אינפורמציה סלקטיבית לילדים מפרק א'

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אינפורמציה סלקטיבית לילדים מפרק א'

האם גם אצלכם, הבעל לא מספר על בילויי המשפחה שלכם לילדיו מפרק א'? כדי שלא ייפגעו שהם לא שותפים לטיולים, נסיעות, חופשות, וויקנדים, נסיעות לחו"ל רחמנא לצלן חס וחלילה?..... אני מוצאת כל פעם מחדש שבעלי לא מספר לילדיו על נסיעותינו המשותפות, על בילויי משפחה שונים, כדי להימנע מכך שהם יקנאו. זה מעצבן אותי. מאוד. מה דעתכם, ואיך זה אצלכם?

 

[יונה לבנה 1]

שחר

קחי נשימה לא מוכר לי מקרוב אך מבינה מרחוק. זה מעיד שהוא מלא רגשות אשם ומעגל פינות לעצמו.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אז שיתנקה מרגשי האשם שלו../images/Emo67.gif

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

סליחה על התגובה העצבנית../images/Emo4.gif

רולן, אם אפשר אז תמחקי, הגבתי באימפולסיביות בתגובה של "אז שיתנקה...", אין בי כעס עליו, אלא על המצב.

 

[יונה לבנה 1]

היי היי

ואם קצת כעסת אז מה? מותר לך לכעוס על כל העולם וגם על אמאשלו... אנחנו פה תוציאי חופשיייייייייייי

 

[rolan]

יעליק השחרית

זה ממש בסדר, אבל אם תתעקשי, אמחק, רק שתדעי שזה ימחק עוד פוסטים בשרשור. חוצמזה רציתי לומר לך, שלדעתי יונה הרגישה אמרה נכון - אלא רגשי האשם, אין לך מה לכעוס עליו. קשה לך להבין את מה שרואים משם... אל תשפטי אותו. שתפי איתו פעולה ולאט לאט, תנסי להוציא אותם ממנו.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

במה בדיוק לשתף פעולה, רולן?

אין מצב להוציא ממנו את רגשי האשמה, כנראה. זה כבר בילט-אין תשע שנים, מאז שהוא עזב את אמא שלהם, למה שזה ישתנה עכשיו?

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

ההתנהגות הזו, רק מנציחה את העובדה

שאנחנו משהו שהוא צריך להסתיר מהם. משהו שהוא עולם אחר, חיים אחרים ושאין להם חלק בזה. זה מה שזה מנציח. במקום לספר, לשתף להגיד, אז הוא לא מדבר איתם בכלל על החיים שלנו. על האח שלהם, על לאן אנחנו הולכים או מה אנחנו עושים. אם הם מתקשרים לנייד בדיוק כשאנחנו בטיול בצפון, סתם לדוגמא, אז הוא יגיד: "אני בצפון, אני אגיע רק אחרי הצהריים", זה לא "אנחנו", אנחנו ממש לא קיימים כלפי הילדים האלה. כאילו שאפשר להסתיר את המשפחה שלנו בכיס האחורי של המכנסיים...

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo153.gifזה נשמע מוזר מאד

ועוד לאחר 9 שנות גירושין.... שווה יעוץ...

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

ממש לא מוזר, אסתי. ותודה שאת

שולחת אותנו לייעוץ... אבל אנחנו מסתדרים יופי. זה כך אחרי תשע שנות גירושין, משום שהדברים הובילו לידי כך. זהו. אפשר לקבל את זה כפשוטו ולא לנסות לנבור ולחפש ייעוצים. עברנו המון עם הסיפור הזה וכך קרה, שהוא לא מסוגל ליותר מזה. מה לעשות? לכעוס? לריב? להנציח את הכעס? לחיות בתחושה מחורבנת ומוחמצת? אז זה מרגיז לפעמים, אז מה לעשות? את כולנו מרגיזים לפעמים דברים בחיים ואנחנו ממשיכים לחיות איתם כי לא תמיד אפשר לשנות אותם.

 

[אסתיהאחד]

שבע שנים אני גרושה

עברתי מלחמת גוג ומגוג עם גרושי כשאשתו גם נרתמת כמובן לעזרתו. עם הרבה מאד סבלנות עליות ומורדות היום הם ביחסים טובים ועם אשתו אנו בשקט ללא כל חיכוך. וכולם נהנים.התכופפתי .בלעתי צפרדעים והפלא קרה. פשוט צריך עבודה ולא להרים ידיים

 

[ממונט התותחית]

שחר, בוקר טוב מתוקה../images/Emo23.gif

אני חשה בין המילים שאת כועסת על המצב בבית ולא שבעת רצון מהתנהגות בעלך. היית רוצה שהוא יגיד בקול רם "אני אוהב את שחר תחיו עם זה זאת הבחירה שלי" והוא עם ההתנהגות שלו מאכזב אותך. רצית בעל חזק שיתמודד מול העולם ויגן על האהבה שלכם ועכשו נראה שהתפכחת ואת לא יודעת מה לעשות עם התחושה של כאילו הוא רימה אותך. יש לי שאלה האם שיתפת אותו בתחושות האילו? אמרת לו שאת רוצה שהמצב ישתנה? ואולי אפשר סוף סוף להכניס למשפחתך הקטנה גם את משפחתו המורחבת? אני יודעת שחר שזה קשה,גם כך יש קשיים בזוגיות בכללי וזה "בונוס" כבד ומיותר את זקוקה להמון כוחות נפש והמון אהבה לבעלך. ולדעתי אתם חייבים לפתור את העיניין מהר אחרת היחסים ביינכם יהרסו וחבל, חבל מאוד אני מרגישה שאת מאוד אוהבת אותו . תלכי עם אהבה הזאת היא נכס יקר, אל תוותרי ,תעשי הכל שגם ילדיו וגם אתם תהיו משפחה מלוכדת, זה אפשרי כל עוד יש אהבה . לו קשה כי הוא מאוד מעורב אבל את קצת בצד את יכולה לעזור לו .

 

[just yael]

וכאן עולה השאלה...

למה "הם"...לא בצפון יחד איתכם.... אין "אתם" ו"הם" יש כולם... מטריפה את דעתי הגישה המזעזעת הזו.... נכון שעזב את אמא שלהם, אך הם ילדיו..ותמיד יהיו ילדיו...ולא משנה באיזה פרק יהיה... ואולי, אולי רק אולי...לך...נוח שהם..שם,,,ואתם..פה!!! אסור לשכוח...שהם...לא בחרו בסיטואציה, ש"הם" ילדים, ואבא יש להם רק אחד, לא משנה באיזה פרק יבחרו, אין דמות שתוכל להחליפו... הבנת???

 

[rolan]

אז אולי להמשיך את זה?

מה אפשר לעשות אם כך הוא מרגיש כבר כל כך הרבה שנים? זה שאת תכעסי זה יעזור לו להשתחרר מהם, להפסיק להרגיש כך? אני לא מכירה אותו מספיק, אבל יכולה להעיד על עצמי, לא הייתי משנה רגשות כאלו בגלל שמישהו כועס עלי. מה שכן, בעזרת שיחות והסברים עד כמה זה חשוב בשבילו, למערכת היחסים החיובית והתקינה איתם, הוא צריך להתחיל להתמודד גם עם דברים מסוג כזה. ואת יודעת מה? עכשיו תוך כדי כתיבה אני חושבת שאולי כדאי להתחיל להזמין את הילדים בנסיעות טיול כאלו, אולי אז יהיה לו קל, גם אם יסרבו לנסוע איתכם, לפחות כך ידעו שנסעתם...

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

לא חשבתי לשנות לו את הרגשות

על ידי זה שאני אכעס. אני כועסת בפורום, לא בבית... פעם דיברתי איתו על זה, מזמן, והוא אמר שהוא לא רוצה להכאיב ולפגוע בהם כשהוא מספר להם על כל מיני קטעי ביחד שלנו. הוא אמר שהוא מוזנחים וזנוחים וכואב לו שכך הם מרגישים. אז לא המשכתי את זה. וחוץ מזה, אין סיכוי להזמין אותם לנסיעות טיול האלה. א. כי לא תמיד בא לי להיות עם שני חולירות שיקלקלו לי את החופשה (מילא הקטן אבל הגדול זה טיפוס שחבל על הזמן. ודבר שני, הגדול ממילא לא יצטרף בחיים, גם אם יציעו לו מכונית קבריולה עם גג נפתח וכנפיים שהופכות אותה למטוס... הוא מתעב אותי ואת המפשחה שלנו.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מפשחה=משפחה

 

[יונה לבנה 1]

רגע אחד

למה אתם נבהלים מהכעס? אני בהחלט מבינה את הסיבה לכעס . כל אחד רוצה להיות גלוי ולא מוסתר,אבל יעלי אצל רגיעון זה טיפה שונה ,הוא לא מסתיר אתכם כי בעובדה הם באים אליכם והמצב ברור לכולם,העניין הוא שהוא מסתיר מהם את ההנאות המשותפות שיש לו איתכם,כי הוא מרגיש שאיתם זה אחרת איתם אין כיופים טיולים וזה נורא כואב,האמת שזה באמת נורא כואב,אני לא יציע לך עכשיו לעודד חופשים פרטיים רק רגיעון והם,אבל זה שורש העניין,ורק השלמה שלך תעזור לך לקבל את הכאב של בן זוגך אהובך. לא תמיד יש פיתרונות והדרך הטובה היא לאט לאט להפוך את הכעס לרחמים ,כן יעלי רחמי עליו שהוא מרגיש כך,את עם שני ילדייך ומעניקה להם שווה ,הוא לא.....הוא מתייסר ולכן מגן על עצמו בדרך של להסתיר. מקווה שעזרתי מעט נשיקות וחיבוקים ממני אולי יעזרו יותר אז קבלי מליבי הפועם בעצבים בגלל הסמרטוט.......

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אוקי, יונה, אם אני אפתח את התזה שלך

אז נכון, הוא לא מסתיר אותנו. הם באים לכאן והכול גלוי ופתוח, אבל בילויים וכיופים הם מחוץ לתחום שלהם. על זה הוא לא יזכיר מילה, ואפילו יסלף כדי שלא יידעו שאנחנו מבלים חלילה לפעמים... אבל זה לא נכון שהוא לא מבלה איתם. הוא מקפיד בכל חופש לנסוע איתם לכמה ימים שבהם הוא נוסע איתם וחוזר בערב. ולמחר שוב נוסע וחוזר בערב. זה לא לשינה מחוץ לבית איתם, אבל זה כן לימים שלמים שהוא איתם לבד. ומעבר לזה, כמובן שהוא מבלה איתנו, כך שזה לא שנחסכים מהם בילויים וכיופים. נכון, זה פחות מאשר אם הם היו חיים איתנו, אבל זה עדיין משהו בכל זאת. לא חושבת שיש פתרון לזה. רק שזה מרגיז אותי. לרחם עליו? לא. אני לא מרחמת על בעלי. אני אוהבת אותו. וקשה לי לקשור רחמים עם אהבה, זה לא מסתדר לי. זה חבל לי. כי אני הייתי נוהגת אחרת במקומו. בכלל, הייתי מטפלת בכל הניכור של הבן הבכור, אחרת ממנו, אבל הוא מתקשה להתמודד עם זה אחרי שנים של אי-הצלחה. שנים ארוכות. כנראה שמה שהיה - הוא שיהיה.

 

[יונה לבנה 1]

יעלי אל לך להבהל מרחמים

מערכות יחסים שלמות מבוססות על טיפול ורחמים... אוקיי ,את לא בקטע הזה אז קחי נבוט ותעירי את הרגיעון או לפחות החליפי לו שם לספיד או מרץ ואולי כמו אצלך יבוא השינוי. לא הגבת לגבי החיבוקים והנישוקים שלי

? האם גם הם לא מועילים לך?

 

[1נתי 1]

יעל

אהבה במקומה מונח אבל גם לרחמים צריך קצת מקום רגיעון חש יסורי מצפון ש"זנח" את ילדיו שפירק את המשפחה הבסיסית שהם הכירו הטיולים והבילויים שלו איתם הם כמעין "חצי" מנה של פיצוי ונראה שלדעתו הבילויים עם משפחתו החדשה יגרמו לילדיו להרגיש מקופחים/זנוחים ולכן דוגל בדיעה "מה שלא רואים ויודעים לא כואב" הזכירי לי בני כמה ילדיו? שנה טובה וששחר חדש יפציע במעונכם