המבקרים כולם פצחו בהשוואות ונתנו
לקאופמן לנצח, אבל זה בדיוק סוד הקסם! התסריט של 'מדעי החלום' פחות משויף, מלא בטלאים, אתה לא מצפה שהכל יסתבך וייפתר בדרך נס כבעלילה מפותלת מצויה של קאופמן. הסוף קצת קליל מדי, אבל לסרט כזה מגיע סוף אוורירי, אחרת הוא יכסה את הסרט כולו בענן שחור שיאפיל על כל האנימציה עם הסוסונים והעננים. והפסקול יאמי. יש שם איזו להקת רוקנרול שעושה בדיוק את מה שוולפמאת'ר עושים עם המון כותרות, אבל עליה בטח אף אחד לא יישמע (כלומר, מחוץ לפסקול של הסרט) וקאבר מתקתק קצרצר ל-Stephanie Says של הוולווט אנדרגראונד. והמבטא של הבת הזו של סרז' עסיסי נורא (לעומתה, האקצנט של מר גרסייה ברנל בלתי נסבל, לפחות בדקות הראשונות של הסרט).