ברוטוס
תרשה לי נבואות, פחדים, חששות, יתגשמו רק במקומות אפלים לאנשים פחדניים שייתנו לזה לקרות. המדיה, מן הסתם, היא המאגר היחידי בעולם שמרכזת אליה את כל השכבות של "התופעות" שאתה מקטלג כאן. יש שמגיעים מתוך נקודת נחיתות, ריגשי, יש שמגיעים מתוך עליונות ויומרונות, ויש את הנדבך הגדול שמגיע מתוך מטרה אחת, להכיר בקלי קלות ולנצל את הנוחות והשידרוג הזה לטובתנו. אדם שמוצא את עצמו במעגל אין סופי של חיפושים אחרי "אידיאל", בעיניי, הוא אדם שאין לו מושג מה הוא רוצה מעצמו ועם הזמן, מאוחר מאוד, הוא יבין, שהזמן שלו בוזבז לטובת פונטים ומלל על מצע של ריקנות טוטאלית. המאגר הזה, שמגיע אלינו, ללא ספק יוצר ואקום ששואב אותנו לתוכו, כאן, נכנסת האישיות של כל אחת ואחד מאיתנו, כאן, כל אחד יודע מתיי זה נגמר איפה הקו בין המציאות לבין ההזוי הוירטואלי. דימוי עצמי, הוא דבר מאוד מסוכן, בין אם הוא נמוך ובין אם הוא גבוה מדיי, זה יכול להוביל להרס עצמי בלבד, אין בנט במדיה הזו, שום נק' שתוכל להזהיר או להעיד לגביי המצב של זה שבא אלינו, אנחנו יוצאם מנק' הנחה, שהלז, בדיוק כמוני, גולש כאן, מנצל את המדיה להיכרות, לא מתוך רגשי וחסך אלא מתוך נוחות גרידא. ואם המדיה מצליחה להכיל את החתך הזה של אנשיי החסך אנשיי הצפרדע ולגרום להם להרגיש רצויים ונסיכים, מי אנחנו שנמנע מהם? מי אתה שתנבא עבור אחרים? כל אחד מוצא לעצמו את הנישה, מבלי שתנבא בפונטים מה יעלה בגורלו.