד ממש לא מפונק
היו כמה פעמים שבעלה של אימא שלי אסף אותי מהבית ספר
למה? כי היו כל מיני אירועים עניינים להגיע אליהם והם פחדו שאני אאחר
במצב רגיל אני תמיד חוזר מהבית ספר לבד
פתאום היא מזכירה לי את הפעמים האלה שכדי שאי לא אאחר היה צריך לאסוף אותי
מה זה אשמי שהתחבורה הציבורית בירושלים גרועה?

בעבר אף פעם לא היו לי בעיות של לקום בבוקר ללימודים.
מהבית הנוכחי שלנו אני הולך ללימודים ברגל הליכה לא קצרה אבל אני לא מתלונן
לאחרונה בגלל כל מצב החיפה אני לא מצליח להירדם בלילות
נרדם מאוד מאוחר וישן רע ובבוקר לא מצליח לקום
אז כן היו כמה פעמים שבעלה של אימא שלי הקפיץ אותי לבית הספר כי איחרתי כי לא קמתי בזמן
אבל זה לא כי לא אחראי או מפונק
זה פשוט כי אני לא ישן כמו שצריך בגלל עניין חיפה
והיא במקום להבין את זה אומרת שאצל סבתא שלי אני בכלל לא אקום ולא אגיע לשיעורים

עכשיו באמצע כל הבלגן הזה בעלה של אימא שלי עשה לה הפתעה לפסח מלון באילת עם חברה טובה שלה שבוע
היא לא רצתה הוא סג של הכריח אותה לנסוע ולהירגע
בזמן שאימא שלי הייתה באילת בעלה די פינק אותי, לא שביקשתי ולגמרי דאג לי ולכל הצרכים שלי
לדאתי הוא אפילו עשה מעבר למה שהוא היה צריך לעשות
למשל אני בקלות יכול להכין לי חביתה או פירה אבל הוא דאג לי לכל ארוחה וארוחה.

ועכשיו הסיפור הזה מופנה נגדי
מהצד של אימא שלי: שהנה אני לא עצמאי ומפונק והיו צריכים להאכיל אותי. לא ביקשתי
מהצד של הבעל: תראה איזה אבא טוב הייתי אני רוצה להיות כזה אבא לילד שיוולד לי ואני לא רוצה שבגללך אני אגור בחיפה והוא פה או שאני אסע כל יום הלוך חזור ואהיה גמור מעייפות

בזמן שאימא שלי הייתה באילת היא הייתה לגמרי רגועה לגביי כי היא ידעה שהוא ידאג לי
היא ידעה שהוא יפקח עלי עין ויראה טוב טוב מה קורה איתי
היא ידעה שכלום לא יקרה כשהוא שם

אז אם היא השאירה אותי עם גבר שתכלס הוא זר לי למה לא להשאיר אותי עם ההורים שלה????

אגב אימא שלי הייתה באילת מיום חמישי עד מוצש הכוונה שבוע פלוס
בסופש האחרון אני ובעלה הצטרפנו אליה לשלושה ימים
היה לנו למען האמת כיף ביחד רק אני והוא ועכשיו היא לוחצת עלי שאני צריך אותו בחיים שלי ולכן צריך לעבור לחיפה
ושחבל להכעיס אותו ולריב איתו אם לא אעבור
שתראאה איזה יופי של קשר יש לכם לא חב להרוס את זה

אני לא מבין למה הרצון שלי להישאר בבית הספר שלי עם החברים שלי צריך להרוס את זה

בשורה התחתונה אימא שלי לא סומכת עלי מספיק כדי להשאיר אותי פה עם ההורים שלה.

בשורה התחתונה היא סוג של אגואיסטית כי היא קודם כל חושבת על עצמה על זה שהכי רגוע יהיה לה אם שני הילדים שלה יהיו לידה ובבית שלה תחת השגחתה
יופי
חשוב שהיא תהיה רגועה
אבל מה איתי?
מה עם הרוגע שלי?

היא כל החיים סבלה מזה שאין לי אבא
ועכשיו בעלה סוג של ממלא את התפקיד הזה
והיא לא רוצה שאני שוב אששאר בלי דמות אב
במיוחד שאחרי תקרית הפריצה הפסיכולוג אמר לה כמה חשוב שתהיה דמות גברית בחיי
אז היא לוחצת על מעבר שלי לחיפה
אז נכון שבמובן מסויים אני רואה בו דמות אב אבל יש לי גם חיים משלי

נכון שההתחלה הייתה לא טובה אבל עם הזמן למדתי לכבד אותו ומאוד להעריך אותו.
אני תמיד מקשיב לו כי הוא מדבר איתי בגובה העיניים
בעוד שאימא שלי צריכה המון פעמים לשכנע אותי כדי לעשות משהו או אפילו לריב איתי לו יש דרך להגיע אלי
ועכשיו שניהם בהלם שהוא לא מצליח להעביר אותי לחיפה
אבל היי אני לא בובה על חוט....

אני מנסה להביר לאימא שלי שהיא לא תהיה האימא היחידה שמשאירה את הילד שלה אצל ההורים שלה
יש כל מיני מצבים בחיים
זה לא עוזר
היא אומרת שיש המון מקרים בהם האימא לא יכולה לעזור לילד שלה ולהגן עליו.
בין אם זה מחלות או תאונות וכו' ואז לאימא נשאר רק לנחם
במקרה שלנו היא מאמינה שהיא יכולה להגן עלי מחברה רעה אם היא תשגיח עלי
אבל עד מתי????

כרגע אני רואה באימא שלי סוג של קורבן של בעלה שהלך וחתם ולקח את העבודה וכואב לי עליה

חוץ מזה אני מבין כנה החיים שלה היו קשים מבחינה כספית וכמה היא נאחזת בקידום של בעלה שיגרור אחרין שינוי כלכלי משמעותי ולא שעכשיו רע אבל...

לפני שעברנו לגור עם בעלה הייתי נוסע לבית הספר בהסעה. עכשיו זה יותר קרוב אז אני הולך ברגל. ההליכה די ארוכה ואפילו עם זה היה לה קשה בהתחלה והיא דאגה. כזאת היא...

עכשיו בזכות בעלה יש לי המון בגדים ושר דברים דברים שאף פעם לא היו לי וזה גורם לה להרגיש טוב והיא מפחדת לאבד את זה
נכון זה עושה טוב גם לי ברור
אבל לה זה ממש קריטי

היא חושבת הינוי לטובה שחל בי זה עקב הרווחה הכלכלית
האמת זה בגלל שיש דמות גברית בבית....

עד כיתה ח' הייתי הילד של אימא ואז הכה כיל ההתבגרות
ומילד טוב של אימא הפכתי לזאב קטןלחיית פרא קטנה שאפילו לאיאמ שלה לא נתנה להתקרב.
באותה תקופה אימא שלי שפכה המון דמעות בגללי ועכשיו כשהדברים איתי הסתדרו היא מאוד מפחדת שתהיה נסיגה אם היא תשאי אותי פה בלי השגחתה הצמודה.

היא אומרת שכשאתה הופך להורה אתה רואה קודם כל את טובת הילד
לא ברור לי איך זה מסתדר לה עם לגרור אותי לחיפה
או להישר פה ולנתק את התינוק מאבא שלו

כל פעם שאני רק מנסה לדבר איתה היא אומר שכשאני אהיהי הורה אני אחליט על ילדיי וכרגע היא מחליטה עלי
איך אפשר לנהל דיון ככה?
והכי עצוב שאני באמת ילד טוב

כמה נערים בגיל שלי שואבים אבק כל שבוע בכל הבית?
כמה נערים בגיל שלי דואגים לסדר ולנקות את החדר שלהם על בסיס שבועי?
כמה נערים בגיל שלי אחראים על שטיפת הסלון והמרפסת כל יום שישי?
אחרי כל ארוחה אני זה שממלא ומפעיל את המדיח וזה תפקיד לקחתי על עצמי מיוזמתי כדי לתרום משהו
גם על הכביסה שלי אני אחראי
אני מחליט מתי לכבס ומפעי את המכונה
מקסימום אני לא תמיד בבית כדי לתלות או לא ממש טוב בלקפל

 

[עתלי פרח]

דילמה

מה שאתה עובר זה קשה, כי בגילך אתה לוקח על עצמך יותר אחריות משאתה אמור (וכמו שנשמע ממילא החיים שלך לא היו הקלים ביותר, וכנראה שהם אחראים חלקית לכמה בוגר הניסוח שלך).
חבל לי שהבן זוג החליט שהוא עובד שם מבלי להתייעץ איתכם. יחד עם זאת, מבלי להתכוון הוא נותן לך דוגמא של עצמאות והחלטה על עצמנו - בחיים אנחנו עושים המון בחירות, חלקן יפגעו בקרובים לנו אבל עדיף כך מאשר שנרגיש החמצה כל חיינו.
אני לא חושבת שזה נורא כל כך לעבור בשנה וחצי האחרונות, יש לזה גם פלוסים - תכיר את אחיך הקטן ממך בהרבה בשנותיו הראשונות שזה דבר מקסים מנסיון, הבעל ימצא לך עבודה שזה מצויין וחברים תרכוש מחדש. אבל אם אתה באמת מרגיש שמדובר בבחירה לא טובה מבחינתך, זהו המקום שלך לקחת את הצעד הראשון לעצמאות מאמא ולהתנתק.
אני הבכורה במשפחה חד-הורית, אמי ללא משפחה מורחבת, בבית עבדתי, שילמתי חשבונות וגידלתי את אחי הקטן. עברנו יחד המון חוויות, זכרונות, שמחות וכאבים ולמרות כעסים שונים שיש לי עליה אני אסירת תודה לה שגידלה אותנו באהבה (למרות הבדידות ולמרות שהיא עצמה היתה ילדת אומנה ופנימיות בצעירותה ולא ידעה מה זו אמא). יחד עם זאת, כשהגיע הצבא ידעתי שאני חייבת להתרחק כדי למצוא את עצמי כאדם נפרד, ואחרי הצבא מצאתי מהר מאד דירה לעצמי מאותה סיבה. היום כשאני עומדת להתחתן עברתי גם לעיר רחוקה עקב אילוצי העבודה של בן הזוג ולמרות תחושת האשמה והאהבה שיש לי לאמא. אחד האתגרים הכי חשובים בחיינו הוא האתגר להשגת העצמאות והוא מגיע בשלב זה או אחר, ברגע שאנחנו בוגרים מספיק להחליט על עצמנו. אם לא נעמוד באתגר נחיה תמיד בצל החלטות של אחרים ולעולם לא נהיה באמת מאושרים.
בתא משפחתי קטן כמו שלכם אפשר להבין למה התקרבתם כל כך, ולא קשה להניח שנוצרה סוג של תלות נעימה בגלל השנים, ההיסטוריה, האהבה והקרבה הגדולה, אבל צריך להבין שאתם נפרדים. אם אמא שלך לא תתמודד עכשיו עם הפרידה ממך, היא תעשה את זה כשתתגייס לצבא, תעבור לדירה משלך, תצא לטיול הגדול או תתחתן, כך שזה לא באמת משנה. רוצה גם להוסיף שזה לא המקום שלך לקחת אחריות על עצמך שהם יפרדו, שהבעל לא יגדל את הילד וכו' - אלו לא דברים שאתה יכול להיות סיבה להם, הדבר היחיד שקובע את זה זו הזוגיות והאנושיות שלהם עצמם, אם היא בוחרת להשאר בירושלים בגללך האחריות היא לא עליך בכלל.
ובקיצור, מבינה את הכאב וההתלבטות, אבל מציעה לך לשחרר כי לא הכל בשליטתך - מלבד האושר האישי שלך.

 

[שייק שי]

אימא שלי עובדת ברווחה בקבלת קהל

מאז שהיא בהריון היא כל הזמן חולה
כל הזמן נדבקת באיזה וירוס שפעת צינון חיידק או לא יודע מה
ולך תריב ותווכח איתה כשהיא חולה
&nbsp
מצד אחד היא נמצאת המון בבית כי היא חולה
אז היא יושבת לי על הוריד כל הזמן אבל לך תריב איתה כשהיא חולה
&nbsp
כרגע בגלל שהיא חולה המון בעלה לקח על עצמו את הטיפול במטבח בין אם זה הנקיון או הבישולים כי אני לבשל לא יודע
אבל כשהוא לא בבית והיא חולה אני מכין מה שאני יכול
ספגטי
תפוחי אדמה
אורז
אני באמת משתדל להיות בסדר אבל היא לא רואה את זה
&nbsp
אני אומר לה שהיא לא יכולה להגן עלי לנצח
שאם היא כל כך מודאגת לגבי אולי כדאי שאני אפסיק ללכת לבית ספר ואלמד בבית (נאמר בציניות)
אני שואל איך היא תשלרראותי לצבא
&nbsp
התשובה שלה שהיא צריכה עוד קצת זמן כדי לסמוך עלי שוב
ושאם בגיל שלי עדיין לא מגייסים אותי לצבא ולא נותנים לי נשק ואם בגיל שלי עדין לא נותנים לי להוציא רישיון אז היא בטח בגיל הזה לא תעזוב אותי פה לבד
&nbsp
היא אורמת שזהלא קשור ללשחרר שזה קשור גיל התבגרות בעייתי להסתבכות שלי עם חבר'ה לא טובים ולזה שהיא צריכה עוד שמן לפני שהיא משחררת כהגדרתה
&nbsp