אנחנו חובשי המסכות...
זמן מנוחה הוא זמן למחשבה ... זמן לפתיחת מגרות זכרון ופישפוש עמוק במחשבה למי יש זמן לזה בימים כתיקונם?
סבלנות שניה לפני שתזעקו על שאני כותבת בהכללה
הימים ימי חורף, מזג האויר הפכפך אמש זרחה השמש והיום שוב כוסו השמים עננים ומהבוקר שוטפים ממטרים. ואנחנו כבני אנוש, יום עליזים ויום עגמומיים, בוקר זורחת השמש בחיינו ובוקר אחר השמים קודרים. יש בינינו [והנה ההכללה
] שעשו להם שגרה- תמיד חיוך על שפתם, משדרים אופטימיות וחוזקה ולא משתפים בתחושותיהם את סביבתם הקרובה. האם נוח לנו בחיי היומיום להראות חזקים ולא לחשוף את הבטן הרכה? לא להחשף "בחולשותינו" ולא להודות כשאנו זקוקים לעזרה? לא לומר במדויק מה אנו חשים/חושבים וללכת בדרך פתלתלה? להחריש ולא לשתף באלה את בני הזוג/חברינו/שותפינו/ עמיתינו לעבודה? [מיחקו את המיותר
] בקיצור
איפה בדיוק משרתים אותנו "פני הפוקר" ? תהיה וחומר למחשבה ...
המשך ערב נעים וחמים לכולנו
זמן מנוחה הוא זמן למחשבה ... זמן לפתיחת מגרות זכרון ופישפוש עמוק במחשבה למי יש זמן לזה בימים כתיקונם?