אין לי עם מי לדבר.. מקווה שפה זה המקום

[שייק שי]

והם יכולים לבוא על חשבוני?

הרי זה לא ארבע שני וגם לא שנתיים
כולה שנה אחרונה בתיכון
&nbsp
וברור שלכל המשפחה יש צרכים
אז אמרתי לה שתעבור לחיפה גם אם זה לא אידאלי עבורי
אבל שתיתן לי להישאר פה עם סבא וסבתא שלי
זה הצרכים שלי

 

[מימי מייאו 1]

ואולי תשתלב טוב בחיפה, ותצליח בכל זאת בבגרויות

החברים ממילא יתחלפו לך בצבא, אחיך או אחתוך ואיכות חייהם ישארו איתך כל החיים

 

[מנסה ומתנסה]

מאוד מסכימה...

גם לעניין צירוף איש מקצוע לתמונה...
עוד דבר שאתה יכול לעשות, זה לבחון כבר עכשיו את
המעבר לסבא וסבתא, כמובן תוך שאתם בודקים אם זה
גם מתאים להם...

לגבי פירוק המשפחה - אתה לא מפרק שום משפחה... ההחלטה
על מגורים עם סבא וסבתא היא שלך...
כל יתר ההחלטות הן של אמך ובעלה...
לא יהיה נורא אם שנתיים תגור בריחוק מבעלה, והוא יגיע אליה,
לא יהיה נורא אם הוא יסע לחיפה מירושלים מדי פעם,
לא יהיה נורא אם תחליט ליסוע איתו לחיפה...
הכל בסדר גמור, קרה ויקרה, במיוחד שזה לתקופה קצרה.

 

[שייק שי]

תודה על ההרגעה

לסבא וסבתא שלי אין בעיה שאני אגור אצלם
הם אפילו ישמחו
&nbsp
העניין הוא שאימא שלי די בטראומה מהלידה שלי
ילדה בת 18 לבד וכו'
והיא כל גך חלמה שהפעם זה יהיה אחרת
וחבל לי לנפץ לה את החלום
ברור שזה החלטה שלה
אם אם היא תבחר להישאר פה לפחות לשנה היא תהיה סוג של אימא חד הורית
&nbsp

 

[מנסה ומתנסה]

תשאיר לאמא שלך את השיקולים שלה...

היא ילדה גדולה - אפילו יותר ממך ...
גם אם תרצה - לא תוכל לחשוב במקומה, מכיוון שכל
אחד מכם הוא אדם נפרד - וטוב שכך...
אם אתה זקוק לטיפול ועזרה כדי ליצור את הנפרדות הזאת -
זה יהיה מבורך, ובכל מקרה כדאי שתיגש ליעוץ וטיפול כדי
לעבד את ים התחושות והרגשות שעולים בך.

כאמור, אתה עושה את הבחירות שלך ולא של אף אחד אחר.

ולא - אמא שלך לא תשאר סוג של חד-הורית מעצם העובדה שאתה נשאר
עם סבא וסבתא, ואם תבחר להיות חד-הורית, אם תבחר לגור בירושלים חיפה
או מטולה - הכל זה בחירות שלה, כשם שההתחברות עם בן זוגה היא בחירה
שלה, הקשר שלה איתך והדאגה לך - הכל בחירות שלה.
תתחיל להבין שאתה לא אבא שלה, אתה הבן שלה.
בהצלחה

 

[שייק שי]

תודה רבה הייתי צריך את החיזוק הזה

 

[כוכבית101]

ואני הולכת עם תחושת הבטן שלי....

אתה לא בן 16 טיפוסי.......
משהו בצורת הביטוי שלך , דרך ההתיחסות לנושא, הגישה הלוגית לכל המרכיבים לא מסתדרת לי......

לנושא עצמו,אז מצטערת , אין לך זכויות !
אתה תעשה מה שהוריך החליטו עבורך.
כן זה לא נח, זה מוציא אותך מהחממה הטבעית שלך, אבל זה מה שיש.
שתהיה גדול ותפרנס את עצמך תחליט מה שטוב לך.
בעולם הגדול ( ארה"ב ) אנשים משנים לוקיישן כל שנתיים והילדים איתם ואין בזה שום בעיה.
אז תשלים עם זה , אגב , זה גם יעשה לך טוב לטווח הארוך.

 

[שייק שי]

אין לי זכויות?

וואו זה משפט נוראי
&nbsp
ואני מבקש לדייק זה לא הוריי
זה אימא שלי ובעלה
&nbsp
אם אני אחליט מה טוב לי רק כשאהיה גדולאז בינתיים אימא שלי אמורה להחליט מה טוב לי
ומי אמר שהיא צודקת?
&nbsp
אגב בצבא אני בטח לא אצליח לפרנס את עצמי
אז גם כשיהיה לי נשק אני אצטרך לעשות בדיוק מה שאימא שלי אומרת לי רק כי אני לא מפרנס את עצמי
&nbsp
אם זאת הגישה אולי עדיף לכולם לנשור מהלימודים/להשתמט מהצבא וללכת לעבוד
כדי שיהיו לנו זכויות
כמובן שזה נאמר בציניות
&nbsp
ואין טעם להשוות את החיים בארץ לעולם הגדול
הרבה דברים קורים בעולם הגדול שאין פה
בעולם הגדול יש תחבורה בשבת אז מה?
בעולם הגדול אפשר להוציא רישיון בגיל יותר צעיר אז מה?
אגב בעולם הגדול גם מריחואנה חוקים באזורים מסויימים...
בעולם הגדול גדלים בצורה שונה...

 

[כוכבית101]

נורא , לא נורא, תתגבר.

אין לך זכויות בהחלטה על המעבר.
בכלל לא חשוב שזה אמך ובעלה, מספיקה אמך.
אין רלוונטיות אם היא צודקת או לא, היא המחליטה ואתה מציית.
בצבא אתה לא קטין אתה מעל 18, אחראי למעשיך, אז הטיעון לא רלוונטי.
וההשואה רלונטית כי בכל מקום עושים ריילוקיישן והילדים מתאקלמים, גם בארץ.

מקודם ציינתי שתחושת הבטן שלי שאתה מתיימר להיות מי שאינך, עכשיו אני סגורה על זה.
מבחינתי הדיון בעינינך תם .

 

[שייק שי]

וטוב שהוא תם

אין לי צורך בעוד אנשים שחושבים שרק בגלל הגיל שלי אני פחות בן אדם או עם פחות זכויות
&nbsp
לא הבנתי לגבי המתיימר להיות מי שאני לא
שכן סיפרתי על הפריצה והגניבות
אבל מילא
&nbsp
הדיון תם

 

[אדמiנית]

דילמה

קודם כל אומר שאתה נשמע/נקרא נער אינטליגנט, רגיש, רהוט וחכם.
קראתי את השרשור כבר אתמול, וחשבתי על זה קצת היום.

מצד אחד, אני מסוג האמהות ה"קשוחות" שחושבות שילדים צריכים לעשות מה שההורים קובעים להם.
מצד שני, בזוגיות השניה שלי קבעתי מראש שאני לא מזיזה את הילדים שלי מהמקום שלהם, לפחות עד שהאחרון שבהם מסיים את התיכון.
הבעל שלי, דרך אגב, עבר לגור איתי בעיר מגורי שרחוקה מאד ממקום עבודתו, והוא נוסע כל יום כשעתיים+ לכל כיוון.

מצד אחד אני יכולה להבין את אמך שחוששת להשאיר אותך ללא השגחתה אחרי המקרה שסיפרת. זה לא שלקחת מסטיק בזוקה במכולת, זה ארוע שיכול היה להסתיים בתיק במשטרה, זה חמור, ומקרה נוסף שכזה יכול להשפיע על העתיד שלך.
מצד שני אתה נשמע באמת כנער רציני, ונראה לי שלא תעז לחזור על השטויות האלה.

מצד אחד אתה נשמע בוגר, חכם, רציני ורגיש, אך מצד שני יש פה ושם ביטויי חוסר בגרות שלך (וזה בסדר גמור, בגיל 16 לא מצפים ממך להיות בוגר).

מצד אחד אתה מבין שבדרכו של בעלה של אמך נקרתה הזדמנות פז שלא חוזרת לעתים קרובות, ואני מבינה מאד את הרצון שלו להתקדם בקריירה שלו ולהרוויח יותר . משכורת גבוהה זו לא מילה גסה בעיני, ואתה בעצמך אמרת שההצטרפות שלו לחייכם העלתה את רמת החיים שלכם, כך שגם אתה מבין את החשיבות של משכורת מכובדת, בפרט כשהולך להצטרף למשפחה שלכם תינוק בקרוב.
ומצד שני אתה משווה את כל הקריירה שלו לשנה וחצי עד הגיוס שלך . זה בכלל לא בר השוואה.

החיים שלך לא יהרסו מכך שתעבור איתם לחיפה.כן, זה לא יהיה נוח. לוקח זמן להסתגל למקום חדש, לבית ספר חדש, לחברים חדשים, ולרוב האנשים קשה מאד עם שינויים, אבל יש לי רושם מאד חזק שאם תעבור בסוף, יהיה לך הרבה יותר קל ממה שאתה חושב.

ממה שאני מבינה מדובר על מעבר ביולי, כלומר אחרי סיום שנת הלימודים הזו, כך שתישאר לך שנת לימודים אחת, שגם היא לא ממש מלאה . חצי מי"ב כבר לא הולכים לביה"ס, אלא יותר לומדים בבית למתכונות ולבגרויות, בימים האלה תוכל לנסוע לבית אמך בחיפה וללמוד שם, בין כה וכה אלה לא ימים שאמורים לצאת לבלות עם חברים.

אני חושבת שתנסה שוב לדבר עם אמא שלך. בלי כעס, בשקט. תראה לה את מה שכתבת, תראה לה את התגובות.

אפשרות אחת היא שתראה נכונות ואחריות, תתחייב להמשיך להיות ילד ותלמיד טוב, ותתחייב לכך שאם חלילה תפר את ההסכם ביניכם, אתה עובר לשם בלי ויכוח.
אפשרות שניה היא להציע לבעלה של אמך שינסה לפחות בהתחלה להגיע הביתה מחיפה, ובהמשך, אחרי שתסיים את ביה"ס, המשפחה תוכל לעבור לשם כדי להקל עליו .כפי שציינתי קודם, בעלי נוסע כבר 10 שנים כל יום הלוך ושוב כמעט 4.5 שעות. זה קשה מאד, אין ספק, אבל זה לא בלתי אפשרי.

ממה שאני קוראת אני מבינה שאתה מעריך אותו מאד, שהוא עוזר לך, תומך בך, ובסך הכל משמש דמות חיובית מאד בחייך.
חבל לאבד את זה. בטח שלא בשביל שנה וחודשיים מהחיים....

שיהיה לך בהצלחה בכל דרך שתצא לפועל בסופו של דבר

 

[שייק שי]

תוכלי בבקשה להרחיב קצת עעל בעלך?

כמה ימים בשבוע הוא נוסע?
מתי הוא יוצא וחוזר?
איך הוא מסתדר?
יש ילדים ובני כמה?
בן כמה הוא?
מה הוא אומר על המצב?
אם יש אפשרות הייתי ממש שמח אם היית בקצרה מספרת לו את הסיפור שלי ושואלת לדעתו/טיפים וכו'
&nbsp
אני פשוט רוצה להביא את הדוגמה הזאת לאימא שלי
&nbsp
המעבר המתוכנן אכן ביולי ואני מאוד רוצה להעביר את החופש הגדול האחרון שלי עם החברים שלי כאן
&nbsp
וגם לגבי יב אני רוצה ללמוד פה
בבית הספר שלי
עם מורים שמכירים ומעריכים אותי
ועם חברים שאני תמיד לומד איתם יחד וזה מאוד עוזר
&nbsp
מפחד ממה שיהיה שם
הרי תכלס אני רק ילד

 

[אדמiנית]

מרחיבה רק קצת

הוא נוסע 5 ימים בשבוע. יוצא בחמש וחצי מהבית וחוזר בסביבות שבע בערב.
הוא בן 52, יש ילדים גדולים (לא ילדים משותפים שלנו) והוא גם מספיק לנסוע לפחות פעם בשבוע עוד מרחק ולפגוש אותם.
הוא מסתדר. לא קל לו, הרבה פעמים הוא עייף מאד, אבל הוא די התרגל למצב.
אצלכם זה קצת שונה, כי עומד/ת להיוולד לו תינוק (או תינוקת), והוא מעוניין להיות מעורב בגידולו/ה.

סיפרתי לו בקצרה את הסיפור.
הוא אומר שאם מערכת היחסים שלך עם הסבא וסבתא טובה, ואם אתה מבטיח (ומקיים כמובן) לא להסתבך שוב, הוא היה נותן לזה צ'אנס, וכמו שאמרתי - בזיוף הכי קטן והראשון שלך - אתה עובר לחיפה.

הרצון שלך להישאר ברור לי לגמרי. גם אני כמו הרבה אנשים שונאת ופוחדת משינויים.
הם יכולים לעבור ביולי, אתה יכול לעזור במעבר, ולבלות חלק מהזמן איתם בחיפה וחלק מהזמן עם סבא וסבתא והחברים. בחופשה הדברים קלים יותר.

שוב, מאחלת לכם המון הצלחה

 

[TatyBar]

תגובה קטנה

ממש לא בזיוף הכי קטן וראשון..
זיופים וטעיות הם חלק מהחיים.
הוא לא יכול לחיות במת כל הזמן מחשש שיעשה את הטעות הכי קטנה.
אחרי כמה חודשים אפשר לבחון אם זה מצליח.
לא טעויות קטנות ולא הטעות הראשונה.
בוודאי כשטעיות קטנות הן סובייקטיביות ומי שירצה למצוא סיבה - ימצא סיבה הכי קטנה.
&nbsp
אז לא.
לבחון אחרי כמה חודשים - נאמר חצי שנה.
ולתקן עוולות אם יש. וללמוד מהטעיות שבוודאי יהיו.
אבל לתת לזה צ/אנס אמיתי.
לא לחפש אותו כל רע ולחפש כל שניה איפה הוא טועה. זה ממש לא נכון.

 

[אדמiנית]

כשאמרתי בזיוף הכי קטן

לא התכוונתי באמת בשטות כמו - לא הכין שעורי בית וכו', אלא לדוגמא בהברזות מבית הספר, בהסתבכות נוספת בעלת גוון עברייני, בחוסר משמעת מבחינת החוקים של הבית של סבא/סבתא כפי שיקבעו בהשתתפותו כמובן.

אני כן בעד לבחון את זה אחרי מספר חודשים כפי שכתבת.

 

[שייק שי]

חבל רק שאימא לי לא רואה את ככה

 

[שייק שי]

אימא שלי לא מוכנה לתת לי כמה חודשים כי

אם אני אפשל כהגדרתה באמצע השנה שום בית ספר בחיפה לא יקבל אותי
ואז אצטרך ללכת לאקסטרני
והיא לא רוצה את זה וגם אני לא לכן לא אפשל אבל היא לא מקשיבה

 

[TatyBar]

אתם צריכים תיווך

כי אמא שלך לא מקשיבה להגיון שלך.

זה נשמע שזה לא משנה מה תעשה, אתה תצטרך להמשיך ולשלם על הטעות הזו שעשית, כל עוד אתה חוקית, נמצא בהשגחתה.

היא טועה, ובגדול.

אבל אין לך דרך להסביר לה את זה כי היא לא מוכנה לקחת סיכון.

סיכון שהוא איננו סיכון, אלא הזדמנות.

הזדמנות שמגיעה לך כמו לכל אלד שטעה.

אפילו שודד שהיה בכלא מסיים את המאסר שלו מתישהו ויוצא חזרה לחברה רגילה.

ולך, לא מוכנים לאפשר הזדמנות.

אצא שלך טועה לגמרי.

והיא לא מבינה שעם הראיה השגויה שלה, והפחדים והחרדות שלה, היא דופקת לך את החיים.

סורי.

אני ביד שתפנה כמה שיותר מהר לאיש מקצוע.

אדם פרטי או לא, תצטרך לתת אמון במישהו. יועצת, רווחה (אם הם לא מוטים אוטומטית כלפיה), עזרה לנוער, ויצו, תחנות סיוע בעירייה, רופא משפחה... מישהו.

מישהו צריך לקחת את ההחלטה ממנה, כי היא פועלת מחרדות חסרות פרופורציה.

ומרגשות אשמה על זה שאם תפשל, אז זה בגללה. בגלל שהיא לא שמרה עליך.

בגלל שהיא החליטה לעבור דירה.

בגלל שהיא לא יכולה לשלוט עליך יותר.

היא לא מוכנה לאפשר לך לחיות את החיים שלך.

רק את החיים שהיא (!) מחליטה שנם נכונים לך.

טעות טעות טעות.

אבל לבד, לא תוכל לשכנע.

רק איש מקצוע יצליח. אולי.

ואם תפשל, ממש ממש ממש (!!) לא סוף העולם.

מגיע לך לחיות. וכרגע אתה בכלא.

 

[שייק שי]

תודה אני אדבר עם אימא שלי

על הדוגמה שלך
למרות שזה נראה לי אבוד
&nbsp
הוא יצטרך לצאת בשש בבוקר אבל לחזור רק בשמונה
זה לא קל
אבל אני חושב שמגיע לי עם כל השינויים והקשיים שעברתי לקבל הזדמנות לסיים את התיכון פה
&nbsp
הסיבה שאימא שלי לא מכנה לתת לי צ'אנס
זה כי היא אומרת שאם אני אפשל
באמצע שנת יב שום בית ספר בחיפה לא יקבל אותי

 

[מנסה ומתנסה]

אתה שוב עושה חשבונות של אנשים אחרים...

לא מגיע לך שאביך החורג יצא בשש ויחזור בשמונה,
וזה לא קל לו או קשה או בינוני,
תחזור להתרכז בעצמך וברצונותיך,
ואמך ובן זוגה יתיישרו לפי זה.
גם מבחינת בתי ספר כל האפשרויות פתוחות -
לא מדובר כאן על פרופסורה - כולה לסיים י"ב
כיתות.