אין עבודה לשמנים ?

[siv30]

אין עבודה לשמנים ? ../images/Emo4.gif

הבוסים של ליב טיילור דורשים ממנה להשיל מעצמה 13 קילו שהעלתה מאז סיום הסרטת שר הטבעות. לטענתם לא תהיה לה עבודה (או במילים אחרות זה סוף הקריירה שלה) אם היא לא תרזה. ליב טיילור, למי שלא יודע היא פצצה עם או בלי 13 קילו ולדעתי אין סיכוי שהם צודקים. מרגיזה אותי האמירה שלהם שמצביעה על החמרה ביחסי שמנים- קריירה. עוד מעט גם יכריחו אותנו לרזות בשביל אהבה... http://news.walla.co.il/?w=/30/466182

 

[Rivendell]

לרנה זלווגר, לעומת זאת, משלמים

כמה מליוני דולרים על כל קילו שהיא מעלה לצורך צילומי "בריג'יט ג'ונס 2", ושומרי משקל הציעו לה סכום דומה על כל קילו שתוריד אחרי הצילומים, אם תשתמש בשיטה שלהם. אז קודם כל, אני רוצה לציין שגם אני אשמח אם ישלמו לי על זה שאני עולה במשקל. אני ממילא עושה את זה בחינם, אז אם אפשר להרוויח מזה קצת כסף אני אשמח

. אבל מה שבאמת מטריד אותי, כיוון שיש לי חיבה לרנה כשחקנית (יש בה משהו מתוק), כל העליות והירידות המאוד דראסטיות האלה במשקל (ב"שיקאגו" היא היתה על גבול האנורקסיה, ועכשיו היא מפטמת את עצמה כמו אווזה לצורך בריג'יט) - זה נראה לי מאוד מאוד לא בריא. ואולי זה המחיר שהיא משלמת בשביל הקריירה שלה - הבריאות. אני לא בטוחה בכלל שזה מחיר שכדאי לשלם...

 

[siv30]

LOL אבל עכשיו ברצינות

איזה חוצפה מצידם. תארי לך מצב את הולכת לראיון ובוס/ית אומר/ת לך שאת שמנה מידי לעבודה סליחה ??? בכלל יש דבר כזה עבודה לרזות ששונה מעבודה לשמנות?

 

[יונית א]

תלוי לאיזו עבודה!

אם העלמה מדגמנת תחתונים הרי למימדי גופה יש משמעות למוצר שהיא מוכרת. אם הגברת מופיעה על במה ואמורה לגלם את סקרלט אוהרה הנחשקת, יהיה קשה לשכנע את הקהל לקבל אישה במלוא משמניה בתור סקרלט (ובכוונה אני לא מציינת משקל מינימום או מקסימום ,אלא משהו סביר). אבל מזכירה בבית ספר, פקידה בבטוח לאומי, מוכרת בחנות חכשיטים, יועצת אירגונית ויתר מקצועות אין שום משמעות למשקל המועמדת . אז עבודה התור שחקנית/דוגמנית/זמרת ויתר מקצועות הבמה והיחצנ"ות אינן בדיוק הדוגמה לראיון עבודה בין בוס ומועסקת. יחד עם זאת יש לא מעט שחקניות טובות, שהן שחקניות וגם שמנות.אבל מגוון התפקידים שהן מקבלות לא יהיה של "כוסית בת 22" כי מה לעשות? לא מתאים להן. וכמובן כל השמות פורחים לי מהראש, אבל יש שחקנית גדולה (תרתי משמע) גרמניה,מריאן זיי... משהו.... ויש גם שחקנית גדולה ישראלית-אסתי זקהיים נדמה לי.

 

[siv30]

זה לא קצת סטיגמטי ?

איזה משמעות יש למימדים של גוף אם היא סקסית ומוכרת תחתונים כמו שבחיים שלא מכרו? וד"א מי אמר שסקרלט לא יכולה להיות נחשקת בתור אישה שמנה. אני חושבת שאידיאל נשי הוא מה שאנחנו קובעות ואם לא כך אז שוב אנחנו משחקות לפי כללי המשחק הגבריים וזה כבר שיר אחר.

 

[יונית א]

ועל מה עובדת התקשורת

ועובדות הפרסומות? לא על הסטיגמות? אני לא מסכימה איתך. בלי קשר לאיך את מרגישה עם הגוף שלך, ובהחלט הדימוי העצמי אינו מורכב רק ממספר הק"ג הצלוליטיס וכו, אבל אם את בוחרת להשתמש בגוף שלך בתור "מוצר" אל תתפלאי (לא את באופן אישי, עלמה כללית שבוחרת לדגמן כקריירה) שמי שקובע את הצרכים הוא היצרן ולא את. ולכן את זו שצריכה להתאים למימדים שהוא מוצא לנכון 90-60-90 או כל מינון אחר של ס"מ. את לא רוצה לשחק במשחק התקשורת- אופנה- פרסום-שווק, אל תכנסי למשחק הזה,אבל את לא יכולה לצפות שהמערכת תשנה את העדיפויות שלה בגלל שאת חושבת שאידאל נשי זה מה שאנחנו קובעות. אגב, זה נושא בפני עצמו מה זה בכלל אידיאל נשי.

 

[siv30]

חשבתי שהלקוח הוא הקובע

תתפלאי לשמוע כמה כח יש לנו בתור נשים "שמנות" לקבוע מדיניות פרסום ואסטרטגיה של יצרן. חשוב להדגיש שאישה במידה 42 או 44 היא לא אישה שמנה וזו הגזמה פראית בכלל לחשוב ככה. בכלל מי אמר שהיצרן צודק בהחלטות שלו? הגיע הזמן שניקח את העסקים לידים ואנחנו נקבע איך יראו הפרסומות של המחר.

 

[יונית א]

הלקוח של הפרסומת מיהו?

בעל משרד הפרסום? הרעיוני שם? לא. בעל החברה לברזי נחושת(לא עלה לי שום דבר אחר בראש) ואם הוא ירצה דוגמנית בלונדינית שופעת נוסח אורלי ווינרמן,כי הוא חושב שהיא תקדם את הברז שלו הכי טוב- זה מה שהוא יקבל . ואם הוא רוצה 2 ילדים אחד שחור ואחד לבן ,זה מה שהוא יקבל. האפשרות היחידה של הצבור היא לא לקנות את מוצרי "המועצה לשווק פירות הדר" כאשר הפרסומת שלה (אי שם בשנות ה-80 אני חושבת) הייתה של דוגמניות והקשר ישיר בין מידת החזה שלהן לסוגי פרי הדר. אבל- הצרכנים מחו, והמשיכו לקלף קלמנטינה. והפרסומת "אשכוליות או לא להיות" המשיכה. וכן, אני חושבת שמי שקובע זה המפרסם (מי שמשלם).

 

[siv30]

הלקוח = אני ואת

אני ואת יכולות לשנות את התפיסה של המפרסמים (המשלמים) לגבי מה שאנחנו רואות כפרסום הולם.

 

[יונית א]

וכיצד יקירתי?

הרי לא את ולא אני בעלי מפעל ברזי הנחושת? רק אם את ואני נחליט שלא נקנה יותר ברזי נחושת מיצרן זה, הרי אז יבין שהפרסום שלו מפספס את קהל היעד שלו. אבל הנאמר כאן אינו על מותג מסויים, או על פרסום קלוקל (וראינו אף ראינו את החנות המתפתלת בהסברי הבל על תחרות ההתפשטות בשינקין), אבל את מדברת על תפיסה כללית. ומהו פרסום "הולם?" ואיפה קווים אדומים? בעיניי שימוש באלימות בפרסום חמור יותר משימוש בדוגמניות עצמות. בעיניי שימוש באלמנטים עדתיים לא פחות חמור משימוש בקולבית בגד שדופה. אותי זה מטריד יותר ממשקלה הסגולי אחרי ציפה במים של הדוגמנית. בעיניי- מי שבוחר לעבוד בפרסום- החל מקופי רייטר וכלה במדגמנת גבינה 0% -זו בחירה שלו. והבחירה שלי אם לקנות את המוצר או לא . (בד"כ שיקול הדעת הוא לגופו של המוצר ולא לעטיפתו בכל משקל שלא תהיה).

 

[siv30]

בדיוק קלעת לכוונתי

שינוי תודעתי של הצרכנים הפוטנציאלים יכול להוליד נפלאות אצל היצרנים והמפרסמים. תדיגי לי מה הקשר בין הפרסומת של פוקס (עם יעל בר זוהר נפרד מבן זוגה לאחר שתפסה אצלו בעת מזמוזים טלפון של אחרת) ובין בגדים? לקח לי יותר מפעם אחת להבין את הקשר. כאשר המפרסמים יבינו שגופות של נשים רזות לא מוכרים מוצרים כמו "תפוזינה" או בגדים, אנחנו נהייה צעד אחד קדימה לקראת שוויוניות בתעסוקה בתחום הזה. ולגבי אלימות אני יותר ממסכימה איתך

 

[בלתי צפויה]

פעם אחרונה בשרשור הזה

אני רוצה להגיד, שבחיים לא נהיה חברה סובלנית, אם נמשיך להילחם על הזכויות תוך שימוש במונחים כמו "דוגמניות עצמות", "קולבית בגד שדופה" או "משקלה הסגולי אחרי ציפה במים של הדוגמנית". לזה התכוונתי כשכתבתי את ההודעה שקוממה אותך. תסלחו לי, אבל המונחים האלה נוטפים שנאה ואי יכולת לקבל את האחר, בדיוק כמו כינויים "דבה", "התחת שלא לא עובר בדלת" ו"בהמה שמנה". הבחורה כתבה הודעה חכמה וצודקת, אבל היא עוררה אצלי המון אנטגוניזם בגלל הצורה המגעילה בה היא מרשה לעצמה לדבר על ***בני אדם***. ואת, שכעסת עלי ואמרת שאת נגד כל הכתבה באשר היא, לא ראית פסול במונחים הללו. אתן נותנות לגיטימציה לדבר על בני אדם בצורה מבזה בגלל משקלם. וברגע שיש לגיטימציה כזו, מי שיסבול ממנה יותר יהיו השמנים. ושוב, למען הסר ספק, מה שאמרתי לא נובע מתוך עלבון אישי, אני 162/55 ולא נראית רזה בכלל (הייתי מתה). אבל בעיני, זאת צורת דיבור לא הומאנית.

 

[שש שבע]

דוקא יכולה להיות

אני מתה על הסרטים הערבים שם הבחורות מינימום 70 קילו כל אחת, מלאות , ונחשקות, הגברים מתאהבים בהן, מתחרים עם אחרים,איזה סיפורים רומנטים, והן? אין להן בעיה ללבוש כל מה שבא להן, שיראו את המשמנים אז מה? כמה שיותר, ככה את יותר נשית, "תראה תראה איזה שמנות" אני קוראת לבעלי שיציץ, הוא בא מעיף מבט "ומה חשבת? ככה צריכה להיות אישה, הם נורמאלים וכל השאר חולים".

 

[בלתי צפויה]

תסלחי לי, אבל אין שום הבדל

בינך ובעלך, לבין אלה שעושים את המוות לשחקנית יפה במשקל 70 קילו. כל עוד אתם מחלקים את העולם ל"חולים" ו"נורמליים", גם לתעשיית היופי מותר...

 

[שש שבע]

כן בטח, כל הפסיכים האלה שיושבים

במגדלי השן, ומחליטים שאישה בת עשרים שלושים צריכה לשקול 40 קילו, וללבוש מידה 12 ילדות, אלה נורמאלים נכון? כל הרזות השחיפיות האלה שאוכלות ושתי דקות אחרי כן מקיאות כדי שלא יעלה עליהם גרם על השנים שיש עליהן, אלה נורמאלים נכון? כל אלה שאפשר להעמיד אותם בחדר טבע במקום השלד, הם נורמאלים נכון? הביתה מותק, הביתה, תאכלי ארוחה טובה ותחזרי לכאן עם קיבה מלאה, אחר כך תדברי. ההרעבה דופקת לכולם את המוח. פיו.

 

[בלתי צפויה]

למה את מנסה להעליב אותי?

אני שבעה רוב הזמן. הבאת כאן תיאורים מאוד קיצוניים, ואילו הכוונה שלי הייתה, שאפשר להיות רזה ולא חולה/מטורפת/מקיאה. יש הרבה רזים שמרגישים נפלא וטוב להם, ויש הרבה מלאים שמרגישים נפלא וטוב להם. אני לא חושבת שצריך להכריח את כל העולם להיות אומה תורמן, אבל גם לא צריך להכריח את כל העולם להיות כוכבת סרט מצרי. יש מקום לכולם.

 

[siv30]

../images/Emo65.gif צודקת יש מקום לכולם

 

[שש שבע]

ואם הם רזים, אז יש יותר מקום

לשמנים תמיד יותר צפוף

 

[owolf10]

חברה אחרת

אני מכירה חברה שתשמח לקבל אנשים שמנים, רזים, מכוערים או יפים העיקר שיהיהו חרוצים רציניים ומתמידים. החברה משווקת מוצרים לכולם והשימוש בהם על ידי העובדים הם שיעשו את השינוי, וישרתו את העובדים כדי להוכיח את טיב המוצר. פטנט מעניין לא?

 

[mrona]

יש הבדל

זה לא ש"לרדת" על רזים זה בסדר יותר מ"לרדת" על שמנים. ואין ספק שלרזים כרוניים קשה לעלות במשקל בדיוק כמו שקשה לשמן להרזות. אבל יש הבדל בין השניים, וזה בתפיסה של הסביבה אותם. הרזה יתקבל בנחמדות וסמפטיה, "תאכל משהו בקושי רואים אותך כבר", בעוד שהשמן מעורר אנטגוניזם וסלידה. לי יש בעיה אחרת לגמרי. יש שני ממימדי גוף בלבד: רזה או שמן. כל השאר הוא כבר תרוצים: נורמלי, עגלגל, מחוטב, סקסי, אתן מכירות את זה. אבל באמת, בשפה העברית או בכל שפה אחרת שאני מכירה, יש רק שתי הגדרות דיכוטומיות. מה לעשות שאני לא נופלת לאף אחת מהקטגוריות, ובעידן כזה שהרזון מוערץ, ואני לא רזה, יוצא מזה שאני שמנה. זה נשמע כמו סמנטיקה, אבל היות ולא "הרווחתי" את הזכות לקרא לעצמי רזה (איך אני מעיזה באמת) אף אחד לא יתווכח איתי אם אני אקרא לעצמי שמנה (מידה 38-40 זה לא בדיוק שמנה). לא יאומן כמה זה משפיע עלי לרעה. אני אשה בת 35, קרירה ובן זוג אוהב, וכל זה בטל ב 60 ליד תדמית הגוף שלי, וכן, אני מאשימה את המדיה. כל החיים שלי מודל היופי הלך ונעשה צעיר, רזה, ושטוח יותר, בעוד שעם הזמן אני מתבגרת, מתמלאת ואת ה C CUP אפשר רק לשנות בניתוח. אתן מבינות אותי?