בנימה לא שיפוטית
מבלי לחזור על דבריי הקודמים, רציתי לומר ש-
יש בזה משהו קצת עצוב שגבר בוגר ובשל, מחפש וגם מוצא רומנים קצרים מן הצד.
יתכן שפותח השרשור אכן איננו מונוגמי, או שהוא מונוגמי בקשר בלתי מוצלח והוא איכשהו משפץ את הקשר ברומנים קצרים מן הצד ומשכנע את עצמו שהוא איננו מונוגמי.
איך שלא יהיה, אני מרגיש מן תחושה משונה של אי נחת מהסיפור הזה.
יתכן שלא הייתי מרגיש כך אם היה מדובר על גבר פנוי שמנהל כמה קשרים במקביל, אבל גבר נשוי שאמור להיות מונוגמי וכנראה גם משקר / מכחיש / מסתיר את קשריו האחרים, והכל כדי לשמור על שלום בית, יש בזה משהו מעט עצוב ומעציב.
אני שואל את עצמי איך אישה הייתה מתנהגת במצב כזה.
נשים בוגדניות / פוליאמוריות לעתים נצמדות לקשר נישואים קלוקל מתוך תלות כלכלית וחרדה מפני גילוי האמת, רצון לדיור משובח באזור יוקרתי, רצון לקבל פרנסה ולא לעבוד.
נשים אחרות שהן כביכול עצמאיות פמיניסטיות, מטיחות לבעל שלהן את קיומו של הרומן האחר ששורר בהווה, או שכבר הסתיים מזמן, והכל כדי להשפיל את הבעל ולהסב לו מרמור שידחק בו לסיים את הנישואים. הן כאילו מרגישות "זכאיות למשהו יותר טוב".
גברים, פטורים מכל זה. גבר שאיננו רוצה בנישואים משעממים, יכול לסיים אותם בהקדם. לא צריך הצגות, לא צריך שקרים, לא צריך לפגוע ברגשות האישה ולהסב לה מרמור וכו'. אלא אם כן שוררת בלבו של הגבר מן הנחה מקדמית שהוא לעולם ימצא משהו טוב יותר.
פותח השרשור משיקוליו בכל זאת מחזיק בחבל בשתי קצותיו, אוחז גם בזה וגם בזה, והכל בהסתר, בהכחשה, במורא שמא ייוודע לאשתו ( האם הבנתי נכון?).
כמו לחיות בשקר... וזה כאמור מצער, אותי לפחות.
לעניין הדיבור על "בגידה", אני לא מאמין במכבסת מילים.
אם מדובר בניאוף / מעשה זנות מחוץ לנישואים / ביחסי מין מלאים או חלקיים שנעשים בסתר- זו בגידה, זו מרמה, זו הונאה, זו תרמית.
מעשים ברוח כזו, אינם עקביים עם מה שאני קורא לו "אהבה".
