דפוס התנהגות חוזר..כן?או לא?
אז נכון שאני לא נמצאת כמו רבים ממכם במשפחה מורכבת עד כדי כך,נכון שעדיין לא הכרתי את ילדיו של בנזוגי, ואני קוראת אתכם ותוהה בקול רם יחד איתכן אם הגברים שלנו בפרק שני /שלישי לחייהם מנסים "לגונן" על ילדיהם מפרקים קודמים בכך שהם לא מספרים להם את כל תמונת מצב חייהם החדשים זה רע
האם זה לא מה שנקרא חכם? האם אנחנו לא יכולות להבין שהגברים נוהגים שונה מאיתנו הנשים, הם יותר דיסקרטים ופחות משתפים..ואילו אנחנו הנשים רוצות להכניס את כולם לחיינו,רוצות לקבל תמיכה והבנה רוצות שהכל ילך על פי מה שנראה דרך העיניים שלנו ואילו הם..חוששים לטעות שוב...יש להם ילדים מפרק קודם שאומנם לא חיים לצידם אך חשים ברגישות של שיתוף לגבי הפרק החדש...לו היה הכל בסדר,לו הגרושים והרצון שלהם להכיר בחייו החדשים אני בטוחה שהיו נוהגים אחרת...אבל המצב גם ככה קשה..למה להקשות יותר
16 שנה אבא שלי עם אישה...לעולם לא ראיתי אותה! לעולם ואני יודעת שאמא שלי תעכס עלי מאוד ביום שתשמע שאני ראיתי אותה, אבא שלי לעומת זאת מכבד את רצונה ולא מפגיש אותנו איתה, הוא מגיע לבקר לבד,הנה היום בחד הגיע לבד לעשות איתנו על האש, מעניין מה היא מרגישה כשנשארה לבדה מאחור... ויש את אמא שלי שמוכנה לקבל היום את נוכחותו...אבל אותה.. אחרי 16 שנה היא לא מכונה לשמוע את השם שלה! אז אני מבינה את מה שעובר עליו..ואת מה שעובר על אמא שלי וחושבת ששביל הביניים עדיף...אבא שלי נוהג בחכמה שלא גורם לאמא שלי רוגז מיותר ובכך מערב גם אותנו, ככה זה כשגרושים נחתמים בכעס ובמלחמות, אם המצע לגרושים היה טוב והילדים לא היו מעורבים במלחמות ובהסתות...אני בטוחה שהכל היה אחרת... אז אולי נגלה קצת הבנה מדוע הם פועלים כך? למרות שקשה ואנחנו רוצים שהם יכירו בנו כחלק מחייהם ובטח כשיש ילדים נוספים שהם אחיהם למחצה... אולי בכל זאת לנסות לחיות את החיים כפי שהם עם הביטחון ששום דבר לא ישבור את מה שאנחנו בונים לנו עם הרבה אהבה
דיברתי עם עצמי..ומקווה שאולי זה נגע גם לכם