אלבום השבוע 133 עובשה מובלא

MilkyGorelick

New member
גשם גשם משמיים

אלבום מעולה שתפס אותי חזק חזק בסופ"ש הזה הוא One Way, It's Every Way של Clue To Kalo להקה פולק אלקטרונית מאדילייד, אוסטרליה. הם הופיעו יחד עם הארכיטקטים (המופלאים) מהלסינקי. שכבות על שכבות של מלודיות מדהימות ושירה מעולה ביחד עם ריפים של גיטרות שפשוט מכניסים אותך לתוך המוזיקה. העומק של השירים פשוט מהפנט, גורם לך לרצות לרוץ עם קנגרואים במרחבי אוסטרליה ולישון עם קואלות.
 

Yadun

New member
שתי הדלפות

Bad Astronaut - Tweleve Small Steps,One Great Disappointment הסייד פרוג'קט של ג'ואי קייפ מלאגוואגון שוב לא מאכזב עם תמהיל (מה?!) של פאנק,אינדי ואלקטרוני משובח. האלבום בחלקים הטובים שלו נותן בראש יותר מהקודמים ולא מאכזב את אלו שציפו לו (כמוני לדוגמא). וכמובן The Shins - Wincing The Night Away שהוא התעלומה הגדולה של השבוע: מצד אחד לא ממש התחברתי לרובו אבל מצד שני אני שומע אותו כל הזמן וAustralia וSleeping Lessons הם בין השירים הכי טובים ששמעתי בזמן האחרון (כן הם נשמעים דיי קלאסיקה). וזהו.. יאללה חורף
 

hospital_food

New member
שותף לתחושה לגבי השינס החדש

לא זוכר שהרגשתי ככה לגבי אלבום. מוזר...
 

eyeCoof

New member
הדלפה

עוד שבועיים בערך יצא האלבום השני של הצמד The Evens שעליו המלצתי בעבר. מדובר באיאן מק'קיי (פוגאזי, מיינור ת'רט, אמברייס) על גיטרה-באריטון (גיטרה מכוונת נמוך שעושה תפקידים שקרובים בצורה מסוימת לבאס. סליטר-קיני השתמשו בכזאת במקום באס, למשל) וחברתו לחיים אמי פארינה (תופפה בהרכב הפוסט-הרדקור האנונימי יחסית The Warmers, בו היה חבר גם אלק מק'קיי, אחיו של איאן). האלבום הזה, Get Evens, לוקח את כל מה שהיה טוב באלבום הקודם (שנקרא The Evens, אלא מה) ומשפר אותו פי כמה וכמה. הרמוניות ווקאליות מעולות בין השניים, טקסטים אינטליגנטיים (לא הייתי מצפה ממק'קיי לפחות מזה), המוזיקה יחסית שקטה, לרוב מהירה או לפחות קצבית, מאד גרובית ומאד סוחפת. בקיצור, מומלץ לאללה, בעיקר שיר הפתיחה Cut from the Cloth.
 

SmokeyStover

New member
כן, יש לי תאלבום החדש

אחלה אלבום! הראשון גם מעולה למי שלא שמע. מי שלא מכיר אותם, הם עושים אינדי רוק שקט אבל עדיין מרגישים את ההשפעות הארדקור, עוד מרגישים קצת פוגאזי בסאונד, להקה תענוג.
 

moe7

New member
LENE LOVICH - האוסף

הלוביץ' הזאת (אני קוראת לה לין, בגוגל בעברית קוראים לה לנה) עשתה בעיקר פופ סינתיסייזרים נחמד, עם כמה נושאים דלוחים וכמה ביצועים ווקאליים תיאטרליים א-לה נינה האגן. היא גם נהגה להתעטות תלבושות שלא מהעולם הזה, משהו שפג תוקפו מתישהו בסוף האייטיז. לא היה לי מושג שאי פעם אמצא תועלת בעשור שבו נולדתי, כ"כ שנאתי אותו לאורך הניינטיז, על האיפור הכבד והשיער הנפוח והפלסטיק ומאת'רפאקינג דיבו. אבל בסופו של דבר מצאתי המון אפקטים חלליים ומהדהדים ותופים דחוסים והאדרה מכאנית והחלטתי שבעצם הפסדנו אחלה עשור (אם את כמובן בצד הנכון של הסטרים, מוטב זה שאינו המרכזי). אהבתי גם 2 אלבומים ישנים של צ'מבוואמבה (Never Mind The Ballots, Pictures of Straving Children Sell Records), אהבתי את מעברוני הפרסומות ואינספור הציטוטים מכאן ומכאן, שירי הפאנק הישנים שלהם לא רעים, שירי הפופ המאוחרים שלהם בלתי נסבלים (שמעתי אלבום מאוחר אחד וובכן, לאימה אין קץ). אבל הם סוג של עוף מוזר ומשום כך, אני בעדם. חיבבתי גם את - (אבל ציפיתי ליותר מ) אלבום הלייב של דיאמנדה גאלאס מ-1998, La Serpenta Canta - כולו קאברים לשירי בלוז ישנים, היא עושה אותם מאיימים, גדולים מהחיים, אבל לא תמיד יש בהם ניצוץ (לפעמים הם נשמעים כמו עוד שיר של קשיש עם גיטרה, למרות שגאלאס אינה גבר ואוחזת בכלל בפסנתר כנף). משהו שתהיתי לגביו, למה רוב ציבור הפורום מתרוצץ כאילו הוא משתתף באולימפיאדה במירוץ אחר ההדלפות הראשונות ואלבומי בכורה של אמנים שאף אחד לא שמע עליהם עדיין (וזה כמובן הזמן להכריז על גדולתם בחוצות) - הקסם ברור, נבואה היא עסק קסום ומלא אדרנלין, אבל בחייכם! במירוץ אחר "החדש" הזנחתם את הישן. ויש כ"כ הרבה ישן שכבר נשכח או עומד להשכח (ומוטב לו השתמר לנצח). המגמה חלה לא רק על המאזינים, גם על רוב היוצרים שמתחילים איפשהו באמצע כי לא טרחו לחפש משהו נגיש פחות, הוציאו ראש מהחלון איפשהו בניינטיז ונסחפו עם הזרם לעשור שאחריו. סאונדים מסוימים לא משתנים כבר שלושה עשורים, אבל אופן היווצרותם כן. אנחנו מדברים עולם אנלוגי (פרימיטיבי או מסקרן, תלוי איפה אתם עומדים), על מני רעשים (שאינם כתוצאה מהקלטת לו פיי ביתית), על שירה ישרה או מסולסלת באופן תמים, על פוליטיקה ואופנה. אתם מפסידים כ"כ כ"כ הרבה. דבנדרה בנהארט הוא לא ההיפי הראשון! להקות NME תמיד תהיינה ופיצ'פורק הוא סתם שרמוטה. קיפצו גם מדי פעם ל-AMG (או לגוגל, כשיד ה-AMG קצרה)
 

קזאר

New member
Peter Bjorn and John - Writer's

block אלבום טוב, לא הרבה יותר מטוב, אבל טוב נונדהלס. מתחיל בשלושה שירים מעולים: Detects on my affection - אינטרו שלקוח היישר מפרוג אייז\וולף פארייד מוביל לשיר קליט וחצי אינטיליגנטי שמלווה במקצב מארש מנענע. Young folks - סוג של להיט פופ. Amsterdam - השיר שהאח התאום המשעמם של בראיין אינו מעולם לא הספיק להקליט. עדיין, ברייאן אינו, אחלה שיר.
 
למעלה