אמא שמתערבת בהכל

[אוריינטאלי]

תשאלי אותה

 

[אנה לנקין]

 

[אנה לנקין]

ברח התוכן

יש סיבות ונסיבות- כלכליות, משפחתיות, בריאותיות וכו',
שמונעות את העזיבה הזו.

להגיד "תצאי מהבית" זה קצת זלזול בטאינטליגנציה של הכותבת, לא?
כאילו היא לא חשבה על זה קודם וגיליתם לה את אמריקה...

 

[AlabamaW0rley]

זה זלזול (מוצדק) ברציונליות של הכותבת

כי האמת, אף אחד איננו רציונלי. המון פעמים בחיים אנחנו נמצאים בקונפליקט בין מה שאנחנו מבינים שהוא הדבר ההגיוני לעשות, לבין הרצונות והפחדים שלנו. זה לא שהיא לא מנחשת שצריך לצאת מהבית, היא מנחשת, אבל היא מפחדת ורוצה לשמוע "עצות", שמישהו יפתור בשבילה את העניין הזה.

 

[misty10]

יש הבדל גדול

בין לברוח מהבית וזה בדרך כלל כולל גם התנתקות...
פה לדעתי מדובר בלצאת מהבית כדי לתקן... אישה בגיל 26 כבר יכולה לצאת, וזה לא נקרא בריחה, זה נקרא להתבגר ולקחת אחריות על החיים שלי... או לעשות את מה שטוב לי.

 

[cmyk137]

אז תסבירי לה את זה

וכל הכבוד על דאגות
אבל בכל מקרה לכל אחד יש את הפרטיות
ואת יכולה לעצך לקבועועל פי איזה קצב...
מתי ולהן את רוצה ללכת
והיא צריכה לכבד את הרוצונות ובחירה שלך

 

[Survivor Man]

את אולי לא חיה על חשבונם,

אבל את חיה איתם תחת אותה קורת גג. וכל עוד זה המצב ההורים שלך מרגישים שיש להם לגיטימציה להטיף ולקבוע לך אורחות חיים.

במקום להוציא את כל המשכורת על הבית, תחסכי אותה כדי שיהיה לך אחד משלך.

וכן, הדילמה שלך היא פעמון ההשכמה שלך לפרוש סוף סוף כנפיים.

 

[cmyk137]

אמרתי סך הכל את הדעתי

בוודי זה תלוי
תלוי בסיטואציות ועד כמה זה חשוב בלהיות ביחד
כאשר אם היא מרגישה השפעה ולחצים
ועד כמה הם מסתדרים וכאשר יש חוסר התחשבות והבנה
והדברים משותפים נעלמים זאת המרת אין שום קשר
שזה פוגע באישיות ושמירת הפרטיות אז היא צריכה להיפרד
בתנאים המתאימים ...

 

[Jen74]

את אמנם גרה בבית של אמא שלך

אבל לפי התגובה הזאת שלך, את זאת שמחזיקה את הבית מהמשכורת שלך ואם זה כך, לאמא שלך באמת אין זכות להחליט לך מה לעשות.
אולי זה לא נהוג במשפחה שלך אבל את כבר "ילדה" גדולה ואמא שלך כנראה עדיין לא קלטה את זה כי בשבילנו,האמהות, תמיד תשארו הילדים והילדות הקטנים שלנו.
אני אמא לארבע בנות והבכורות שלי בנות 20 ועדיין קשה לי לעכל את העובדה שהנה, תיכף הן כבר לא יהיו כאן.

תקחי את אמא שלך לשיחה בנועם, ברוגע על כוס קפה אולי אפילו מחוץ לבית ממש בכיף ותסבירי לה שאת מעריכה אותה ואוהבת אותה אבל את כבר לא ילדה קטנה ושאת מבינה שאף אחד בעיניה לא יהיה מספיק טוב בשבילך כבן זוג אבל את רוצה לחיות את חייך ולהקים יום אחד משפחה ואת לא יכולה לעשות את זה כשאת מתחבאת ממנה ומחביאה ממנה את האנשים שאת אוהבת.

אם השיחה הזאת לא תעזור אני לא חושבת שיהיה לך טוב להמשיך לגור עם אמא שלך ואם תחליטי לא לעבור כי את דואגת לאמא שלך לא פחות ממה שהיא דואגת לך, את תצטרכי לבחור אם את רוצה לדאוג לאמא שלך או לחיים שלך.

אנחנו יכולים לדאוג להורים שלנו גם בלי לגור איתם בבית.
אם יש לך אפשרות לשכור דירה במקום קרוב לאמא שלך אולי זה ישקיט לך את החששות והפחדים לגבי השארתה לבד, בלעדיך.

מה שלא יהיה, אל תתני לפחד לשנות, לפחות להתקדם ולפרוח לכוון לך את החיים.

 

[cmyk137]

את לא כל כך צודקת

בשביל אמה אנחנו תמיד נהיה ילדים
וכפי שציינת צריך לדואג לא פחות כמו שהיא דואגת
אבל כל עוד לא יגיעו למצב כזה אפשר לעריך את כל יחס גישה
באופן עצמית אך שהן החליטו בעצמם
היא הומרת שהיא יכולנ לגור בעצמה אולי בקרוב למשפחה
באופן עצמית ופרטית ואז אפשר לדבר על עזרה לאמה...
כי המצב שהיא מקימה זה לא עזרה מאנשים החיצונים
כל עוד מדובר על זה ולכל אחד יש את הדרך עצמית
אם זה משתלב או לגור ביחחד צריכים להיות דברים משותפים
כל זה בוודי צריך לנדון ולנהל שיחה על כוס קפה
או משהו כזה...
מאחל בהצלחה
הרבה בראיות אור
ויום טוב ונעים

 

[איש המתח]

לאט לאט ליידי.

ראשית, אמא ייתכן ש'שומרת' עלייך. שמא תעברי איסור עם המיועד (משפחה מסורתית). זה מובן לי.

שנית, אסור לשמוע להורים בענייני שידוכים. כך כתוב, שלא ישמע לו (אלא אם כן, אין למיועד מידות מתוקנות ואת רוצה להיות איתו מאהבה עיוורת).

מותר שאמא תשמיע לך שהמיועד לא מוצא חן בעיניה. אך את יכולה לומר לה: "אימא שמעתי, אך אני אעשה את שעורי בית לבד".

 

[אייבורי]

תשמעי

בגילך את יכולה לצאת מהבית, לשכור דירה
ולזכות בעצמאות

איך זה נשמע לך?

 

[supersonic777]

תעזבי את בית ההורים.בכמה שנים מבוגר?

אם כרגע אין לך אפשרות לעזוב את ה"קן" המשפחתי,בעיה...
למה הוא לא "בא טוב" להורים שלך?מה יש בו,או אין בו?
גיל?מראה?עבודה?או לא מספיק ב"סטנדרטים" של הורייך?

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

בגילך כבר אינך תלויה בהורים. אם יריבו אתך, התרחקי מהמקום ועסקי בדברים אחרים. נסי למצוא עבודה, לצאת מהבית, לבנות לך חיים משלך. אז יהיה יותר קל גם לך וגם להוריך. השתדלי לשמור יחסים טובים עם ההורים, זה חשוב.

 

[misty10]

גם אני חושבת כמו

רוב האנשים שכתבו כאן שעליך לצאת לדרך עצמאית...
אולם אני שואלת משהו אחר: זה מה שאת רוצה?
שלא יקבלו את בן זוגך אצלך, אני חיה את זה יום יום... אני נשואה לגבר שהמשפחה שלי לא מקבלת אותו... ויש לזה הרבה השלכות ובעיות שצריך לדעת להתגבר עליהם.
מהצד של אמא שלך: תעמידי אותה במקומה בכך שתצאי מהבית, ואם היא תרצה להיות בקשר איתך אזי בתנאי שהיא תקבל אותך כמו שאת... וזה מי שאת...
אבל כל עוד את נסמכת על שולחנה יש לה את התחושה שהיא יכולה לשלוט עליך... והיא בהחלט עושה את זה: את לא יכולה להיות מי שאת... את לא יכולה לצאת עם מי שאת רוצה... ואני מאמינה שעוד...
יש לך את האפשרות לעשות את זה? (הכוונה על הדגש הכלכלי, השאר כבר יסתדר)?

 

[סתם סינוס משוגע]

קראתי את רוב התגובות מלמעלה,

ואני מבין שהסיטואציה לא פשוטה אם חלק גדול המהשכורת שלך הולך לבית של ההורים.
אז נכון, את גרה אצלם, ואת כנראה מרגישה מחייבת להישאר שם,
אבל נשמע לי שהיחס של אמא שלך לא מכבד אותך ואת רצונותייך.
כנראה שהפתרון הוא שיחה צפופה עם אמא שלך, אבל זה בתנאי שהיא מסוגלת להקשיב.
יכול להיות שהיא לא תהיה מסוגלת להקשיב וישר תכניס אותך למגננה עם כל הטריקים הכי ישנים בספר, כולל לנגן לך על המצפון עם משפטים כמו 'כל מה שאני עושה לא טוב לך' ו'מה אני אעשה עכשיו' והשיא: 'אם את עושה ככה וככה אני מתאבדת'.
במקרה כזה, יש שתי ברירות; או להשלים עם המצב הקיים, או לנסות לשנות את המצב, מה שלדעתי דורש לנקוט בצעדים שכנראה יהיו קצת רדיקליים מבחינתך:
להתחיל בלכתוב לה מכתב שמתאר את התחושות שלך ואת המצוקה שלך. להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאת במצוקה, וכל פעם שהיא עושה (את מה שזה לא יהיה שהיא עושה) זה מכאיב לך ופוגע בך. לתת לה ביד את המכתב, וללכת משם. לראות אם היא תקשיב לך בשיחה אחרי מכתב כזה.
אם לא - לדעתי - פשוט לנתק מגע. היא אוכלת אותך חיה, היא קובעת לך מה לעשות ואת מי לראות, ובעיקר מסרבת להקשיב לצרכים שלך ולרצונות שלך, והכל באמתלה של 'רק אמא יודעת מה טוב בשבילך'. המשפט הזה נכון לפעמים, אבל לדעתי הוא נכון בתנאי שהיא מתחשבת בצרכים שלך ולא בצרכים שלה. נכון; לדעתי היא מנצלת אותך לצרכיה. יכול להיות שאלה הצרכים הרגשיים שלה, של לשמור עלייך קרוב אליה שהיא לא תרגיש לבד או משהו כזה.
לא יודע, לא מכיר את המצב לאשורו.
בכל מקרה נשמע שהיא סוחטת אותך רגשית 'מה אני אעשה אם תלכי' ושאר מיני תופינים.
אם תרחיבי קצת ותספרי עוד אדע לתת לך יותר עצות שכנראה יהיו יותר מתאימות לסיטואציה שלך. מה שנתתי כאן זה לגמרי ממה שקלטתי מהמעט שאת מספרת, וכנראה גם לא בהכרח יתאים לך.

בהצלחה.

 

[Mor L]

בול בסיטואציה שלך

בת 31. חבר מבוגר ממני כבר שנה שאני מסתירה אותו מהמשפחה, חוסר פרטיות משווע, משתלטים על החיים שלי, לא מכבדים אותי
כבר שנתיים שאני מנסה לצאת מהבית ישר אחרי שסיימתי את התואר, ועד עכשיו לא הצליח הניסיון למצוא דירה ועבודה קבועה
אבל אני לא מתייאשת ובקרוב כנראה אני אהיה חופשייה מהם
רק שבמקרה שלי כאשר אני אצא מהבית אני יודעת שזה יהיה ניתוק לתמיד
אין דרך חזרה
ביום של העזיבה של הבית זה יהיה היום הכי קשה בחיים שלי ואני מוכנה לזה
כבר נפרדתי בלב מהמשפחה המורחבת שלי באירוע האחרון של המשפחה שהיה
כל החפצים המורכבים שלי כבר ארוזים בסתר ורק נותר להעביר את הבגדים והספרים שלי בארגזים
תוך 4 שעות אני כבר לא שייכת לבית שלהם
רק חבל לי שאני אצטרך להתנתק מהאח הקטן שלי. בן 24 וכבר גבר גבר אבל עדיין התינוק שלי שאני גידלתי אותו.
אם הוא יהיה עם מספיק עמוד שידרה הוא ישמור איתי על קשר. מקווה שכן.
הוא היחידי שיחסר לי.

אם יש לך אפשרות תגידי את הסיפור שלי לאמא שלך ותשאלי אותה אם היא רוצה שזה מה שיקרה גם לה.
תשאלי אותה אם היא רוצה לאבד אותך לתמיד אם היא לא תיתן לך חופש ומרחב.

את חייבת לעזוב את הבית
בתקווה שזה יהיה בצורה טובה
תעמידי אותה בפני עובדה ותגידי לה שזו בחירה שלה איך היא תתייחס אלייך כי לפי זה את תחליטי על צעדייך.
בהצלחה.

 

[Yemeth]

מדוע ניתוק כה קיצוני, אם אפשר לשאול?

הרי זו בסה"כ עזיבת בית, תהליך טבעי. למה ינותק הקשר לגמרי?

 

[אתיר]

באתי מהראשי ורוצה להגיב

כתבת שאת זו שמוציאה את כל המשכורת שלך בבית, כל עוד את מממנת את ה"בית" , לצערי "לא יתנו" לך לצאת, גם אם תמצאי את השידוך הכי טוב.
כתבת שאת מפחדת שיקרה לאמא שלך משהו כשאת לא תהיי, ואם תתחתני מה אז? האם תמשיכי לגור איתה כי "את מפחדת שיקרה משהו??
עכשיו, תחשבי על זה....... התשובה אצלך

 

[שוש מהדואר]

בגילך את גרה עם אמא שלך? אז את אשמה במצב הזה.

איזה מין דבר זה לגור אצל ההורים בגיל 26?
בגילך אני כבר הייתי 5 שנים בדירות שכורות