אכילת לא מכוונת

קשר חדש

New member
אכילת לא מכוונת

לפי הכתבה המצורפת

[URL]http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2526790[/URL]
רוב ההשמנה נוצרת בגלל אכילה לא מכוונת. אם נשנה את התנאים החיצוניים, כמו הקטנת גודל הצלחת או ישיבה עם הגב לבופה, נצליח להפחית משמעותית את כמות הקלוריות הנאכלת, בלי הצורך להפעיל כח רצון.
מה דעתכם?
 
אם זה היה כל כך פשוט

אז לא היה מצבים של עודף משקל בעולם.
הכתבה מבוססת על ספר שנכתב ב 2007.
מתאר מספר סיפורי מקרה או מחקר בעזרת נסיינים.
די ברור שעיקר ההשמנה נוצר מאכילה לא מתוכננת.
מעדיפה את המושג הזה על לא מכוונת.
אף אחד לא רוצה לאכול יותר ממה שבחר לאכול,
או לאכול שתי קוביות שוקולד ולסיים עם כל החבילה.
הפתרונות שמוצעים הם פתרונות אמת שעובדים אבל אימוץ רק של הפתרונות הטכניים לא יפתור את הבעיה.
הדוגמאות שנתת מהכתבה מתאימים לסוג אכלן שאני מגדירה "אכלן בגדול".
אכלן כזה מסיים את כל מה שיש בצלחת,
ארוחות בופה גורמות לו לאכול כמויות גדולות
והוא יעדיף ללכת למסעדות כאלה על מסעדות אחרות.
אבל השמנה נוצרת מעוד סיבות ורובן בהרבה יותר מורכבות.
דרך אגב, בעקבות הכתבה שפורסמה בהארץ קניתי את הספר.
 

קשר חדש

New member
אני מפרשת את הדג' השונות בצורות שונות

לא כולם תחת אותה הקטגוריה,
לדג' העובדה שנתנו לאנשים לאכול פופקורן מעופש, ואנשים אכלו אותו, ומי שהיתה לו קערה יותר גדולה אכל יותר.
לדעתי, עצם האכילה בקולנוע מהווה פעמים רבות אכילת טריגר (היה פופקורן אז רציתי פופקורן) ולעיתים הרגל (בקולנוע אני אוכלת פופקורן) ולעיתים רעב אמיתי (ידעתי שאני הולכת לקולנוע, לכן לא אכלתי לפני כן, כשהגעתי הייתי רעבה וזה מה שהיה לאכול).
השאלה היא למה מי שהיתה לו קערה יותר גדולה אכל יותר?
כאן, האמת מכל הדוגמאות שהובאו בכתבה, די השתכנעתי, ויש למוח דרכי חישוב כמויות, שיכולות להשתבש/להגיע לתוצאות לא מדוייקות כתלות בנסיבות החיצוניות.
כמו שהסיבה שלילד עד גיל 9 אסור לחצות כביש לבד, נובעת מכך, שמנגנון הערכת המרחקים שלו במוח איננו מתפקד באופן מלא, לכן לעיתים הוא יצליח לאמוד נכון את המרחק של המכונית וקצב ההתקדמות שלה, ביחס למהירות ההליכה שלו בציר שהוא אנכי ולעיתים לא. יכולת ההערכה הזו תלויה במצב של הילד באותו הרגע (עייף, מוסח, רעב וכו'), ולכן אסור לתת לו באופן גורף לעבור כביש עד גיל 9, גם אם הוא ילד אחראי מאד.
כך, אני מבינה מהניסויים הללו, שמנגנון ההערכה שלנו, גם כמבוגרים, לגבי כמויות האוכל הנאכלות, טועה. אם אנחנו מתוכנתים לאכול לפי כמות, וזה ההרגל שלנו, כי זה מה ששנים דוחפים לנו לראש כדרך האכילה "הנכונה", אין לנו הרגל בין ביס לביס לנסות לבדוק אם אנחנו רעבים וכמה. אז אפשר "לעבוד" עלינו בדרכים שונות. יתכן מאד, ולפי מה שאני רואה מהדוגמאות השונות, כנראה זה אכן קורה, שמי שרגיל לאכול כמות X, לא ידע להבחין בין אותה כמות כאשר היא על צלחת גדולה או קטנה (=המוח טועה בחישוב הכמות). מי שרגיל לאכול פופקורן בכמות X לא ידע להבחין בכמות הזאת כשהיא מוגשת בקערה קטנה או גדולה (=המוח טועה בחישוב).
הדג' שהרבה פעמים המוח טועה בחישוב כמויות בתלות בצורת הכלי הן ענקיות. קחו שתי כוסות מים במטבח. לא תמיד נדע כמות מלאה של כוס אחת לאיזה גובה מים היא תגיע בדיוק בכוס השנייה. אני הרבה פעמים, לצורך הכנת אוכל לפי מתכון, מנסה לנחש בכוסות השונות שיש לי, ורואה שיש לי טעויות. לכן, החלטתי לוותר, וקניתי כוס מדידה.
אני משערת, שאם אוכלים חתיכת עוף, בצלחת שהיא גדולה, בצבע מסויים שיותר מקשה על החישוב במוח, ליד כמויות עוף שונות שאחרים לקחו (איתם המוח משווה באופן טבעי), התוצאה היא שיש טעויות גדולות יותר בחישוב הזה. ואם ההנחה היא שיש קלוריות מסויימות שאמורים לאכול, ומחשבים אותם לפי גודל העוף (ולא שוקלים בפועל), אז טווח הטעות הוא גדול מאד.
מה גם שלאחרונה, כל יום מישהו מעלה לפייסבוק, שקילה של אוכל מוכן, שאמור להיות בכמות מסויימת וכתובה על האריזה, אבל בפועל לפעמים (כמו בקוטג הקטן) טווח הטעות הוא ענק. לכן, אפילו על מה שרשום על גבי האריזות, ונראה לי לפחות תמיד נכון עד היום, אי אפשר לסמוך. גם על שקילה אי אפשר באמת לסמוך. אם כתוב בקוטג' שהוא 3% שומן, ויש טווח טעות לגבי הכמות הניתנת, אז סביר שיש גם טווח טעות לגבי אחוזי השומן. לכן, רק שקילה, לא תביא בהכרח, במוצרים מתועשים, את אחוזי השומן או כל שאר המרכיבים האחרים, במידה הצפויה.
 

קשר חדש

New member
אגב לא רק באוכל מתועש

גם באוכן שהוכן בבית. הרבה מתכונים של ירקות מבושלים, עוף וכו' מתחילים בטיגון של האוכל עצמו או בטיגון הבצל. לכן יכולה להיות שונות גדולה בכמות השומן באותה כמות של ירקות מבושלים או עוף שנאכלת בימים שונים. אם רוצים לאכול לפי כמות, והמוח לא יכול מראיה של המנה, לדעת מה הכמות הקלורית של המנה, אז בהכרח תהיינה טעויות, שיובילו לאכילת כמות קלורית שונה בכל יום (גם אם מדייקים בהארכת גודל המנה, שראינו לפי התוצאות, שגם בה בפני עצמה למוח יש קושי).
 
קצת סלט מפה ומשם


פופקורן מעופש הם אכלו כי היו מרוכזים בסרט ולא שמו לב למה שהם אוכלים.
מקביל לאוכל שאוכלים בבית תוך כדי צפיה במסך כלשהו או תוך כדי קריאה
ומרוכזים במה שנעשה מסביב והאכילה נעשת על הדרך.
אכילה של כל הכמות גדולה או קטנה נעשית באותו מנגנון.
חוסר שימת לב ואכילה תוך כדי פעולה אחרת.
אפשר גם לייחס לזה אכילה כי שילמתי או הרגל של לגמור בכמה שיש בצלחת.
בכל מקרה זה לעולם לא שחור לבן.
טריגרים יש מכמה סוגים.
עם כל סוג אפשר להתמודד ברכע שמודעים לו.
הדבר השני שכתבת לגבי משקל.
אין לנו משקל במוח.
אנחנו נוטים להאמין שאם כתוב על אריזה 100 גרם זה יהיה 100 גרם.
עכשיו נראה לי שנאחנו מאמינים קצת פחות.
 

kagome10

New member
שזה נכון אבל בקנה מידה גדול

כלומר, השמנה זו תופעה מערבית. עד לא מזמן אנשים השמינו לעיתים רחוקות. כלומר, שינוי הסביבה יגרום למניעת השמנה. אבל אני לא חושבת שאפשר להסתפק בדברים כמו לשבת עם הגב לבופה...
 

Ron W

New member
אכילה היא תמיד מכוונת

גם זו שלא מתוכננת למטרת הרזיה, מתוכננת למטרה זמנית אחרת
זו תפיסה בריאה ואמיתית, שמונעת רגשי אשמה תיסכול ותחושת פיצול.

כל פעולה להוציא מזאת שאדם מבצע כסהרורי מתוך שינה (יש אכילה כזאת..)
היא מכוונת. יש לקבל עלינו את ה"אשמה" כביכול ובכוונה תחילה מובהקת.

לדוגמא יצאתי בערב לקנות משהו מחוץ למה שתיכננתי היה ברור שאין לי כוונה
לטעום אלא לאכול הכל.

ביחס לטענה שמפספים קצת בהערכה, זו התפלפלות מבחינתי,
כי חריגה היא בעשרות אחוזים בכמות ו/או בדחיסות הקלורית.
לטעום כף של גלידה ולעצור. אני לא נהנה מכף אחת של גלידה אז מעדיף
פרי או יוגורט במקום.
לא נרתע מתחושת רעב ומכיר שהיא רק מטרד קטן כמו כל הלחצים והאילוצים השונים.
כמו הכאבים הקטנים שלי בכתף או חניכיים שנרגעים ומתעוררים לחליפין. לא חייבים להרגיע מיד.
 

קשר חדש

New member
בעיני רוב הפעילויות ביום הן לא מכוונות

הן יותר עניין של הרגל.
לדג' נכנסת הבית וראית שיש בלאגן, התגובה שלך (ולא משנה מה היא) היא בד"כ מתוך הרגל.
קמת בבוקר והלכת לשירותים/לשתות מים/ללבוש בגדים, זה בד"כ מתוך הרגל.
נכנסת לעבודה פתחת את המחשב/הלכת להכין קפה זה בד"כ מתוך הרגל.
רוב האנשים אפילו לא יודעים להגיד מה הם עושים מתוך ההרגל. איזה פרצוף הם עושים, איזה צליל בקול הם משמיעים, איזה פעולה הם נוקטים. אלה בדיוק הדברים שחקיינים טובים לומדים אותם ועושים אותו דבר ובגלל זה, החיקוי מצחיק כל כך. פתאום אתה קולט, שוואלה באמת זו התנועה שהאיש הזה עושה מתוך הרגל.
 
לצאת מהבית ולהגיע לעבודה גם ביום חופש


הפעולות האילו הן פעולות אוטומטיות.
פעולות שלא נותנים עליהן את הדעת, לא מקדישים להם מחשבה.
אני למשל מצאתי את עצמי יוצאת מהבית ביום חופש ומצאתי את עצמי בחנייה של העבודה.
זה כששמים את תשומת הלב על טייס אוטומטי.
הרגלים הם שם.
נעשים באופן אוטומטי.
 

קשר חדש

New member
לעניין כף הגלידה

נראה לי שיש לך אמונה, שרק כמות גדולה/כמות משמעותית יכולה להביא להנאה.
הייתי בוחנת האם זו האמת? אם יש מקרים שהאמונה הזו לפעמים לא נכונה לגביך, כדי לנסות לערער אותה במידה מסויימת, כיוון שמכירה המון אנשים שלא מחזיקים בה. כלומר היא לא מחוייבת המציאות.
 

Ron W

New member
יש סיבה תזונתית ידועה ומנומקת

בכף גלידה יש הרבה סוכר טעם של עוד ושומנים, הרבה פחות חלבון וסיבים
הטעם כולל הטעם השומני, לא נועד רק לרצות הנאה ופצוי, אלא לזהות צרכים במזון
ביוגורט אני מקבל יותר חלבון בתפוח יותר סיבים ועוד
מה אני מקבל בגלידה? תזונתית מעט מאוד, פצוי נעים, אבל לא מספק הכל, לכן בא לי עוד..
זו אגב תאוריה להפרזה באכילה, כדי למצות מאוכל דל תזונתית את המרכיבים הנדרשים אוכלים עוד.
הייתי בוחן למה צריך להנות מגלידה
 
סוכר בשילוב עם שומן מושכים לאכול יותר

לא בהיבט התזונתי אלא מתוך נקודת העונג.
המרקם החלק שנובע מהשומן בגלידה, הכמות הגדולה של הסוכר.
כל אילו מהווים מוקד משיכה, לאנשים שסוג האכלן שמאפיין אותם הוא אכלן מכור לסוכר (בד"כ סוכר הוא המפעיל)
 

avi5199

New member
פעם קראתי תאוריה שאם אוכלים אוכל טפל לחלוטין

אז מרזים כי אם האוכל לא טעים אז הגוף אוכל כמה שהוא צריך ויודע לא לאכול בעודף ולכן הדייטה הכי טובה זה לאכול רק אורז או רק לחם שחור וכ"ד....
במסגרת נסיונות הדייטה שאני עושה על עצמי, החלטתי לעשות גם את הניסוי על עצמי, ובמשך הרבה זמן (לא זוכר בדיוק אבל זה היה מעל חודש) אכלתי אך ורק לחם אחיד, מיום קודם, ללא הגבלה, ושתיה אך ורק מים מהברז.
לחם אחיד מיום קודם - כולם יסכימו איתי שזה הדבר הכי פחות טעים שאפשר לאכול.
היתי סוחב איתי בתיק פרוסות של לחם כזה, וכל פעם שהרגשתי צורך לאכול היתי אוכל פרוסה שתיים ושותה רק מים מהברז.
אני זוכר שחוש הטעם שלי התחדד עד שהלחם הזה הפך לי לדי טעים.
אבל בסיום התקופה דווקא עליתי במשקל.
המסקנה שלי מהניסוי הזה (ומכל היתר שניסיתי , (וניסיתי המון)), היא שלפחות אצלי, אני לא יכול לסמוך על החושים או על הרגשת השובע והרעב שלי , כדי להחליט אם לאכול ומה לאכול וכמה לאכול, כדי לשמור על המשקל אני צריך לאכול לפי תוכנית \תפריט מחושב - כלומר לפי הראש ולא לפי הבטן.
לדעתי אנשים שלא מצליחים לשמור על המשקל אחרי דייטה זה בעיקר בגלל שהם מפסיקים את הדייטה ומתחילים לאכול בלי בקרה רציונלית.
 

avi5199

New member
כן.
אבל הרבה לחם - בעצם ללא הגבלה.

זה ממש לא דייטה קשה לביצוע כי לא רעבים בכלל , הבעיה שזאת דייטה שלא מרזים בה אז היא לא שווה כלום.
 

קשר חדש

New member
ניסוי מעניין, למרות שלא הייתי ממליצה עליו לאף אחד

לא בטוחה שהפרשנות שלך במהלך הניסוי והפרשנות שלך לתוצאות הינה היחידה או הנכונה בסיטואציה.
השערת המחקר שלך היתה: אם אוכלים אוכל לא טעים, הגוף יאכל אוכל בכמות שהוא צריך, והדבר יביא להרזייה.
הדרך: 1. אכילה במשך חודש של לחם מיום אתמול=אוכל לא טעים 2. ללא הגבלה=הגוף יאכל את הכמות שהוא צריך בין היתר על ידי כך שתוודא שלא תהיה רעב, 3. הדבר יביא להרזייה=זה מה שהגוף יבחר בנסיבות.
אתה מדווח על הניסוי: 1. לא היה קשה. 2. הלחם הפך לטעים עם הזמן. 3. פעלת בהתאם למצופה (לא חרגת). 4. לא היית רעב.
התוצאה: עליה קלה במשקל.
הפרשנות שלך לתוצאות: 1. שאצלך, לא ניתן לסמוך על החושים והרגשת הרעב והשובע, כדי להחליט כמה לאכול, על מנת לרזות/לשמור על המשקל.
2. כדי לרזות/לשמור על המשקל אתה צריך תפריט מחושב, כלומר לפעול על פי הראש ולא על פי הבטן.
הנחות ביניים שלא כתבת, אבל הם חלק מהניסוי שערכת:
1. אכילה לפי רעב ושובע ואכילה ללא הגבלה הן זהות.
2. אין צורך בתהליך למידה של אכילה לפי רעב ושובע אשר מחייב זמן ותרגול מסיבי. אלא מרגע ההחלטה, הגוף פשוט יודע איך לעשות את זה בצורה מדוייקת.
3. המנגנון של רעב ושובע יעבוד באותה הצלחה (מבחינה כמותית) אם נותנים לגוף את כל אבות המזון ואו רק פחממות.
4. רעב מוגדר ככל רעב. כלומר אין הפרדה בין סוגי הרעב השונים (ריגשי, טריגר, רעב אמיתי). בכולם מתחילים לאכול (על מנת לא להיות רעבים).
5. שובע איננו מוגדר, אלא הוא אינטואיטיבי. לא ברור מתי עצרת בפועל האם בשובע נוח או שהיית מפוצץ לחלוטין במהלך כל החודש.
6. הגוף שלך באופן טבעי, בגלל עודף המשקל שלך, ישאף ויכוון את המגנונים שלו לכמות של ירידה במשקל.
7. בכוח הרצון, ניתן לפעול בצורה זו במשך חודש, ואין "מחיר" שהגוף משלם על הפעלה מסיבית כזאת של שריר כוח הרצון.

אם אפילו אחת מתוך הנחות הביניים הללו, איננה נכונה, אזי יש לכך השפעה על התוצאות ובהכרח הפרשנות של התוצאות שפרשת איננה רלוונטית.

מציעה שנבחן כל אחת לגופה:
1. אכילה לפי רעב ושובע ואכילה ללא הגבלה הן זהות. בעיני ממש לא!. אכילה לפי רעב ושובע מחייבת: א. מודעות לכל פעולת אכילה. ב. הכרת סולם הרעב והשובע. ג. התחלת אכילה בשלב בו יש מעט סימני רעב מכיוון הבטן. ד. הפסקת האכילה בשלב של שובע נוח. ה. יכולת להבדיל בין רעב מטריגר, רעב ריגשי ורעב אמיתי. ואכילה מתוך רעב אמיתי בלבד.
אם אכלת ללא הגבלה, יש פה בעייה. מעולם לא שמעתי אף אדם שטען באופן רציני, שאם ניתן למישהו לאכול ללא הגבלה, הוא ירזה או ישמור על שיווי משקלו. בייחוד אדם שהיה רגיל לאכול לפי כמות ופתאום פורצים את הגבול, ונותנים לו לאכול באופן חופשי.

2. אין צורך בתהליך למידה של אכילה לפי רעב ושובע אשר מחייב זמן ותרגול מסיבי. מניסיון אישי יכולה להגיד לך שזו טעות גדולה מאד. כמעט שנתיים תרגלתי אכילה לפי רעב ושובע, ואכילה רק מתוך רעב אמיתי (לא מטריגר ולא מרעב ריגשי). לא רק שלא ירדתי אפילו עליתי 2 ק"ג במשקל. זה תהליך ארוך מאד, שמחייב תשומת לב ותרגול מסיבי. יש המון טעויות בדרך (פרשנות לא נכונה של הסיטואציה שגוררת אכילת יתר) וחריגות מסוגים שונים (טריגרים שלא ללמדתי עדיין להתגבר עליהם, קושי בויסות רגשי, חוסר תשומת לב).
אין לי ספק, שבמהלך החודש, לא הצלחת באמת ללמוד על בוריה את צורת האכילה הזאת + ליישם אותה. אני לא אומרת שלכולם זה אמור לקחת שנתיים, אבל בחודש הראשון של התרגול, לא נראה לי שיש מישהו שבכלל יורד מהשינוי הזה במשקל (בגלל כל החריגות והטעויות ביישום).

3. המנגנון של רעב ושובע יעבוד באותה הצלחה (מבחינה כמותית) אם נותנים לגוף את כל אבות המזון ואו רק פחממות. יש פה שני דברים. אני לא יודעת אם אכלת לחם מלא או לחם רגיל. לחם רגיל, כמו עוד כל מיני מוצרים מתועשים, מחבל במידה מסויימת במנגנון הרעב והשובע. המנגנון הזה מבוסס בעיקרו על אכילת אוכל "אמיתי". הרבה פירות וירקות. פחממות וקטניות מלאות או בחלקן מלאות. בנוסף, אני יכולה לספר לך מניסיון אישי, שאם אני רעבה ובא לי עוף/בשר ואני מקבלת לחם, הגוף ממשיך לשדר שהוא רוצה לאכול. לחלופין אם אני רעבה ונותנים לי אכילה בלתי מוגבלת של ירקות, אני נעשית מפוצצת, אך לא שבעה, לעומת זאת חתיכה קטנה של עוף עם מעט מאד קלוריות היתה יכולה להביא אותו באותן נסיבות לשובע. כלומר, הנחת המוצא הזו, מניסיוני האישי איננה נכונה.

4. רעב מוגדר ככל רעב. כלומר אין הפרדה בין סוגי הרעב השונים (ריגשי, טריגר, רעב אמיתי). בכולם מתחילים לאכול (על מנת לא להיות רעבים). כאן כבר יש בעייה רצינית. כיוון, שאם בעבר היית מתעלם מטריגרים, ועכשיו נתנו לך לאכול באופן חופשי, כל טריגר יכול לסחרר אותך. ראית משהו בטלוויזיה, דיברו על אוכל, ראית פרסומת, נזכרת במשהו, היה אוכל בישיבה בעבודה, נתת אוכל למשפחה וכו'. רק האכילה מטריגרים היתה יכולה להביא בפני עצמה לעלייה במשקל. בנוסף, כבר כתבת בעבר, שבמצב של הצפה ריגשית, אתה לא מסוגל לאכול, ואז אתה מגיע לרמות רעב גדולות מאד באופן פתאומי כאשר ההתרגשות נרגעת. כבר כתבתי בעבר, וגם כתבו אחרים, שאם מגיעים לרמות רעב גבוהות, קשה להרגיש במהירות הרצויה את השובע. זה משבש את המערכת. עדיף להשתדל לא להגיע לשם. ואצלך, אנחנו יודעים מדיווח שלך, שאתה מגיע למצבים הללו.

5. שובע איננו מוגדר, אלא הוא אינטואיטיבי. לא ברור מתי עצרת בפועל האם בשובע נוח או שהיית מפוצץ לחלוטין במהלך כל החודש.
שובע איננו דבר אינטואיטיבי. אף אחד לא טען את זה. יתכן שאצל ילדים, לפני שהם קיבלו הרגלים אחרים הוא כן. אצל מבוגרים בטוח שלא. שובע הוא דבר שיש לשים לב אליו, אחרי כל ביס/מס' ביסים, ולהפסיק לאכול באופן מודע, בשובע נוח. צריך גם לאכול בקצב שאיננו מהיר מדי, עם תשומת לב לאכילה (ללא מסכים או שיחות או קריאת עיתון תוך כדי), ועם לעיסה מסיבית. אם לא אוכלים בצורה הזאת, תהיה אכילה שהיא משמעותית יותר גדולה מהכמות הנדרשת, כיוון שהשובע יגיע "באיחור".

6. הגוף שלך באופן טבעי, בגלל עודף המשקל שלך, ישאף ויכוון את המגנונים שלו לכמות של ירידה במשקל.
ההנחה הזאת איננה סבירה, לפי הסרטון מטד שצירפתי בשירשור אחר. לגוף משווה שם למנגנון של טרמוסטט. הוא קובע את נקודת שיווי המשקל הרצוי לו, על פי כל מיני קריטריונים שהוא קובע. יתכן שגוף סביר, שמעוניין לשמור על עצמו ובריאותו, בהנתן צורת אכילה שאיננה מטיבה איתו, שמטרתה ירידה במשקל, יתנגד ויפעיל את כל המנגנונים שלו (כל התותחים הכבדים), על מנת להוריד אותך מהשיטה הפסולה הזאת.

7. בכוח הרצון, ניתן לפעול בצורה זו במשך חודש, ואין "מחיר" שהגוף משלם על הפעלה מסיבית כזאת של שריר כוח הרצון. לזה אין לי שום תימוכין. אבל מעלה את זה בכל זאת כהשערה. יתכן שהגוף נכנס למצב של סטרס, בגלל הפעלה מסיבית כל כך של שריר כח הרצון, ובגלל שהוא לא מקבל את כל אבות המזון החיוניים לו. אם הוא היה במצב של סטרס הוא פעל בצורה שתפיק את המקסימום מכל קלוריה שמתקבלת. זה לא מצב "רגיל" של הגוף, שבה המנגנונים מתפקדים בצורה נורמלית. כמו שהגוף בזמן תאונת דרכים, פתאום יכול לפעול בשיא הפוקוס כי הוא זיהה מצב מצוקה שמצריך פעולה בדרך חלופית מהשגרה, יתכן שהגוף שלך היה במצב של מצוקה , והוא פעל במסגרת חירום ולא במסגרת שיגרה. ולכן אין קשר בין מה שהיה פה למסקנות במצב של שגרה.

כיוון שכפי שראית, כל הנחות הייסוד שלך, שגויות ברמה זו או אחרת בעיני, אני מתקשה מאד לקבל את המסקנות שלך מהניסוי.
 

Ron W

New member
הנסויים המדעים הוכיחו שכל ירידה במשקל מעוררת רעב חד וחלק

בלי קשר לסוג האוכל /חלוקה לארוחות או מצב עודף המשקל לאחר שהתקבע.
פשוט הלוסינציות לטעון שהגוף ירזה מעצמו בהקשבה לרעב ועוד למשקל האופטימלי...
אני די הופתעתי גם שאין קשר מבחינת השמנה/הרזיה אפילו אם אכלת את סך התפריט בארוחה אחת!
אפילו ירידה מתונה מאוד מעלה את רמת הגרלין הממוצעת במעי. זו כן אינדיקציה מדעית.
היה לכך סימוכין גם מד"ר חרמון שעל הדיאטה עצמה חלוקות הדעות
שהסבירה את הנטיה הגורפת להשמנה מחדש מרעב הורמונלי נטו.

בלי קשר הגוף לא משלם מחיר על כח רצון ולא ממש מתעייף מנטלית -אלא מותש מגרויי רעב.
התובנה שלי שחשוב לאכול לפי מרכיבי תזונה וצרכים ולא לפי טעם (אלא כערך לוואי) או הקשבה.
להתחשב במקרים של אלרגיות, צרבות, רגישות ללקטוז גלוטן קטניות כמו פול וכד'
בבחינת חריגויות שיש למצוא להן תחליף.
אישית הייתי מעדיף לבלוע טבליות שמכילות את סך התזונה המזוקקת+ סיבים ולא להתעסק באוכל בכלל
גם זול יותר גם בריא למערכת הגוף מדויק וחוסך זמן, קניות הכנה בישול נקוי והתרוקנות.

כך פגישות חברתיות היו מתרכזות בשיחה מעניינת במקום בבליסה גריסה שיהוקים ונפיחות.
 

קשר חדש

New member
גם אני הייתי עוברת לטבליות ומוותרת על האכילה השיגרתית

בדיוק מהטעמים שהזכרת. הכנת האוכל, הקניות, הניקיון לפני ואחרי, הורדת הזבל כל אלה לא שווים בעיני בשגרה את ההנאה מהטעם.
מצד שני, לא הייתי מוותרת לחלוטין על אכילה לצורכי הנאה. כמו שהולכים להופעה, סרט, הצגה, מופע בידור, שירה בציבור לא על בסיס יום יומי (אצל הרוב) ונהנים אבל לא ברמה של הפיכת הדבר לשגרה יומיומית. הייתי שמחה שאחת ההנאות היתה ללכת לאכול משהו טוב.

לעניין הרעב בדיאטה. תתחיל לשאול אנשים, תעשה מדגם נוחות. כל מי שהלך בעבר לחלי ממן או שומרי משקל יספר לך ברצון שהוא לא היה רעב לרגע!. 6 ארוחות ביום (שאסור לוותר עליהן) עם הרבה ירקות ופירות, שתיה מרובה וספורט, לא נותנים את האופציה להיות רעב. הקושי נובע מהצורך להתמיד, מהצורך לאכול כל כך הרבה, מהצורך לא לאכול את האוכל הרגיל, מהצורך להתארגן ולהכין את כל האוכל הזה מראש על מנת שהוא יהיה זמין בשעת הארוחה. לא מרעב.
 

Ron W

New member
חלי ממן או שומרי משקל ופורומים.. הם טריגר להדחקת רעב

שאלתי אנשים ודוקא הסכימו עם הגישה שלי שלרזות צריך גם לחוש רעב.כולל ברי סמכא..
ממש ממש לא בטרוף, אבל לפחות נסכים על רעב לפני הארוחה?
אחרי שקראתי על ההסבר ההורמונלי ממחקרים מדודים, על העובדה שיש גם גנטיקה, אני משוכנע לחלוטין.
גם כשאני על תפריט גרעון אני נוטה להכחיש כשמציעים לי אוכל בהכחשה של ממש לא רעב (למרות שהייתי מסוגל)
עדיף לנו לערבב תחומים זה לא רעב אלא טריגר ריגשי חשק שבא לפצות וכד' כדי להדחיק תחושה בסיסית.
לא ברור לי האם להוציא את שבוע הניקוי ניסית פעם תפריט מסודר לפי מרכיבים עם כמויות מגודרות?
האם לא חשת לפחות פעם רעב וצורך בלתי נשלט לאכול כפול ובמקרה הטוב לחזור לשגרה למחרת?
אני רואה בהתמודדות עם רעב אתגר ע"י חלוקה לארוחות שכנוע עצמי אחרים פסיכולוגיסטיקה כנ"ל מוטיבציה ועוד
בשורה התחתונה הוכיחו שיש רעב הורמונלי שמתעורר בגריעה קלורית או בשנוי אחוז השומן בגוף ויש המתכחשים
לו בהצלחה וכן גם לחץ ומתח שמנסים ליחס לרעב ריגשי, מעוררים בעצם הפרשת הורמון שהיא רעב בטני צורב ומכווץ.
 

avi5199

New member
השורה התחתונה אני בדעה שבלי דייטה מאד קפדנית ומחושבת

אי אפשר לרזות.

ובלי להמשיך במשטר כזה אחרי הדייטה אי אפשר להשאר רזה.

ומי שיצליח אחרת , בשיטה אחרת, או בראש אחר... שיקום .
בנתיים אף אחד לא קם.
אני הצלחתי רק ככה (דיטה, ספירת קלוריות, תפריט קפדני...).
כרגע ה BMI שלי 24 ובעוד חמש שנים אדע אם באמת הצלחתי, רק שזה עוד הרבה זמן.
בנתיים לא הצלחתי להשתכנע שאפשר אחרת, ולכן אני ממשיך בשיטה הזאת.
 
למעלה