אוי. יש לי כ"כ הרבה מה להגיד, שעדיף
שאשתוק. נראה לכם שאשתוק? אני רק מסתובבת קצת לצד השני ועוצמת עין (אחת תמיד נשארת אצלי פקוחה, ולא. לא נירדמתי. רק נחתי.), וכשאני חוזרת מה אני רואה? בית זונות. האמת שזו היתה הכוונה, להקים בית חם לכולכם, זונות. הנה, הבוקר בעיתון אני קוראת שרובי ריבלין מעניק את פרס (אפרופו פרסים) יו"ר הכנסת (וכן, מסתבר שיש דבר כזה) לארגון על"ם. אלה שאוספים ילדים הומלסים ונותנים להם שוקו וביסקוויט בלילה. אז יש לי סיכוי. אני בטוח שכשיו"ר הכנסת רובי ריבלין יראה מה אני אספתי לפה, הוא ייתן גם לי פרס. נינט! יתנו לי פרס. נחמצ'וק: קיבלנו כוח עזר. עכשיו גם לנו יש סטאג'ר. סטודנט לרפואה משפטית זה בדיוק מה שצריכים בקליקניקטקפת. ולכן, מרוב שמחה, אני מזמינה את כולכם לחוקן, על חשבוני. וכמו שאומר אודיסאוס: שיהיה מעורבב, לא מנוער.