אבל אז מגלים שבחיים אנחנו תלויים באנשים אחרים
אם זה המפקד שלך בצבא (כמה שחטפתי שם עם הפה הגדול שלי...
), המרצה שלך באוניברסיטה, הבוס שלך בעבודה, שוטר, פקיד במשרד הפנים, אפילו מלצר במסעדה. מי שלא מסתדר עם אנשים אחרים מוצא את עצמו בצרות, ומי שיש לו הרבה חברים יכול לצאת מכל מיני צרות אחרות שהוא נכנס אליהם. גם את זה למדתי, בהתחלה בדרך הקשה, ואז בדרך הרבה יותר קלה.
אלא אם כן אתה מתכוון להיות נזיר שגר במערה על צלע הר, או להתבודד בחווה שלך עם הסוסים והכלבים, תמיד תהיה באינטראקציה עם אנשים שיכולים להשפיע על החיים שלך, וחבל שהם ישנאו אותך סתם כי אתה לא יכול להתאפק ולהשאיר את הפה שלך סגור ואת המחשבות שלך בראש. אתה לא צריך לזייף שום דבר או לעטות מסכה, פשוט ללמוד לאמר את מה שאתה רוצה בדרך שתהיה יותר נעימה לשומע, או להתעלם. גם לי פעם זה הרגיש שזה יהיה קשה לעשות את זה ושאני אהיה צבוע. ואז הבנתי שהעולם לא ישנה את עצמו בשבילי, ושאני אצטרך להסתגל וכן להיות נחמד גם למי שלא בא לי להיות נחמד אליו. ואז כשהתחלתי לעשות את זה, הבנתי שלהיות נחמד זה באמת נחמד. גם למי שמעצבן אותי וגם אם אני חושב שהוא אידיוט. ולפעמים גם אם בהתחלה הוא נראה לי אדיוט, בגלל שהיתה לי אינטראקציה טובה איתו למדתי שהוא לא אדיוט, וגם אם אנחנו לא מסכימים, הוא עדיין יכול להיות אחלה בנאדם. ועכשיו להיות נחמד הפך להיות הרבה יותר חלק מהאופי שלי, ואני מרוצה מזה (למרות שלפעמים מתפלק לי קצת).
ועוד לגבי המסכות - אם קשה לך לחיות מתחת למסכה, למה אתה כותב כאן בצורה אנונימית, וחושש מזה שמישהו כאן יזהה אותך במציאות? (ועוד עם כמה כינויים שונים, מסתבר)