אממ..אני משוטטת לי וקולטת משהו הזוי

ש1212

New member
זאת אומרת ..שלא להאמין שזה הגיוני

שיש אנשים טובים.. שעוזרים ללא תמורה???
 

ש1212

New member
וואו..מילים חזקות מידיי...

גרמת לי לחשוב עם עצמי ...אם זה באמת נכון???
 
שימי לב שהבחירות שלך יעצימו

אותך. אם את בוחרת משהו שמחליש אותך, שני את הבחירה שלך
 
זאת אמורה להיות עצה שתעזור לה? ../images/Emo12.gif

מתוך כל ההודעות שקראתי שלה, ומתוך מה שקראתי בבלוג שלה, לדעתי העצה הזו ההיפך ממועילה. אולי לאדם אחר זה היה מועיל, אבל במקרה כאן זה רק מחזק את חוסר האמון שיש ל"ש1212" בבני אדם/במציאות. כתבת משהו שקראת בספר (אם אכן זה מה שנכתב....מאיזה עמוד הבאת את זה?) ונתת למישהי את העצה הזו.
לא היית בהתרחשות שבה המידע הזה נמסר (אם ההתרחשות באמת קרתה). אתה לא האדם שהמידע הזה נמסר אליו. מידע לא יכול להיות נכון אבסולוטית. הוא נמסר לאדם מסויים ברגע מסוים. מידע נמסר למישהו בהקשר ספציפי. תמיד. ברגע אחד נכון להגיד למישהו למשל "הכוח האישי שלך הוא תמיד שלך" וברגע אחר בהקשר אחר יכול להועיל למישהו לשמוע ש"חלקיק מהכוח האישי שלו עובר לאדם אחר תמיד" (סתם דוגמא דמיונית)
הפירוש של המילים "אנשים נדיבים" אינו זהה אצל כל בן אדם יש כוונה מאחורי מה שציטטת ופרשנות מסויימת, ואפשר לפרש את מה שכתבת בהמון דרכים. בקלות מישהו יכול לפרש את מה שכתבת (לפי מילון המונחים שלו) וליצור חוק בתוכו כזה - "אהה! אסור לי לסמוך על אנשים" או "אז לא להאמין שיש אנשים טובים" וכו'.
 
החיים כאתגר

האדם צריך ללמוד לנצל כל מצב, קשה ככל שיהיה, כתרגיל במודעות. הוא צריך להתעלות על הכוחות שפועלים על החושים שלו, ולראות בכאב ובעונג שלו כאנרגיות שוות וזהות בחשיבותן. מה שעבור אדם רגיל יחשב כאסון, עשוי להוות עבור הלוחם הזדמנות נפלאה לסגל לעצמו אורך רוח, ביטול החשיבות העצמית, ותושיה. מאחר שכל קושי מהווה עבור הלוחם אתגר, אין מקום בעולמו של הלוחם לחרטה או תלונה,הוא בוחר לפגוש כל אתגר כזה מתוך הלך רוח של לוחם ולא להכנע לעולם. כל זמן שהוא עושה את מיטב יכולתו, הוא מנצח, גם אם כלפי חוץ יובס בעימות עם כוחות גדולים ממנו, או עקב גורלו שנחרץ. ציטוט: אין כל חילוק מהו גורלנו, אם כזה הוא או אחר, כל עוד אנחנו מתיצבים מולו מתוך חירות גמורה. _ כח השקט. עמוד 98
 
חיבור למציאות

עזוב ציטוטים. עזוב הגדרות. הם נאמרו בהקשר מסוים והם נאמרו לאדם מסוים. יש לנו אפשרות לצמוח מכל מה שאנו עוברים. זה נכון
אבל הראייה שאפשר לצמוח ממשהו, לא באה כשמתמודדים על החיים (למשל, לא תגיד למישהו תוך כדי ניתוח: "אההה! תראה למה יצרת את זה", אלא אולי הרבה אחרי הניתוח, אחרי שירגיש מאד טוב, יהיה אפשר לתקשר איתו על כך, אם הוא יהיה פתוח לשמוע). אי אפשר לכפות את הראייה של צמיחה ויצירת מציאות על בן אדם אחר. דרוש קשב, הכלה, רגישות, הבנה ועוד בשביל לאפשר למישהו לראות שהוא יוצר את החיים שלו ושהוא יכול לצמוח בחייו, מכל מה שעבר עליו. אנשים נמצאים במקום שונה בחייהם. ואותו אדם נמצא במקום שונה במהלך חייו. התקשורת אמורה להתאים למצבו של האדם. למשל, אם למישהו כואבת הרגל מאד, לא נציע לו עכשיו לרוץ. אולי כשהרגל תירפא, אפשר להציע לו לרוץ איתנו ביחד. ואם מישהו סובל מאלרגיות לחתולים, לא נציע לו להיכנס למושבה של חתולים ולרבוץ איתם אלא אולי קודם נעזור לו בדרכים שונות, וכשהוא יהיה חזק, נוכל לשוחח איתו על הצמיחה מהמקום הזה. (ואולי גם נלך איתו לשבת שם ביחד במושבה של החתולים). אנחנו (לא רק אני ואתה, אלא כל אדם שכותב כאן) בני אדם שונים נמצאים במקום שונה בחיינו וכל מידע מילולי, נקלט אצלנו אחרת. כמו שראית - כתבת לה משהו וישר זה עורר את הפחדים ואת חוסר האמון. אף אחד כאן איננו מואר ועלינו לשים לב לדברים שאנו כותבים, ואיך הם עשויים להיות מובנים אצל הצד השני. נ.ב. אגב, לקרלוס קסטנדה או דון חואן אין מונופול על ההתיחסות הנכונה לעצמם ולחיים. אשמח לשמוע אותך אותך כמו שאתה ולא את מה שקראת. עבורי זה מעניין יותר ותורם יותר.
 
המציאות היא דבר ערטילאי מאוד...

מציאות של אדם אחד יכולה להיות דימיון של אדם אחר. בני האדם אינם שונים כל כך זה מזה, והגדרה שמתאימה לאדם אחד יכולה להתאים גם לאנשים אחרים. אנו כבני אדם רואים את עצמנו שונים מאחרים בגלל הצורך הנפשי בהרגשת היחודיות. רק אנחנו בוחרים אם להמשיך ולאמלל את עצמנו, או להרים את עצמנו מהמצב שבו אנו נמצאים. אינני חושב שמישהו מאיתנו יכול לעזור לה, רק היא יכולה לעזור לעצמה, והדברים שכתבתי לה היו בסך הכל כדי להראות לה שיש גם צד אחר של החיים, צד שבו אפשר גם לחיות ללא רחמים עצמיים, ללא הרגשת אומללות. הייתי גם רוצה שתשימי לב לאיזו מהומה הכניס אותה הבחור שרצה כלכך לעזור לה, עד כדי כך שהיא פנתה לפורום הזה בבקשת עזרה.
 
אני לגמרי מסכימה שרק האדם עצמו

יכול לעזור לעצמו. שרק האדם יכול לרפא את עצמו. אבל זה לא מונע מאדם לקבל עזרה ודרכה לצמוח. דרכה לרפא את עצמו. ככה הילרים למשל עובדים. הם לא מרפאים את האדם האחר, אלא מאפשרים ריפוי לאדם אחר. אפשוּר
כמה עוצמתי! לגבי הבחור, דווקא הרגשתי שהוא עוזר לה לאיזון ולקבלה.
 
את צודקת, אבל..

העזרה צריכה לבוא ממקום לא אישי, כמו שכתבתי קודם 'ללא נגיעה אישית'.
 

wolfbrother27

New member
ללא נושא

ואיך אתה יכול לשפוט ולקבוע שאותו לוחם, שכן הוא לוחם לכל דבר, בא לעזרתה מתוך אינטרסנטיות ? האם אתה מכיר את הנפשות הפועלות שאתה יכול לבוא ולומר שאותו אדם עושה לש` עוול ? אני בטוח במאת האחוזים שהתשובה לשתי השאלות היא שלילית ועל כן אומר רק שכשהתלמיד מוכן המורה מגיע.
 

ש1212

New member
מנוליה..

אז אתה אומר בעצם...ממה שהבנתי .. שאני מאמללת את עצמי בכוונה ..?????? ע"י רחמים עצמיים או מאיזו שהיא הנאה ..????????????????? אה כן ..שכחתי .. אני ... מקיאה , חולמת כל פעם מחדש .. מתעוררת מסיוטים.. חווה את כאב הפגיעה באופן מוחשי .. סובלת מבחילות ..מחוסר תיפקוד טוטאלי .. כן אני מאוד מאוד נהנית....כבר יותר משנה ... תסביר לי איפה ההנאה ..בדיוק?? עוד דבר ..לא הבנתי ... הבחור הכניס אותי למצב של מהומה ????? הבחור הזה מנסה לתת לי תקווה ..לעזור לי ..להאמין בעצמי ..דבר שהפסקתי לחלוטין ... אני זו שמתקשה להאמין ..שיש אנשים טובים נטו .. בגלל חווית האונס שעברתי..כל האמון הבסיסי שלי בבני אדם..התערר לחלוטין .. אז כן ..אני הבעייה .. ואני לבד לא מצליחה לצאת מזה ..מסתבר שהפגיעה הפכה אותי לאדם חלש ..מודה .. אז אתה אומר בעצם ...שאסור לסמוך על אף אחד ...ולא לנסות להאחז כי זו בעצם אשליה ... נ.ב.. אני לא מזלזלת חלילה במה שכתבת ..זכותך המלאה להגיב ככה .. אבל המילים שלך מאוד חודרות ..לכאב שלי ..בילבלת אותי לחלוטין ... וזה בעצם מבלי שתכיר אותי באמת .. ההסברים שלך יותר טובים לספרים ... לא למציאות ...הכואבת
 
מעולם לא כתבתי שאת נהנית מהמצב שלך

חס וחלילה, אל תאשימי אותי במה שלא כתבתי. כתבתי רק שדון חואן ממליץ למי שרוצה ללכת בדרך הלוחמים, הוא צריך להפטר מרחמים עצמיים. בקשר להנאה: כתבתי שהאדם שעוזר לאחר, העזרה שלו יכולה לבוא מתוך רחמים עצמיים(ולא רחמים עלייך) או מתוך סיפוק אישי שנגרם מעצם העובדה שהוא עוזר למישהו, דבר שאגב רק מעצים את הרגשת החשיבות העצמית שלו.
 
לאחר שקראתי את הודעתך בשנית..

אני רוצה להוסיף עוד משהו. הייה לי פעם חבר שעבר משבר לא קל, ובשיברונו הוא בא אלי לחפש עיצה, ואני אפילו שידעתי את מצבו הקשה לא ניגשתי אליו לעזור לו. בקיצור הבחור פנה אלי ושאל אותי מה לעשות, והתשובה שלי הייתה: אם אתה חזק זה יעבור לך, ואם אתה חלש אני אקח אותך לפסיכיאטר, והוא ענה לי, זה מה כל מה שיש לך לומר לי'? ואני עניתי לו, הרחמים העצמיים שלך משפרים לך את ההרגשה?, והוא ענה לי, לא!!! אז אמרתי לו, למה אתה לא מפסיק איתם?, והתשובה שלו היתה, אני מתנחם בהם אז עניתי לו, הבחירה היא בידך אם להוציא את עצמך מהחרה שבו אתה נמצא, אתה הוא זה שצריך לטפס מהבור אליו נפלת, ואם אתה חושב שהרחמים העצמיים שלך יעזרו לצאת ממנו אז שיבושם לך.
 

ש1212

New member
רחמים עצמיים???

אני עדיין לא הכרתי מישהו שנהנה לסבול ולרחם על עצמו ..באופן קבוע . . עוד לא הכרתי מישהו שנהנה להיות חלש ..ולהזדקק לעזרתם של אחרים .. עוד לא הכרתי מישהו שמודה שהוא באמת חלש והוא זקוק לעזרה - מרחמיים עצמיים ... תקן אותי ..אולי העולם שאני חיה בו שונה לחלוטין ... ויש לי הרבה דוגמאות ..ללא מסכימה עם המונח רחמיים עצמיים ...אבל אפסיק לפרט ... רחמיים עצמיים ...מושג בעייתי ..והשאלה גם מאיזה סיבה הם מגיעים.. אז נכון שאם אין אני לי מי לי ...וכול תיאורי האם...לא תעזור לעצמך אף אחד לא יעזור לך וכו'.... אבל יש מצבים בחיים שאדם לא יכול לעזור לעצמו לבד ...והוא זקוק ליד שתרים אותו ... רק מי שנמצא בכאב מתמיד ..וסבל אינסופי יוכל להבין את זה ... החכמה היא לדעת לבקש עזרה לנסות לקבל ולהאמין ולצמוח מחדש ... ולא לנסות לתרץ את המצב בזה שרק אתה הוא זה שיכול להציל את עצמך ..כי בפועל במצבי אמת זה לא תמיד עוזר..
 

ibag

New member
אכן רחמים עצמיים

דרך הלוחמים הוא שם לידע עתיק. אחד הדברים (מבין רבים) שמסביר "תורה" זו שהאנושות(רוב האנושות) נמצא היום בנקודה שנקראת אגו. לאגו שני צדדים, אחת זה החשיבות עצמית והשני זה רחמיים עצמיים. אז כן רובינו היום מרחמים על עצמנו ללא הפסקה, מאשימים את הגורל, מזל, חיים, אנשים אחרים ואת כל העולם בצרות שלנו.והכי גרוע אנו מאשימים ללא הפסקה את עצמינו. האגו מתבטאת גם בכך שאנו חושבים שאנו מרכז העולם ורק לנו יש צרות והם כמובן הכי גדולים מבין כל הצרות האפשריים. מודעות לכך שאנחנו תקועים ברחמיים עצמיים בעניין מסויים הוא צד ענקי ( ובעיני הכרחי) לקראת שינוי המצב. צודקת, לבקש עזרה זה באמת חוכמה, השאלה למה את קוראת עזרה, האם את קוראת עזרה לחיזוק הרחמים העצמיים שלך או...למשהו אחר. לדעתי במצב של היום רובינו זקוקים למורה עם יותר ידע ונסיון ממה שיש לנו. מצד שני אף מורה/אדם לא מסוגל לעזור אם הבן אדם לא לקח את העומץ להשתמש בעזרה. אני אישית אם אני מגיע למצב שלמרות כל העזרה הדברים לא משתנים, לעתים אני מגיע למסקנה שכנראה שהפחד שלי משינוי כלשהו גדול יותר מהרצון שלי לשנות.
 

ibag

New member
אכן רחמים עצמיים

דרך הלוחמים הוא שם לידע עתיק. אחד הדברים (מבין רבים) שמסביר "תורה" זו שהאנושות(רוב האנושות) נמצא היום בנקודה שנקראת אגו. לאגו שני צדדים, אחת זה החשיבות עצמית והשני זה רחמיים עצמיים. אז כן רובינו היום מרחמים על עצמנו ללא הפסקה, מאשימים את הגורל, מזל, חיים, אנשים אחרים ואת כל העולם בצרות שלנו.והכי גרוע אנו מאשימים ללא הפסקה את עצמינו. האגו מתבטאת גם בכך שאנו חושבים שאנו מרכז העולם ורק לנו יש צרות והם כמובן הכי גדולים מבין כל הצרות האפשריים. מודעות לכך שאנחנו תקועים ברחמיים עצמיים בעניין מסויים הוא צד ענקי ( ובעיני הכרחי) לקראת שינוי המצב. צודקת, לבקש עזרה זה באמת חוכמה, השאלה למה את קוראת עזרה, האם את קוראת עזרה לחיזוק הרחמים העצמיים שלך או...למשהו אחר. לדעתי במצב של היום רובינו זקוקים למורה עם יותר ידע ונסיון ממה שיש לנו. מצד שני אף מורה/אדם לא מסוגל לעזור אם הבן אדם לא לקח את העומץ להשתמש בעזרה. אני אישית אם אני מגיע למצב שלמרות כל העזרה הדברים לא משתנים, לעתים אני מגיע למסקנה שכנראה שהפחד שלי משינוי כלשהו גדול יותר מהרצון שלי לשנות.
 
../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

אם מישהו כותב לך דברים, שלא מעצימים אותך ומעוררים בך את חוסר האמון - את יכולה לא להקשיב לו. זכותך לבחור איזה מידע להזין לתוך עצמך. אם המידע מחליש - אל תכניסי אותו לתוכך. אני רוצה להזכיר לך שמגיע לך הטוב ביותר!!! את ראויה לאושר. את ראויה לאהבה. את ראויה לחיים טובים.
 

ibag

New member
מתוך הנחה

שהאדם מזדהה עם השכל שלו וחושב שהשכל הוא ה"אני", מה שמעצים זה מה שמתאים לשכל? מידע לא מחליש, הבחירות שלנו איך להשתמש במידע יכול להויעל או להזיק. לפי מה שכתוב בארבע הסכמות זה הבדל משמעותי.
 
למעלה