חבל שתגובה כזאת מגיעה דווקא ממישהי מהקהילה
כנראה שזאת הסיבה (לפחות בחלקה) מדוע אנשים חושבים על הקהילה מה שהם חושבים. בתור מישהי שחשה צורך להגן על הקהילה שלנו, שמותקפת ללא הפסקה, קראתי לכם, הורים גאים, שתספרו קצת מעולמכם האישי. רק בדרך של דיון תרבותי והתדברות ניתן למגר דעות קדומות, ואם אנחנו לא יודעים לעשות זאת (ואף כועסים, בדיוק כמוך, כאשר מנסים לעשות זאת), בטח שהאחרים, הרוב, לא יעשו זאת בשבילנו. אני חושבת שהסקת מסקנות מרחיקות לכת לגבי עולמי הפנימי (דבר שאין לך זכות לעשותו). אינני צריכה לעשות שום בדק בית. את יודעת, אומרים שאנחנו האנטישמים הכי גדולים. מרוב שכל העולם תמיד הביע גזענות כלפינו, התחלנו גם אנחנו להאמין שמגיע לנו שישנאו אותנו בעולם (כמה פעמים אנו שומעים את המשפט "כי אנחנו יהודים, אנחנו עם חרא"). זה מאוד דומה מה שקורה בקהילה שלנו: הורגלנו לשמוע דברים שליליים על עצמנו, אז כשמישהו/מישהי מנסה להגן על שם הקהילה, תמיד יש כמה, כמוך, שקופצים וחייבים לסתור לפנים שלנו עצמנו. כאילו שכבר אסור לנו להגן על שמנו הטוב. לעניין הוצאת סלבריטאיות מהארון: כמו שכתבו כמה מעליי, די להתממות ולהתיפיפות נפש. מה, לא ידעת שאורנה בנאי ויהודית רביץ לסביות? את בטוחה? את בדיוק כמו השכן שלי משה או דודה חנה, השכנה של הזבן: בדיוק כמוהם, גם את יודעת שהן לסביות. אבל רק בגלל שאת רוצה שכמה נשים כאן יטפחו לך על השכם ויגידו לך "וואלה, זואי, אנחנו אוהבים אותך, איזו תגובה לעניין", אז החלטת לתקוף (אולי בעצם את זו שזקוקה לחיזוקים?) אני רוצה להציע לך משהו: אם אין לך משהו טוב להגיד, אז פשוט אל תגידי. נ.ב- חוץ מאנשים בעבודה, כולם יודעים שאני לסבית - אני לא בארון.