אני מתלבט אם להתגרש או לא
שלום פורום נכבד, נעים מאד להכיר.
אני מתלבט מזה זמן מה אם להישאר נשוי או להתגרש. ואלה תולדות...
הכרתי את אשתי באוניברסיטה כשהייה לי מעט מאד ניסיון מיני, בעצם בקושי היו לי חברות. באותה תקופה הייתי ביישן כזה בכלל ועם נשים בפרט. כשהכרנו, היא הייתה ממש יפה וחכמה והכל זרם בינינו והרגשתי שזכיתי בלוטו, לא פחות. אחרי כמה חודשים עברנו לגור יחד ואחרי שנתיים נישאנו. מהתחלה היו מריבות פה ושם וברוגזים, היא אדם מאד לא פשוט, עקשנית, די אנוכית ותמיד הייתה בקשר בערבון מוגבל, כלומר כשנוח לה בקשר אבל לקחה לעצמה את הזכות גם לעשות מה שבא לה כשהתאים לה, בלי להתיעץ ובלי לקבל החלטות משותפות. fast forward כמעט עשרים שנה קדימה, אנחנו עם שלושה ילדים גילאי 8 עד 15 בזוגיות די מפוררת ומבאסת. הרבה פעמים אחד מאיתנו ישן בחדר אחר, אפשר לומר שיש לנו יותר קשר כלכלי מרגשי. סקס פעם-פעמיים בחודש לכל היותר, לפעמים גם חודשים בלי בכלל. היינו בטיפול זוגי בעבר וזה היה די מתסכל, אינסוף האשמות הדדיות כשכל אחד בטוח שתרם לקשר יותר מהשני ובשורה התחתונה, לא הגענו לתוצאות הרצויות. כרגע המצב שאנחנו רק 50% ביחד. לא 50% מבחינת זמן אלא מבחינת מידת המעורבות. אפשר לומר שאם נחליט להיפרד, אף אחד לא יקח את זה קשה מדי. יהיה אולי מעט מאבק כלכלי אבל לא מעבר לזה. המצב הכלכלי סביר פלוס. מצד אחד נראה לי די מתבקש להיפרד לאור הנתק הארוך והעמוק בינינו. בכל זאת, חיים רק פעם אחת (עד שיוכח אחרת) והשותפות הזאת בינינו שאפילו קשה כבר לקרוא לה זוגיות מונעת ממני הרבה חוויות שזוגיות אמיתית אמורה להעניק. מצד שני מרגיש די זקן לשיט הזה. אני זוכר שגם כצעיר לא הייתי להיט בסצינת ההיכרויות. פשוט בא לי להרים ידיים ולהיעלם אל תוך השקיעה. הקונפליקט הזה גורם לי להיות די אומלל ולמרות שבאופן כללי אני בן אדם די החלטי, שיודע צה הוא רוצה, במקרה הזה קשה לי לקבל החלטה.
אז התחלתי פשוט לקרוא בכל מיני פורומים ומאמרים איך אנשים מקבלים החלטה להתגרש. מתקבל הרושם שבאופן מובהק במקרה של זוגות בקבוצת הגיל שלנו יש אירוע מאד דרמטי בקשר שגורם לגירושין. בגידה, מריבות גדולות, פיטורין או הרעה המצב הכלכלי, וכיו"ב. נוצר הרושם שדי נדיר ששני אנשים יושבים ומחליטים שהקשר כבר לא עובד ומפרקים את החבילה.
אשמח לשמוע דיעות.
תודה.
שלום פורום נכבד, נעים מאד להכיר.
אני מתלבט מזה זמן מה אם להישאר נשוי או להתגרש. ואלה תולדות...
הכרתי את אשתי באוניברסיטה כשהייה לי מעט מאד ניסיון מיני, בעצם בקושי היו לי חברות. באותה תקופה הייתי ביישן כזה בכלל ועם נשים בפרט. כשהכרנו, היא הייתה ממש יפה וחכמה והכל זרם בינינו והרגשתי שזכיתי בלוטו, לא פחות. אחרי כמה חודשים עברנו לגור יחד ואחרי שנתיים נישאנו. מהתחלה היו מריבות פה ושם וברוגזים, היא אדם מאד לא פשוט, עקשנית, די אנוכית ותמיד הייתה בקשר בערבון מוגבל, כלומר כשנוח לה בקשר אבל לקחה לעצמה את הזכות גם לעשות מה שבא לה כשהתאים לה, בלי להתיעץ ובלי לקבל החלטות משותפות. fast forward כמעט עשרים שנה קדימה, אנחנו עם שלושה ילדים גילאי 8 עד 15 בזוגיות די מפוררת ומבאסת. הרבה פעמים אחד מאיתנו ישן בחדר אחר, אפשר לומר שיש לנו יותר קשר כלכלי מרגשי. סקס פעם-פעמיים בחודש לכל היותר, לפעמים גם חודשים בלי בכלל. היינו בטיפול זוגי בעבר וזה היה די מתסכל, אינסוף האשמות הדדיות כשכל אחד בטוח שתרם לקשר יותר מהשני ובשורה התחתונה, לא הגענו לתוצאות הרצויות. כרגע המצב שאנחנו רק 50% ביחד. לא 50% מבחינת זמן אלא מבחינת מידת המעורבות. אפשר לומר שאם נחליט להיפרד, אף אחד לא יקח את זה קשה מדי. יהיה אולי מעט מאבק כלכלי אבל לא מעבר לזה. המצב הכלכלי סביר פלוס. מצד אחד נראה לי די מתבקש להיפרד לאור הנתק הארוך והעמוק בינינו. בכל זאת, חיים רק פעם אחת (עד שיוכח אחרת) והשותפות הזאת בינינו שאפילו קשה כבר לקרוא לה זוגיות מונעת ממני הרבה חוויות שזוגיות אמיתית אמורה להעניק. מצד שני מרגיש די זקן לשיט הזה. אני זוכר שגם כצעיר לא הייתי להיט בסצינת ההיכרויות. פשוט בא לי להרים ידיים ולהיעלם אל תוך השקיעה. הקונפליקט הזה גורם לי להיות די אומלל ולמרות שבאופן כללי אני בן אדם די החלטי, שיודע צה הוא רוצה, במקרה הזה קשה לי לקבל החלטה.
אז התחלתי פשוט לקרוא בכל מיני פורומים ומאמרים איך אנשים מקבלים החלטה להתגרש. מתקבל הרושם שבאופן מובהק במקרה של זוגות בקבוצת הגיל שלנו יש אירוע מאד דרמטי בקשר שגורם לגירושין. בגידה, מריבות גדולות, פיטורין או הרעה המצב הכלכלי, וכיו"ב. נוצר הרושם שדי נדיר ששני אנשים יושבים ומחליטים שהקשר כבר לא עובד ומפרקים את החבילה.
אשמח לשמוע דיעות.
תודה.