אני מזמינה אתכם להיכנס לדיון שכתבתי

[ערבהאיןקץ]

שאלית לי אלייך:

קראתי את שני השרשורים שם , ואת זה שכאן, מאד התרגשתי מדברייך ומכתיבתך, ונותרתי עם תהייה: את כותבת שם: "הידעתם/ן שגם יהודית רביץ לסבית שמגדלת ילדה? שגם אורנה בנאי היא לסבית שמגדלת ילדה? שגיל חובב הוא הומו שמגדל ילד? האם כל האנשים הנפלאים האלה נראים לכם פדופילים (כפי שנכתב בשרשור ההוא)?" כלומר, את לא עורכת אאוינג מתוך רוע, אלא מטעמים חינוכיים... מקווה שהדוגמה שלך תפקח לא/נ/שים את עיניהם. וזה מעלה בי את התהייה - האם יציאה שלך מהארון, כלפי אותם הורים שאתהמלאכית המושיעה של ילדיהןם - לא תעשה את אותו שירות?

 

[So Lovely]

ראשית, תודה

אני שמחה שאת מבינה שה"אווטינג" שלי לא נעשה מתוך כוונה רעה, אלא להפך. ולשאלתך: אני אישית לא רואה לנכון לספר להורי הילדים על חיי המיניים. זה כמו שאני ואת לא נשאל הורה או חבר לעבודה על חיי המיטה שלו. אני חושבת שזה לא רלוונטי. בעבודה הקודמת, למשל, כן סיפרתי למישהי על הנטייה המינית שלי, פשוט כי יצא לנו לדבר על הנושא (לא בהקשר שלי) והרגשתי פתוחה איתה. אבל אני לא מרגישה שזה נכון לספר להורי הילדים בהם אני מטפלת על חיי האישיים. באותו שרשור שפתחתי בפורום "אמהות ובנות", ציינתי שלעיתים בא לי לספר על הנטייה שלי, אבל זה רק בגלל ההערות המעצבנות (על כך שאינני נשואה) ועל הרצון לשדך לי גבר. ושוב, תודה על הודעתך. לילה טוב

 

[irisgov]

עוד לא קראתי את השרשור ההוא

אבל לגופו של עניין.. בלי קשר ללסביות והערות מפגרות אחרות.. אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי 'סקסית' על ילדה בת 9 וגם קטנה יותר..

 

[טוסברהינדא]

לסביוּת היא רק חיי מיטה עבורך?

היא לא אישה שאת רוצה לחלוק עימה את חייך? להקים עימה משפחה? האם הוריך אינם חלק מחייך? האם את מבקשת לייצר הפרדה בין "חייך" עם זוגתך/ילדייך לבין "חייך" עם הוריך?

 

[בת שחף]

מוכרחה לספר סיפור

לפני כשנתיים היינו באירוע פרטי, ארוחת חג בבית של חברות. כל החוגגים היו משפחות הומולסביות מוצהרות, למעט סלבריטאית אחת ידועה (לאו דווקא מהנזכרות כאן) אך בלתי מוצהרת ובתה. אכלנו, שתינו, פטפטנו, צחקנו, ודיברנו הרבה על הילדים והמשפחות שלנו והחיים כמשפחות הומולסביות. הבלתי מוצהרת השתתפה בשיחות ובהתבדחויות ועם זאת שמרה על ריחוק מסוים. ואז, בשלב מסוים, שאלה אותה אחת הנשים מה היא מספרת לבת שלה. האישה נסגרה, גמגמה משהו על זה שהיא עוד לא החליטה סופית אם היא לסבית, השתתקה, נעלבה מעצם החוצפה שהעיזו לשאול אותה שאלה אישית, וכעבור עשר דקות התנצלה ועזבה. המארחות מאוד כעסו על השואלת, שהיתה במקרה זוגתי. ואני אומרת שוב: מי שחיה בארון זכוכית, שתתמודד עם ההשלכות. אין זה תפקידי להגן עליה, להתחשב ברגשותיה, וללטף לה את הראש. הנזק שהיא גורמת לנו, כהורים הומולסביים, גדול מספיק גם ככה. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו לאור היום, מלמדים אותם להתגאות במה שהם, ואני לא רוצה למצוא את עצמי יותר לעולם במצב שבו אני צריכה להסביר לילד שלי למה אמא של איקס היא אמנם לסבית אבל הן לא מדברות על זה. חלאס.

 

[זואיzoe]

לדעתי

זו חוצפה ממדרגה ראשונה לכעוס על השואלת, בת זוגך. ואכן, מי שנמצאת עמוק בארון, שגם ככה חיה בפחדים ושקרים ומענישה את עצמה עונש גדול וגם גורמת נזק לבת שלה, אז בעיה שלה. אז אולי לא נשים שלט בפתח ביתה ונעשה הפגנה, אבל במקרים ספציפיים כדוגמת זה, שתלך, שתעלב, שתתפוצץ.

 

[על שפת הנחל]

../images/Emo45.gif

 

[טוסברהינדא]

אין זה תפקידך להתחשב ברגשותיה?

תפקידו של מי זה אם לא שלך? ושלי? ושל כולנו? ומי יתחשב ברגשותי, כשחולשותי יהיו גלויות לעיני כל? וברגשותיך? מה היה נגרע מאישתך אם לא היתה שואלת אותה (בפומבי, אני מניחה) את השאלה הזו? היכן הוא האובדן הגדול ביכולת לשמור על איפוק ולא לדרוך על יבלות? גם לי יש סיפור, שמאד מזכיר לי את שלך: לפני מספר חודשים אירחה חברה עיתונאית מגרמניה, במסגרת מקצועית-פוליטית. באחד הערבים יצאה איתה לבית קפה, והזמינה לשם גם קבוצה של חברות, בעלות תחומי עניין משותפים לעתונאית. לכולן היתה זו הפעם הראשונה (וסביר שגם האחרונה) שהן פוגשות את אותה עתונאית. ובכן, אחת החברות הגיעה עם בת זוג, שלא חולקת עימן את אותם תחומי עניין. באיזשהו שלב של השיחה שאלה בת הזוג את הגרמניה: "תגידי, איפה היה סבא שלך בשואה"? "לשמחתי" ענתה הגרמניה "הוא היה זקן מדי מכדי להתגייס לשורותיהם של ארגונים נאציים". "אה". ענתה בת הזוג ונאלמה. לשלושים שניות: "אז איפה אבא שלך היה?" "לשמחתי הוא היה צעיר מכדי להתגייס באותה תקופה. הוא לא היה חלק משום ארגון שהוא". "אה...טוב..." הרהרה בת הזוג והוסיפה: "הגרמנים רצחו חצי מהמשפחה שלי". בשלב הזה ביקשה הגרמניה סליחה ויצאה לשירותים. היא שהתה שם זמן רב וחזרה נסערת, וברור היה ממראה שבכתה הרבה. עד היום אינה מבינה אותה בת זוג מדוע כעסו עליה יושבות השולחן. אני מנחשת שגם את לא.

 

[תל אביבי1]

חולשה?

להיות לסבית זו חולשה? יבלת מכאיבה? אני מניח שמי שחי בארון חש כך, במידה מסוימת. רק שאין לארוניסט זכות להכריח אותי להבין או לקבל ובטח שלא לתרום לקיומו של הארון המחליש והמכאיב.

 

[זואיzoe]

אין שום מקום להשוואה בין הסיפורים

עצם ההשוואה הזו מקוממת. הסלבריטאית הופיעה במקום כנס הומולסבי והיתה חלק מהנוכחים, השתתפה בשיחות וכמו שיתכן והמשתתפות שאלו אחת את השניה שאלות כאלה - שזה מאד טבעי ("מה את מספרת לילדה.".) ותמים, לגיטימי לחלוטין היה לשאול אותה. דווקא מסלבריטאית בארון לא הייתי מצפה שתגיע ותהיה חלק מארוע כזה רב משתתפים בעלי מכנה משותף זהה, ואם כן בחרה לעשות זאת, עליה להיות מוכנה לשאלות כאלה. איפה הפגיעה כאן? השאלה כאילו מתבקשת. בסיפור על השואה, הגרמניה - אין לה אישית שום חלק בזה, לא תפסו אותה "מבלה" באיזה לאגר ושאלו אותה, תגידי, אם את כבר פה,ואת גרמניה, את במקרה קאפו??? כשאת ברומא, צפי שינהגו בך כרומאית, זה לא אומר שינהגו בך ככה, אבל צפי לכך ותכיני את עצמך למצב שזה יקרה. אחרת, סעי לאוסטרליה או משהו..

 

[זואיzoe]

שכחתי לומר

על הסיפור עם הגרמניה, (להבדיל מהסיפור על הסלבריטאית, סתם אם זה לא היה ברור מתשובתי, ...) שזהו כן חוסר רגישות משווע לאחר, גועל נפש ממדרגה ראשונה לשים את הבחורה במקום כזה ולהנחית לה בפרצוף את השאלות הדוחות האלה. אם אני אחת מיושבות השולחן, הייתי "מפרקת" את השואלת לגורמים...ובמקום.

 

[בת שחף]

ומה עם הרגשות שלי?

הסלבריטאית, נקרא לה איקס, ישבה איתנו סביב השולחן. הבת שלה שיחקה עם הילדים שלנו. השיחה נסבה רובה ככולה על הורות הומולסבית. אם היתה שאלה לגיטימית, זו היתה השאלה. אם היא היתה סתם אשה מן היישוב שחיה בארון, ובחרה מרצונה החופשי להגיע לאירוע, היו מנחיתים עליה הרבה יותר שאלות והיא לא היתה נעלבת. אולי מסרבת להשיב, אבל לא נעלבת. זה הרגיש כאילו הפרנו איזשהו הסכם בלתי כתוב, שאנחנו בכלל לא חתומות עליו. אשר לעיתונאית הגרמנייה. אני מסכימה שהתנהגותה של בת הזוג לא היתה טקטית במיוחד, ואולי אפילו מאוד לא מנומסת. עם זאת, כל גרמני שבוחר לבוא לישראל צריך להביא בחשבון שאלות מהסוג הזה. ושתגיד תודה שסבא שלה היה זקן מידי ואבא שלה היה צעיר מידי, כי בצד של הקורבנות לא היו זקנים או צעירים מידי. אז היא גילתה שחיים פה אנשים שלא מסוגלים עדיין לשכוח, ושחיים פה אנשים שקשה להם עדיין עם גרמנים. אז מה?

 

[טוסברהינדא]

אם כך טעיתי בסיטואציה

אם השתתפה באופן פעיל בשיחה על הורות, ונוצרה אווירה של אינטימיות איתה, אז אני יכולה להעלות על דעתי שסביר לשאול שיאלה כזו. אם לא השתתפה בעצמה - אז לא. אם היתה מחוץ לשיחה, אזי התבקשה לתת דין וחשבון שלא התכוונה לתת, על קושי גדול בחייה והנוגע ביקר לה מכל, לפני קבוצה, וכשהזרקור מופנה אליה. לא משימה שכל אחד יכול לעמוד בה... אותה ארוניסטית היפטתית שהזכרת, שאולי היתה נמנעת מלהגיב, אך לא היתה נעלבת - למה לדעתך היא נמנעת מלהגיב?