אני צריכה עזרה....דחוף!

[nightriders]

בשביל נקודות תצטרכי להרשם פורמלית

כדי לקבל פטור תצטרכי להרשם לאוניברסיטה ממש ולא סתם לבוא בזמנך הפנוי לקורסים. סביר להניח שתוכלי להשיג פטור אם תלמדי בפקולטה למדעי החיים, או במסלול למדעי החיים והרפואה (ת"א) או מדעי הרפואה (עברית) במידה והוא פתוח. לדעתי זה מיותר. ההקלות האלה לא משמעותיות שכן הלימודים קלים, וזה לא יחסוך לך שנות לימודים. בכל מקרה ההחלטה היא שלך. נ.ב. 2. אני יודע מה מורן כתבה בהודעה. אני התכוונתי לפרטים שלה בכרטיס.

 

[בומבית]

אני דווקא מעדיפה להרשם פורמלית-

מאשר לצ'וטט לי שם בפקולטות....אני עוד אחשוב על זה כמובן, ולפי הבדיקה אתמול, המסלולים הנ"ל עדיין פתוחים, למעט בת"א. נ.ב.3-כן, רק מאוחר יותר בדקתי בכרטיס, אבל אני לא נוהגת להתבונן בכרטיסים של כל מי שמגיב, אלא דווקא להגיב לתוכן ההודעה שלו נ.ב.1.000.000- אני מצטערת אם זה קצת חטטני, אבל אם אשמח לדעת במה אתה עוסק, והאם אתה סטודנט לרפואה (הפעם באמת שבדקתי בכרטיס...!)

 

[nightriders]

כמו שאמרתי השיקול שלך

אם את נהנית מזה...סבבה

נ.ב. 4 [

] אולי כדאי לשנות הרגלים

, ואני לא מתכוון דוקא להתבוננות בכרטיסים, אלא לגישה של לנסות לברר אינפורמציה לבד באופן יזום. אם היית נוקטת בגישה כזאת, ייתכן שלא היית מפספסת את ההרשמה. אבל אם כבר בדקת את הכרטיס (הלא מעניין במיוחד) שלי, אז כנראה שאת בדרך הנכונה

. לשאלתך - התשובה חיובית. אני סטודנט לרפואה.

 

[בומבית]

הציניות והסמיילי דווקא מסתדרים טוב

יחד....אתה בהחלט צודק, ליזום זה לא הצד החזק שלי, בעיקר שלרוב הדברים באו די בקלות, אך אני לומדת... אם אפשר לדעת איפה, אני אשמח-לחלוב אינפורמציה זה גם ליזום (עצלות להוסיף סמיילי אמיתי....באמת שזה לא קשור לליזום...

 

[nightriders]

הסמיילים נועדו לבטל את הציניות ../images/Emo13.gif

ואני ממש מוחמא. אבל עם זאת הופכת להיות כבר התענינות בי גרידא את מוזמנת לשלוח לי מסר. (פשוט מתוך חוסר עניין לציבור קוראי הפורום

)

 

[natalysh]

איפה?

 

[morancho1]

ומורן גם

חושבת שזה מוזר שמדברים עליה כל כך הרבה בגוף שלישי, אבל ניחא, מה שעושה לכם טוב

 

[nightriders]

זה נובע רק מהערצה ../images/Emo8.gif

 

[בומבית]

מורן...ת'אמת פניתי אלייך גם בגוף

ראשון, ואז חברינו nightriders הביא לתשומת לבי שלא תעני לתוכן ההודעה, כיוון שהמידע לא רלוונטי...בקיצור ניסיתי לשאול האם את לומדת כבר, ואיך הלימודים, דבר שניתן לדעת מן הכרטיס שלך.....בכל אופן שוב תודה על כל כל כל כל העזרה והתמיכה....!

 

[בומבית]

מישהו יודע האם כדי ללמוד פסיכיאטריה

ניתן להתחיל דווקא מלימודי הפסיכולוגיה? אם כן, מישהו יודע דבר מה על המסלול עצמו???

 

[johngalt2]

אני הולך ללמוד

ספרות אנגלית ופילוסופיה במשך שנה לפני שאני מתחיל ללמוד רפואה - רק כי זה מעניין אותי ותמיד רציתי ללמוד את זה. אני גם מת כבר להתחיל ללמוד משהו... אני מרגיש שהצבא פשוט ניוון אותי, ואם אני אצטרך להעביר עוד שנה בעבודות מזדמנות אני פשוט אשתגע. אמנם החיסרון הוא שאי אפשר לטייל כמה שרוצים, אבל בהחלט אפשר בקיץ. לפי דעתי, אם יש משהו שתמיד רצית ללמוד (חוץ מרפואה, כמובן), ועכשיו יש לך שנה לעשות את זה - לכי על זה.

 

[בומבית]

../images/Emo3.gif

תודה רבה, בדיוק על זה חשבתי, וגם אני שבעה מניקויי ראש למינהם

 

[לטינית בנשמה]

עכשיו חשבתי על משהו...

חשבתם לקחת קורסים של האוניברסיטה הפתוחה

אני חושבת שזה יכול להיות יותר כיף וקל מלהתחיל לימודים רשמיים באוניברסיטה רגילה.

 

[johngalt2]

כן, חשבתי על זה,

אבל חלק מהכיף זה להיות ממש סטודנט מן המניין, ולא מישהו שיושב לבד בבית ולומד עם עצמו. האינטרקציה עם עוד אנשים שלומדים את מה שאתה לומד, והחיים הסטודנטיאליים שדי קוסמים לי - אין את זה באוניברסיטה הפתוחה.

 

[johngalt2]

בעניין ה-"חלום מגיל 4"

כבר כתבתי את זה למעלה, אבל מכיוון שלא שמו לב אני שולח עוד פעם כי העניין הזה בלבי: אני חושב שכל התפיסה הזאת של "מי ששיחק עם סטטוסקופ כשהוא היה ילד וחלם להיות רופא מאז שהוא זוכר את עצמו, מגיע לו באמת להיות רופא, והוא בהכרח יהיה רופא יותר טוב", היא ממש לא נכונה. אני בטוח שיש כאלו שהלכו ללמוד בגלל שהיה להם פסיכומטרי גבוה, גילו שזה מתאים להם ונהייו רופאים מצויינים. ולעומת זאת, יש כאלו שחלמו ללמוד רפואה מגיל 4, ואז כשהם התחילו ללמוד הם גילו שזה בכלל לא מה שהם חשבו, ופרשו או נהיו רופאים בינוניים. התיאבון בא עם ההרגשה שאתה טוב במה שאתה עושה וזה מתאים לך - ולגבי רפואה, זה משהו שקשה מאוד לדעת לגביו לפני שמתחילים ממש לעבוד. אני ראיתי את זה קורה המון בצבא, לגבי טייסים. אני מכיר אחד, שהוא אחד הטובים בטייסת שאני משרת בה, שבכלל לא רצה להיות טייס וסתם הלך לקורס כי היה קל לו להתקבל. אבל כשהוא התחיל לטוס, הוא התאהב בזה, כדבריו, והיום הוא אחד המורעלים. לעומת זאת, יש הרבה שחלמו להיות טייסים מגיל שלוש, ואז אחרי שהם עברו את הקורס זה התחיל ממש להמאס להם, והיום הם רק מתים להשתחרר כבר. ובמקרה הזה יש הרבה מה להשוות בין טייס לרפואה - שני המקצועות נראים נוצצים ומושכים מבחוץ, ושניהם מבפנים מאוד קשים ושוחקים, אבל גם מתגמלים. ובסופו של דבר, אלו שמצליחים בשניהם הם לאו דווקא אלו שבאו עם המוטיווציה הכי טובה, אלא אלו שזה באמת מתאים להם, ואלו שבאמת מרגישים סיפוק אישי מהעבודה היומיומית שלהם. אני, לדוגמא, מתכוון להתחיל לעבוד או להתנדב בחדר מיון בכל דבר שייתנו לי, החל מהשנה הבאה, כדי לראות את כל הצדדים של העבודה ואיך אני מסתדר איתה באמת. ואם כשאהיה בתוך המקצוע אני אראה שהוא לא מתאים לי ואני לא באמת ובתמים אוהב את זה - אני אעזוב בלי להסתכל אחורה, אפילו אם זה יהיה בשנה שלישית או רביעית. ואני לא חושב שהתפיסה הזאת הופכת אותי לפחות ראוי ללמוד רפואה, או שהיא מפחיתה את הסיכוי שאני אהיה רופא טוב.

 

[AdiB19]

כל כך מסכימה איתך!

לא יכולתי לומר את הדברים טוב יותר אני באמת לא חושבת שיש כאן מקום לשפוט אנשים, או שיש "סיבות נכונות" לבחור ברפואה ו"סיבות לא נכונות". בסופו של דבר כולם יעברו את אותו המסלול הקשה והתובעני, מי שזה יתאים לו ישאר. אמנם אני משתייכת לקטגוריה של "אלה שרצו ללמוד רפואה מגיל 4" (טוב נו, 5) אבל אם אבין באיזשהו שלב שזה לא מה שחשבתי ולא שם אני רואה את המשך חיי, קרוב לוודאי שאנהג כמוך ואעזוב. זו לא בושה להודות שטעינו...

 

[natalysh]

עניתי לך למעלה

ולגבי מה שהוספת. נורא קל לעזוב בשנה שלישית או רביעית, זה נכון. רק שבשנים האלה אתה עדיין לא נחשףף לרפואה. בשנה שלישית הקשר היחיד שלך לרפואה יהיה השם של הבי"ס בו אתתה לומד, ובשנה הרביעית יצא לך בעיקר לצפות מהצד. אבל האחריות עדיין לא תהיה עליך, ועדיין תהיה בתוך חממה. וכשמגיעים לשלב שמכירים את עולם הרפואה במלוא "הדרו" בעת הסטאז' וההתמחות, די מאוחר לברוח, למי שרוצה לעשות כן. וזה נהדר שאתה הולך להתנדב בבית חולים, הלוואי וכולם היו עושים את זה, אבל קח בחשבון, שגם מה שתחשף אליו, הוא לא לגמרי הדבר האמיתי.

 

[johngalt2]

אני חושב ששנינו דווקא מסכימים לגמרי

על כך שזה רע מאוד אם מישהו יעסוק ברפואה למרות שאין לו את המוטיווציה והרצון הכנה. לכן אני אומר לגבי עצמי, שאם אני אראה שטעיתי ואני לא חושב שיהיה לי את המוטיווציה להמשיך ולהיות מורעל במשך כל הקריירה, אני אעזוב. מה שהפריע לי זה שלפעמים שופטים פה אנשים לפי המניעים שלהם ללכת לרפואה - כאילו שמי שקיבל את התיאבון עם הציונים לא מתאים להיות רופא, או שהסיבה שבגללה הלך לרפואה היא פסולה. מה שאמרתי זה שיכול להיות שדווקא אלו יהפכו לרופאים מצויינים בלי קשר למניעים שלהם מלכתחילה, כי הם יגלו על עצמם שהם באמת מתאימים להיות רופאים, ולכן המוטיווציה שלהם תהיה מהסיבות הנכונות (כמובן שיכול לקרות גם ההיפך). את בעצמך אמרת שלא חלמת כל החיים להיות רופאה... האם את חושבת שזה יפגע בסיכויים שלך להיות רופאה טובה? ולגבי מה שאמרת - שמה שאני אחשף אליו לא אהיה הדבר האמיתי - כל מה שיש לי להגיד זה שאני מקווה שאני אדע לשים את עצמי בנעליים של הרופאים ולראות אם זה מתאים לי באמת.

 

[natalysh]

כמה דברים:

אתה מאוד מאוד אופטימי לגבי האפשרות לעזוב. מה יקרה אם בגיל 30 תחליט שזה הלא בשביל, אבל כבר תהיה נשוי + ילד? תתחיל שוב ללמוד לתואר ראשון? נכון, אפשר לברוח למחקר, הייטק וכו', אבל גם זה בצורה מוגבל. אני לא שפטתי אף אחד ולא אמרתי שמי שלא מורעל לא מתאים להיות רופא. אני רק כתבתי שזה מצב מסוכן, אם קראת את ההודעה שלי למעלה, כי זה יכול להגמר בהתאבדות מקצועית. ונכון, לא חלמתי כל חיי על רפואה, ואני דווקא מרגישה שזה כן פגע בי בראיונות בפקולטות מסוימות. באחת מהן לא התקבלתי, ייתכן כי גם על סמך זה. ברור שזה לא טוב, אבל זה מה יש. ולגבי החשיפה שלך בעבודה - הז מבורך, אבל כמו שאמרתי, כך בחשבון, שכל עוד לא תתנדב בשעה 2 בלילה בחדר מיון (כי אתה שפוי), אתה לא רואה באמת מהם הבעיות הרפואיות. ותעשה לעצמך טובה, ותצפה בעיקר על המתמחים והרופאים החדשים במערכת. כי הבכירים חיים טוב, וברור שרק יגרו לך את הרצון ללמוד. אבל לפני שמגייעם להיות כמוהם, מחכות לפחות חמש שנים של התמחות. קשה.

 

[morancho1]

היי

אני מבינה את הגישה שלך, באמת ובתמים אך יש לי הסתייגות קלה. קודם כל, ציינת שנאמר פה שמי שלא חושב על רפואה מגיל 4 אינו מתאים לתחום..זה לא נכון. רצון ללמוד רפואה מגיע רק אחרי הכרות אמיתית עם התחום, מן הסתם הכרות כזאת קשה שתהיה בגיל 5 אלא אם כן אתה ילד פלא מהולל.. הכוונה היא שמועמד לרפואה יילך לתחום מתוך הכרות עם התחום. ברור שעומדת בפנייך תמיד האופצייה לעזוב, אבל זה נמשל לאדם שמקים בניין בעמל כבד, כשהוא לא יודע אם הוא מעוניין בו או לא, במחשבה של : "במידה ואני לא אהיה מעוניין בו, אני פשוט אהרוס אותו..". תמיד אפשר להרוס ולעזוב, אך השאלה המתבקשת האם שווה המאמץ והזמן שיושקע מבחינתך על מנת לראות כי התחום אולי אינו עבורך? לא כדאי יותר לבדוק את התחום לעומק ואז להחליט אם כן או לא? נתת את הדוגמא של הטייס. אתה מכיר מקרה בודד בו דוקא האדם עם הכי פחות מוטיבציה דווקא הוא הגיע ל"גדולה". ייתכן שיש השלכה על רפואה וייתכן ולא. אני אישית חושבת שכל מקרה לגופו, ובגלל שרפואה בפרקטיקה אינה דומה אולי רק במעט למה שאנשים חושבים על התחום, יש מקום לבדיקת התחום מקרוב ולא רק מהזוהר שלו או מהמשמעות שניתנת תוך כדי העיסוק בו. בכל מקרה אני חושבת שזה מצויין שתתחיל לעבוד או להתנדב במיון, זה ייתן לך זוית מצויינת על המקצוע ושיהיה לך בהצלחה בכל דבר שתבחר לעשות.