ריבוע עגול
New member
שני הגדרתך ל"ידיד" והמשיכי להאמין!
קראתי כמעט את כל השרשור ואני רוצה להודות לך על הכנות בהצגת הבעיה הסבוכה שגרמה לי להרבה מחשבה.
אני מקווה שאצליח לכתוב את כל מה שאני חושב בעקבות מה שהצגת כאן.
קודם כל אני די נדהם מכך שחלק מהתגובות פה נוטות להגיד שיש לך חלק ב"אשמה", בנוסף לזה שכבר מראש באת לכאן בהרגשה שמשהו בך לא בסדר. מבחינתי זה די תמוה.
אני לא חושב שאת אשמה כלל. אני לא חושב שבכלל אפשר להטיל על מישהו אשמה בעניין הזה, שהוא התנגשות בין כוונות נטו. ואני חושב שהבהרת הכוונות בשלב ראשוני הייתה כואבת בדיוק כמו בשלב המאוחר ולא היה ניתן להתחמק מהכאב הזה כך או כך.
אי אפשר להאשים אותך בכך שלא באת מראש עם רשימת "ציפיות מהקשר", זה לא משהו שהגיוני לעשות. לפסול מראש זו טעות, כי את לא יכולה לדעת מה יהיו הרגשות שלך בעתיד. אולי כשיתוודה בפנייך על רגשותיו, גם לך יהיו כבר רגשות כלפיו? - להגיד "אני לא מעוניינת" מבלי שהוא הביע עניין מראש זה חסר הגיון. אך אם יש לך סיבה לחשוד שהוא מעוניין ומסתיר את זה, ובעיקר אם זה גורם לך לתחושת אי נוחות, כן הגיוני להעלות את הנושא ולהבהיר הבהרות.
קצת קשה לי עם משפטי ה"הגיוני לעשות כך ולא אחרת..." כמו שיצאו לי, שכן אני בטוח שכל הבחירות שלך היו מתאימות לרצונות ואני לא צריך להסביר לך מחדש איך להתאים ביניהם. את הגעת לפה רק בגלל התסכול מהתוצאה: אי היכולת להמשיך את אותו הקשר לאחר שהובהרה הסתירה בין הכוונות.
מי שכתב לך שזה עניין של גיל צודק גם כן, לפי דעתי. אני יכול להעיד גם על עצמי שבשנות הנעורים (היום אני בן 24, מדבר על התקופה שעד אמצע הצבא בערך) כל בת נאה לעיניי שהייתי פוגש, הייתי מיד חושב על "איך זה יהיה אם נהיה ביחד"... בגלל היותי ביישן לא הלכתי מעולם צעד קדימה ודיברתי על זה, וגם משום שהיו אלו רק מחשבות שנחמד לחשוב ולא יותר מכך. (ארחיק ואספר שהמשיכה המינית שלי כלפי בנות היא מאוד נמוכה, והמחשבות האלו ממחישות כמה משפיעות הסטיגמות לגבי זוגיות ומין בחברה שבה אנו חיים!)
היום מחשבות מהסוג הזה קיימות באופן מוחלש, ואני יודע לעשות הפרדה שגורמת להן לא להשפיע כלל על מערכות היחסים שלי עם בנות. אני מאמין שאם תחפשי בקבוצות גיל גבוהות יותר תוכלי למצוא יותר אנשים שיכולים לבצע הפרדה כזאת. לי יש היום ידידות רבות ואף כאלו שאני לא מתבייש לכנות "חברות", כי בעיניי ההגדרה לידיד היא מאוד מסוימת, ועל זה אני רוצה לספר.
רק אחרי השחרור מהצבא גיבשתי את ההגדרה שלי למילה ידידות, שהיא מבחינתי מערכת יחסים שמתחילה בגלל סיבה אחת, קשורה במכנה משותף כלשהו עם הבנאדם, ונמשכת בגלל חיבה והערכה הדדית שגולשת גם לתחומים שמעבר למכנה המשותף הראשוני.
דוגמאות: מורה מהתיכון איתה מצאתי תחומי עניין משותפים, ועד היום אני בקשר איתה; אנשים אצלם עבדתי כמתנדב בהיותי נער, והיום אני מתקשר ומבקר כדי לדבר על החיים, לעדכן מה קורה איתי ולשמוע מה חדש אצלם; וכמובן - ידידים-חברים מהצבא, שלאחר השחרור המרחק הגיאוגרפי מהם התרחב, ועדיין יש לנו מערכת של חוויות משותפות מהעבר לצד הערכה הדדית שגורמת לקשר לשרוד ולהימשך.
וזאת הגדרה שגיבשתי לאחר שקשרים שכן חשבתי שעונים על ההגדרה הקודמת, איכזבו.
אני אציע לך לבחון מחדש את ההגדרה שלך לקשר של ידידות. את יכולה אפילו לשתף כאן, מה זה אומר מבחינתך "ידיד" נכון להיום? מה הציפיות שלך מקשר כזה?
אם חלק מהקריטריונים ל"ידיד" משותפים לקריטריונים שמגדירים בעינייך "בן זוג", את יכולה להבין שמכאן כנראה מתפתחת הבעיה.
העולם אינו "אכזר" כמו שהאכזבות האחרונות מציירות לך אותו. אבל כנראה תצטרכי להגיע לפשרה מסוימת עם עצמך אשר תביא אותך, כך אני בטוח, לרכוש ידידי אמת.
קראתי כמעט את כל השרשור ואני רוצה להודות לך על הכנות בהצגת הבעיה הסבוכה שגרמה לי להרבה מחשבה.
אני מקווה שאצליח לכתוב את כל מה שאני חושב בעקבות מה שהצגת כאן.
קודם כל אני די נדהם מכך שחלק מהתגובות פה נוטות להגיד שיש לך חלק ב"אשמה", בנוסף לזה שכבר מראש באת לכאן בהרגשה שמשהו בך לא בסדר. מבחינתי זה די תמוה.
אני לא חושב שאת אשמה כלל. אני לא חושב שבכלל אפשר להטיל על מישהו אשמה בעניין הזה, שהוא התנגשות בין כוונות נטו. ואני חושב שהבהרת הכוונות בשלב ראשוני הייתה כואבת בדיוק כמו בשלב המאוחר ולא היה ניתן להתחמק מהכאב הזה כך או כך.
אי אפשר להאשים אותך בכך שלא באת מראש עם רשימת "ציפיות מהקשר", זה לא משהו שהגיוני לעשות. לפסול מראש זו טעות, כי את לא יכולה לדעת מה יהיו הרגשות שלך בעתיד. אולי כשיתוודה בפנייך על רגשותיו, גם לך יהיו כבר רגשות כלפיו? - להגיד "אני לא מעוניינת" מבלי שהוא הביע עניין מראש זה חסר הגיון. אך אם יש לך סיבה לחשוד שהוא מעוניין ומסתיר את זה, ובעיקר אם זה גורם לך לתחושת אי נוחות, כן הגיוני להעלות את הנושא ולהבהיר הבהרות.
קצת קשה לי עם משפטי ה"הגיוני לעשות כך ולא אחרת..." כמו שיצאו לי, שכן אני בטוח שכל הבחירות שלך היו מתאימות לרצונות ואני לא צריך להסביר לך מחדש איך להתאים ביניהם. את הגעת לפה רק בגלל התסכול מהתוצאה: אי היכולת להמשיך את אותו הקשר לאחר שהובהרה הסתירה בין הכוונות.
מי שכתב לך שזה עניין של גיל צודק גם כן, לפי דעתי. אני יכול להעיד גם על עצמי שבשנות הנעורים (היום אני בן 24, מדבר על התקופה שעד אמצע הצבא בערך) כל בת נאה לעיניי שהייתי פוגש, הייתי מיד חושב על "איך זה יהיה אם נהיה ביחד"... בגלל היותי ביישן לא הלכתי מעולם צעד קדימה ודיברתי על זה, וגם משום שהיו אלו רק מחשבות שנחמד לחשוב ולא יותר מכך. (ארחיק ואספר שהמשיכה המינית שלי כלפי בנות היא מאוד נמוכה, והמחשבות האלו ממחישות כמה משפיעות הסטיגמות לגבי זוגיות ומין בחברה שבה אנו חיים!)
היום מחשבות מהסוג הזה קיימות באופן מוחלש, ואני יודע לעשות הפרדה שגורמת להן לא להשפיע כלל על מערכות היחסים שלי עם בנות. אני מאמין שאם תחפשי בקבוצות גיל גבוהות יותר תוכלי למצוא יותר אנשים שיכולים לבצע הפרדה כזאת. לי יש היום ידידות רבות ואף כאלו שאני לא מתבייש לכנות "חברות", כי בעיניי ההגדרה לידיד היא מאוד מסוימת, ועל זה אני רוצה לספר.
רק אחרי השחרור מהצבא גיבשתי את ההגדרה שלי למילה ידידות, שהיא מבחינתי מערכת יחסים שמתחילה בגלל סיבה אחת, קשורה במכנה משותף כלשהו עם הבנאדם, ונמשכת בגלל חיבה והערכה הדדית שגולשת גם לתחומים שמעבר למכנה המשותף הראשוני.
דוגמאות: מורה מהתיכון איתה מצאתי תחומי עניין משותפים, ועד היום אני בקשר איתה; אנשים אצלם עבדתי כמתנדב בהיותי נער, והיום אני מתקשר ומבקר כדי לדבר על החיים, לעדכן מה קורה איתי ולשמוע מה חדש אצלם; וכמובן - ידידים-חברים מהצבא, שלאחר השחרור המרחק הגיאוגרפי מהם התרחב, ועדיין יש לנו מערכת של חוויות משותפות מהעבר לצד הערכה הדדית שגורמת לקשר לשרוד ולהימשך.
וזאת הגדרה שגיבשתי לאחר שקשרים שכן חשבתי שעונים על ההגדרה הקודמת, איכזבו.
אני אציע לך לבחון מחדש את ההגדרה שלך לקשר של ידידות. את יכולה אפילו לשתף כאן, מה זה אומר מבחינתך "ידיד" נכון להיום? מה הציפיות שלך מקשר כזה?
אם חלק מהקריטריונים ל"ידיד" משותפים לקריטריונים שמגדירים בעינייך "בן זוג", את יכולה להבין שמכאן כנראה מתפתחת הבעיה.
העולם אינו "אכזר" כמו שהאכזבות האחרונות מציירות לך אותו. אבל כנראה תצטרכי להגיע לפשרה מסוימת עם עצמך אשר תביא אותך, כך אני בטוח, לרכוש ידידי אמת.