אני זוכר את הפעם הראשונה ש...תהיתי.

צלשלספק

New member
אני זוכר את הפעם הראשונה ש...תהיתי.

האם משהו לא בסדר איתי שאני...לא מתחבר, לא מרגיש שייך לכל ההמולה סביב זכרו של רבין?

זה היה לפני כמה שנים טובות, הייתי די בור מבחינה פוליטית והנושא גם לא ממש עניין אותי, הייתי ליכודניק כזה מבית, שמאלני ידעתי שאני בטוח שלא, וכמו לא מעטים בימין קניתי (גם) את הבלוף של ההתנתקות, חשבתי שמה שהם אומרים בתקשורת (המגוייסת - מן הסתם), זה נכון והגיוני, אפילו מצאתי את עצמי (בבושתי) שונא מתנחלים, בז לסרט הכתום כקונוטציה לשואה וכו' שהשתמשו בו (ואח"כ חזרו בהם).

אחרי ההתנתקות, בא הבום. נפל לי האסימון, העיניים נפתחו לרווחה. הקשבתי לתקשורת הישראלית כמו עיוור, לא קראתי בין השורות את ההסתה, את השנאה התהומית והיוקדת לימין ולכל מה שהוא מייצג ע"י אנשים כמו אמנון אברמוביץ' או ירון לונדון (לדוגמא) או את רזי ברקאי שהיה יותר קיצוני בעברו וכיום הוא יחסית בסדר ומאוזן, ורק אחרי מה שקרה, אז פתאום התעוררתי לנעשה מסביבי.

ואז צצו השאלות. המון שאלות. כאילו נולדתי מחדש - תרתי אחר תשובות בכל מקום שיכולתי למצוא, דרך קריאת טוקבקים בשקיקה ב-YNET וגם כאן בתפוז.

אז הפעם הראשונה הייתה בשיחה טלפונית אקראית עם אבא שלי לפני כשש שנים, אמרתי לו שאני לא מתחבר ל"פסטיבל רבין", שזה לא מדבר אלי בשיט, ושכל הזמן מנסים "לדחוף" כל מיני פרטים לא מעניינים בעליל על יגאל עמיר כדי להזכיר את רבין או לפרסם "שירים" שרבין כתב וזה כל כך מתועש ומעושה ומלאכותי, שדוחפים לי את זה בכח למרקע - והאמת הייתי די המום מתשובתו.

אבי, שממש נזף בי וכעס עלי, "איך אתה מעז?" שאני מזלזל בזכרו של רבין שלטענתו ובמילים שלו היה "גיבור ישראל" בכך שאני מציין את המונח "פסטיבל", ואני מהצד השני מוכיח את אבי על כך שרבין היה בחייו דמות בינונית ולא מעבר, מבחינת הישגים ולא מעט כשלים, ושכל הפסטיבל הזה הוא של שמאלנים, חלקם קיצוניים שאבדה להם הדרך והם משתמשים בזכר רבין שלא ממש חיבב אותם בחייו, לנכס לעצמם את "דרכו" במותו למטרות פוליטיות ולהכנס ב"ימין" ש"רצח" את רבין, ומרחיקים את כל העם מהעצרת ושאני בטח לא אשתתף בעצרת שיש בה שלטים נגד הימין או שמזוהים עם שמאל קיצוני.

בקיצור, השיחה התמימה הזו נגמרה בפיצוץ די חזק ומאז לא טרחתי להעלות את הנושא בפני אבי, ולציין שאבי אינו איש שמאל כלל, אבל עם השנים הלך הרוח בעם - לדעתי, התהיה שלי כל של רבים נוספים, אפילו בתקשורת - הפכה לדי מתעלמת מהפסטיבל, כי חלאס, טחנתם


אלו שני הסנט שלי על פסטיבל רבין, פעמיים בשנה
 

puma141

New member
ללא צל של ספק-

חיכיתי לסיום אחר..של תובנה אחרת.
יש לי רק דבר אחד לבקש ממך-
תגיד לאבא שלך שאם הוא יכול, שיתן לך כאפה בשמי, כי המילה "פסטיבל" מרגיזה.
לא הקשבתי לתקשורת כל היום הזה...מטעמי הטחינה שדיברת עליהם.
אבל כן עניתי לפוסט של דאגרו, ברצון, וזה רק העיר בי תחושות מסויימות של חוויה חזקה שעברתי, ויצרה בי תובנות...

מי מסתכל על זה במושגים של פסטיבל?
 
הרבה מכנים את זה כך

אבל זו סתם אימרה..
הרי הנקודה היא שלא מתחברים לזה..
פחות לאיך מכנים את זה.

פסטיבל זה כי מדובר בשבוע שלם או יותר.. של כל מיני תוכניות בנושא.

למרות שנראה לי שעם השנים זה פוחת, יש מעט תוכניות (או שאני סתם כבר לא עוקבת אחרי הטלויזיה) ועצרת כמובן.
עצרת חייבת להיות.

אז צל, אני שייכת לילדי הנרות האלו.. שהיו מבלים את זמנם בכיכר, מבכים את גורל המדינה בעקבות הרצח.
עשיתי את זה מבלי להבין בכלל מה אני עושה.. ז"א.. הבנתי.. אבל לא הייתי שם בקטע הפוליטי.
אחרי הצבא התחלתי להתפכח...
הייתה תקופה שהייתי קיצונית לימין...
תקופה של ציונות גדולה.. מכאן הקעקוע שיש לי על היד..
ויש את התקופה של היום, שזה ימני מתון..עם הבלחות של קיצוניות..
אבל בקטנה, אני אנושית תמיד.

אז גם אני לא התחברתי לכל השבוע הזה סביב רבין,
לא היה מה לעשות, רק רבין רבין רבין.
והרגשתי לא בסדר..תמיד הרגשתי עם זה לא בסדר, עד שקלטתי לאט לאט שאני לא היחידה.

והלוואי שלא יקרה לנו כזה דבר יותר בחיים.
 

puma141

New member
ודיברנו על בושה=זו הייתה תחושת בושה..

קולקטיבית..
 
האמת, גם אני ציפיתי לסיום אחר

חשבתי, תיכף יבוא הפאנץ' וההארה שבעקבותיו, אבל נאדה.
בלי שום קשר לדיעותיי הפוליטיות, כל ההתבטאויות האלה נגד הפסטיבל מעלות לי את הסעיף.
גם אני בשנים הראשונות לא הבנתי מה האובססיה הזאת של העיסוק ברצח. המעניין הוא שדווקא עכשיו אני מבינה טוב יותר את המשמעות של מה שקרה. סוף סוף נפל לי האסימון. והתובנה לא נעימה לי כלל וכלל.
 

צלשלספק

New member
גם אני מצפה לסיום אחר.

שהשמאל ישחרר.

די לבדלנות החברתית.

מלבד שעה בבית הספר, על הרצח כרצח על רקע פוליטי ולמה אסור שיקרה בשנית. ואיזכור כללי וענייני בתקשורת, טקס ממלכתי צנוע בהר הרצל, לא חושב שצריך יותר.
 
כן, בטח.

הכי טוב לשכוח. גם ככה הילדים בקושי יודעים באיזו מדינה הם חיים. באמת, היה להם היום טקס בבית הספר, נראה לך שנכנס להם משהו בראש? הם כולם עסוקים בעניינים שלהם המסתכמים בבקוגאנים ובמדבקות של שחקני כדורגל. ברצלונה, ריאל מדריד, רונלדו ומסי מעניינים אותם הרבה יותר מראש ממשלה שמת מזמן. גם ראש ממשלה חי לא ממש מעניין אותם.
אתם רוצים שהשמאל ישחרר. מי זה השמאל? העיתונאים, השדרנים, הפרשנים, אנשי התקשורת, אנשי האקדמיה? מי אתה רוצה שישחרר אותך מעולו הכבד של זכרון רבין? הרי זה מה שנשאר להם וזה לא הרבה.
 

צלשלספק

New member
מהי מורשת רבין? האם מה שהוא האמין

ואני מדבר במיוחד על התקופה בטרם נרצח - זהה באותו קנה מידה לאלו המשתתפים בעצרת ומנכסים לו דברים שלא רצה או שלא עשה או אפילו לא האמין בהם ו"מלבישים" את זה עליו, כי השלום רחוק ואבדה הדרך.

מה את מעוניינת שילדייך יזכרו?

כי בכיוון הזה שהעצרות הגיעו אליו - מה שהם יזכרו זו "עצרת" (אני אשתדל להמנע מהמילה שמפריעה לך) של מיעוט מצומצם מאוד מהעם, סהרורי משהו, אליטיסטי, בדלני, מטיף, שלא מחובר בשיט לא למה שרבין רצה או עשה, ובטח לא לשאר הקונסנזוס, אהה ושיש הופעות.

בוא נאמר שהתמונות של ביבי על המרפסת עם לא נשכח ולא נסלח, ושלטי "די לכיבוש", לא ממש מקרבות אנשים שפויים להשתתף בעצרת הזו, זו הזדהות פוליטית נטו.

אני גם פרשתי מהמחאה החברתית אחרי כמה סשנים של צעידות וקשב רב, כשהבנתי מה בדיוק המהלך הפוליטי הנלוז של המארגנים הקיצוניים (ליף וחבריה) ומי הם המשתתפים ולאן ניסו לסחוף את העם ולאו מטרות שהן לא ממש "צדק חברתי", באתי, ראיתי, הבנתי, הפנמתי ועפתי, לא בשונה איציק שמולי, שגם נפל לו האסימון, אמנם מאוחר אבל בסוף נפל.
 

צלשלספק

New member
פסטיבל, על שום ההופעות, בגלל ה"הפננינג"

שכל ה"מאורע" כפול התאריכים הזה מייצג, חלק מהאנשים אנשים היו באים להופעות בחינם. נראה לי שגם עם ההופעות הפסיקו ואז פחות אנשים באו.

מה בכלל המטרה של העצרת הזו מלבד לתת דחיפה לשמאל הגוסס? בשנים האחרונות, יש לך מושג?
כי נראה שבכח מנסים להכניס לאנשים את רצח רבין לתודעה, אם הם מנסים לשכוח ולסלוח, או שלא, אם דרך שימוש נלוז בהלך חייו של הרוצח
(כאילו את מי זה מעניין אם יגאל עמיר פותר תשבצים בכלא, או אם הוא בכלל עדיין סוכן שב"כ וחי בזהות בדוייה בארה"ב כשכלאו ריק).
הרצון של אי אלו מהשמאל:
לחנך, להטיף, להלקות. אם הלקאה עצמית או הלקאת האחר והימני ה"אשם", או הימני שלא מרגיש שייך, שלא מתחבר,
שאפילו מרגיש לא רצוי לצד כל השלטים האימתניים שקוראים בגנותו, והכי חשוב - לא לסלוח.

מה לי מסמלת העצרת? קומץ אנשים שניכסו לעצמם רצח פוליטי כדי...האמת שכיום, כשהשמאל הצטמק, אין לי מושג מה הם עושים שם כבר על הבמה,
כי זה לא מעניין את רוב העם. היה מקרה עצוב ונגמר, שחררו. תתקדמו.

העצרת בעיני מסמלת בדלנות, אי איחוד בין רוב העם לקומץ, קרע שהשמאל לא מוכן לשחרר ולהמשיך הלאה, להתקדם.

גם אם יגאל עמיר רצח את רבין או שלא (ואני האמת חסיד הקונספירציות
), למה בשמאל לא רצו להטיל עליו עונש מוות? לדעתי כל עוד הרוצח חי ניתן יותר "לזכור" את רצח רבין, דרך "חייו" (הלא מעניינים בעליל) של הרוצח בכלא, מה עשה ומה אכל, מזכירים לנו בתקשורת - את רבין בהפוכה - זה כל כך עלוב שמדברים על הרוצח כדי להזכיר את הנרצח, עליבות לשמה. אם יגאל עמיר היה בר מינן, היה יותר קשה להרים את העצרת או לזכור מה היה לפני 17 שנה, היה יותר קל לשחרר ולהתקדם הלאה, הבנו, הפנמנו, אבל השמאל לא רוצה להתקדם ולא רוצה לשכוח ולא רוצה לסלוח, אז למה שאני אתחבר לזה?
 

puma141

New member
זו חלק מהבעיה הענקית של חוסר אמון במערכות

השונות, שגם מנצלות את הרגישות לטובת האינטרסים שלהם, מסכימה איתך..

אפילו אין לי צל של ספק.:)

גם לקיחת המונופול על הכאב מבחינת השמאל-מעשה קטנוני ומרגיז..
אבל עדיין, כאדם בוגר אני לוקחת מכל זה את מה שחוויתי אני כנערה בשעת הרצח, את מה שקרה סביבי
לאחר הרצח, ואת מה שעיבדתי כשבגרתי- מאותו רצח..

אלו המון תובנות והרבה מעבר ל-עוד רצח שהיה פה..

לגבי גזר דין מוות?
גם אני לא רציתי שיהרגו אותו..למרות הכאב הצורב.
זה כמו לרדת אליו..זה כמו לאבד עשתונות בשעה כזו, ולהנחית פה עוד תקדים כמו עונש מוות,
שלך תדע לאן היה מגיע.....

מבחינת השמאל, תוריד אגו..זה לא קרב.
זה דבר שקרה פה וכל אחד זכותו לקחת את זה לאן שבא לו..
אם השמאל היה "סולח"-היית מתחבר?
 
לו היו שומרים ולא הופכים את העצרת כל שנה

למשהו פוליטי, הייתי הולכת לשם בעצמי כל הזמן.
 

צלשלספק

New member
עליתי לקברו כשנרצח יחד עם חברי.

ועוד רבים וטובים.

היום אף אחד ממי שאני מכיר לא הולך לעצרות האלו כבר שנים.
 

poseidon111

Active member
מה שמוזר הוא שאתה מתלונן על הפוליטיזציה של

עצרת הזיכרון, ומה אתה עשית?
לקחת את נושא העצרת ופוסט שני ברציפות משתמש בו בכדי להצליף בשמאל.

אז מותר לעשות פוליטיזציה, ואם כן האם היא שמורה רק לאנשי ימין.

גילוי נאות: אני רחוק מהשמאל מאוד, אך בעד "שיוויון הבעתי".
 

צלשלספק

New member
גם אני בעד "שוויון הבעתי".

הבעתי את דעתי האישית על רבין האיש, ועל העצרת של השמאל שרחוקה ממי שהיה רבין האיש (בעיני, בכל אופן)
 
אני אשיב לכולכם יחד.

תראו, רבין סמל עבורי את הטוב והיפה הן במדינה, והן במחנה שלי.
אני מודה שלא פעם יחסי אליו ויותר מכך לזכרו ולסיבת מותו הנו
זהה לחרדת קודש.
אמוציונאלית, לא נעים לי לקרוא את רגשותהם של מי שאינו חש כך.
אני מודעת שזה ילדותי, והציפיה שלי גם לא הגיונית.
אנשים שונים חושבים דברים שונים בסוגיות שונות.
כך בדיוק בכל הקשור לרבין, למורשתו, לזכרו, להנהגתו.
זו זכותם הלגיטימית לומר את שהם חושבים ומרגישים.
כמו גם לעניין שזה בעינהם פסטיבל.
אומר לכם רק אמירה אחת של "עוכרת" ל"פאשיסטים"
יש בהגדרה הזו של זכרו "פסטיבל" מן הדה-לגיטימציה.
עבורי, כאחת שהדבר חשוב בעיניה.
התבינו?
 

puma141

New member
קצת כן וקצת לא..כשאמרת עוכרת-צדקת:)

הצצתי לי עצמי פנימה-ו............אני מתלהמת בנדון לפעמים גם.

אבל אני לא בטוחה שזה בר השוואה.
כי בקטע של רבין, היו תובנות אחרות..שכללו מוסר קולקטיבי, שכללו בגידה קולקטיבית-הם לא נשארו בגדר דיעה של פרט..
הם פגעו במקום שבעוצמתו גרם לשינוי בתפיסה, גרם לפגיעה בהמון דברים רגישים שנשברו עם היריות האלה..

מה שלא יהיה אין צל של ספק שזכותם לומר את זה...במיוחד שזה נעשה בעדינות יחסית, ולא בכוונה לפגוע!
ברור שזכותם.
 
:) מבינה אותך.

וכן, זכור לי לא אחת.
אני חושבת שפעם ספרתי זאת כאן,
המחנה שלי לא חף מהתנהגות נלוזה גם בכל הקשור
במות פוליטקאי מהמחנה הנגדי, וזכרו.
ולראיה, מות חנן פורת, והתקיפה המאסיבית בטוקבקים
מצד עוכרים כמוני שניצלו מוות טראגי כדי לנקום
על מה שנמצא מאוחר יותר כעיוות תקשורתי מניפולטיבי
שלא היה לו שום קשר לנדון.
הם הרבו לכתוב על דבר מותו בזו הלשון: "פורים שמח"
ואני, אני התביישתי, והתהפכה לי הבטן.
 

poseidon111

Active member
ציוני דרך בחייו של של "דמות בינונית ולא מעבר"

מצטרף ל"הגנה" ב 7- ביוני; משתתף בפעולת ניתוק חוטי טלפון בלבנון.
קורס מפקדי כיתות ראשון של הפלמ"ח באלונים; אחרי הקורס מדריך לשדאות
ולאקדח במחלקה הערבית של הפלמ"ח.
1942 קורס מפקדי מחלקות של הפלמ"ח בג'וערה.
1943 מפקד המחלקה המסייעת של פלוגה ו של הפלמ"ח.
1945 סגן מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח; מפקד קורס מפקדי כיתות של הפלמ"ח בג'וערה.
סגן מפקד הפעולה לשחרור המעפילים ממחנה המעצר הבריטי בעתלית באוקטובר;
נפצע בתאונת דרכים בהכנת פעולה נגד הבריטים.
1946 נעצר יחד עם אביו בביתם בתל אביב במהלך ה"שבת השחורה" ( 29 ביוני); עצור חמישה
חודשים במחנה המעצר הבריטי ברפיח; עם שחרורו מתמנה למפקד הגדוד השני של
הפלמ"ח.
1947 קצין המבצעים של הפלמ"ח (מאוקטובר).
1948 מאפריל מפקד מטה "הראל"; מארגן שיירות לירושלים. משתתף עם כוחותיו במבצע
"יבוסי" לכיבוש אזורים בירושלים ובסביבותיה; מיוני סגנו של יגאל אלון במטה מבצע
"דני" בגזרת לטרון. באוגוסט מקבל דרגת סגן-אלוף.
מספטמבר קצין המבצעים של חזית הדרום תחת פיקודו של יגאל אלון. משתתף
במבצעי "יואב" ו"חורב" לשחרור הנגב והוצאת הצבא המצרי מגבולות ארץ-ישראל.
1949 בינואר–פברואר משתתף בשיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים ברודוס; מאוגוסט
.( ממלא מקום אלוף מפקדת הדרום. מנובמבר מפקד בית הספר למפקדי גדודים (עד 1951
1950 לידת בתו הבכורה דליה.
.( 1951 ראש מחלקת מבצעים באגף המטה הכללי (עד דצמבר 1952
1953 שנת השתלמות בבית הספר לקציני מטה של הצבא הבריטי בקמברלי.
.( 1954 מינואר ראש אגף ההדרכה במטה הכללי בדרגת אלוף (עד אפריל 1956
.( 1956 מ 20- באפריל אלוף פיקוד הצפון (עד אפריל 1959
.( 1959 מ 28- באפריל ראש אגף המטה הכללי (אג"ם) (עד 31 בדצמבר 1963
.( 1961 מ 23- בינואר סגן רמטכ"ל וראש אג"ם (עד 31 בדצמבר 1963
.( 1964 מינואר רמטכ"ל (עד 31 בדצמבר 1967
10 ביוני רמטכ"ל מלחמת ששת הימים. –5 1967
מפברואר שגריר ישראל בארצות-הברית (עד מרס 1973
1974 נבחר לכנסת השמינית ברשימת "המערך" ( 10 במרס 1973 ) ומכהן בכנסת עד יום מותו.
שר העבודה בממשלת גולדה מאיר (עד התפטרותה ב 11- באפריל).
ב 22- באפריל נבחר מטעם המערך למועמד המפלגה לראש ממשלה.
.( מ 3- ביוני ראש ממשלת ישראל (עד 21 ביוני 1977
ב 16- וב 17- ביוני נפגש לכמה שיחות עם נשיא ארצות-הברית ריצ'רד ניכסון בעת ביקורו
בישראל.
1975 ב 11- וב 12- ביוני נפגש לשיחות עם נשיא ארצות-הברית ג'רלד פורד.
1 בספטמבר הסכם ביניים בין ישראל למצרים על הסגת כוחות צה"ל משטחים ממזרח
לתעלת סואץ והחזרת שדות נפט באבו רודס למצרים, הסכם שהוביל להידוק היחסים
הביטחוניים עם ארצות-הברית.
1976 ב 3- ביולי מתקבלת בממשלתו החלטה על פעולה צבאית לחילוץ בני ערובה נוסעי מטוס
4 ביולי). – "אייר פרנס" באוגנדה ( "פעולת אנטבה", 3
8 במרס נפגש לשיחות עם נשיא ארצות-הברית ג'ימי קארטר. – 1977 ב 7-
ב 7- באפריל מתפטר בעקבות גילוי חשבון דולרים בלתי חוקי של רעייתו בארצות-
הברית; ב 21- ביוני העביר את ראשות הממשלה למנחם בגין שמפלגתו ("הליכוד") זכתה
בבחירות לכנסת ( 17 במאי).
.( 1984 מ 13- בספטמבר שר הביטחון בממשלת האחדות הלאומית (עד 1990
1992 מ 12- ביולי ראש הממשלה, לאחר שמפלגת "העבודה" בראשותו זכתה בבחירות
23 ביוני). )
1993 ב 13- בספטמבר חותם בבית הלבן עם יושב ראש אש"ף יאסר ערפאת, על הצהרת
עקרונות להסכם עם אש"ף.
1994 ב 4- במאי חותם בקהיר עם יושב ראש אש"ף יאסר ערפאת על "הסכם עזה–יריחו" בדבר
הקמת מִנהל עצמי פלסטיני בשטחים אלו.
ב 26- באוקטובר חותם עם המלך חוסיין על חוזה שלום עם ממלכת ירדן בטקס בערבה
בהשתתפות נשיא ארצות-הברית ביל קלינטון.
ב 10- בדצמבר זוכה עם שמעון פרס ויאסר ערפאת בפרס נובל לשלום.
1995 ב 28- בספטמבר חותם בבית הלבן עם יושב ראש אש"ף יאסר ערפאת על "הסכם אוסלו
ב" שהרחיב את שטחי האוטונומיה הפלסטינית בגדה המערבית.
4 בנובמבר 1995 י"ב בחשוון תשנ"ו, נרצח בידי מתנקש.

בדבר אחד אני משוכנע, שלו הנרצח היתה דמות מהימין, יש סיכוי טוב שהפוסט לא היה נכתב.
 
למעלה