אני רוצה להעלות נושא לדיון

leapu1

New member
החיבוק

הנושא טעון ושנוי במחלוקת. צריך מאד להיזהר במיוחד אם מדובר במטפל גבר ובמטופלת -זו סיטואציה אחת. אם קיימת אצלה העברה אירוטית זה בעייתי. אבל אם המטפל שלם עם עצמו ויודע שהחיבוק שהוא מעניק אינו ברמה האירוטית הוא יעביר את התחושה הזאת למטופלת.אני עצמי הייתי בטיפול ורציתי מאד חיבוק ,אבל הייתי אסירת תודה למטפל על שלא עשה זאת אלא חיבק אותי בעיניים.זה היה אדיר.השימוש בשפת הגוף במיוחד בהבעות הפנים משמעותית ביותר, ראי ראובן. המטפל שלי הזדהה עם מצוקותיי בכל רמח אבריו בלי המגע הפיזי. אם למטפל יש צורך לחבק זה דבר אחר. שיבדוק היטב עם עצמו ובכנות מאין זה נובע. המטופל חייב להיות מוגן ובטוח בכל צורה שהיא במרחב הטיפולי.
 

karziz14

New member
סיטואציה די מתסכלת

לשבת אצל מטפל ולרצות חיבוק שיודעים מראש שלא יגיע... אני בכלל מנסה לחשוב- איך המטפל והמטופל אמורים להרגיש כאשר למשל המטופל בסערת רגשות- בוכה- והמטפל ממשיך לשבת לידו, להביט לו, לומר "זה בסדר" ו"אני מבין אותך" ומקסימום להגיש לו ממחטה.... נראה לי נורא במובן מסוים.... ובנוגע ל"זפטות" שהוזכרו, אני חושבת שרוב האנשים הולכים לטיפול קודם כל כדי למצוא הקשבה, הבנה, תמיכה וכן גם חיבוק (לאו דווקא פיזי). זפטות על תחילת הטיפול עלולות דווקא להבריח את המטופל לדעתי וצריכים להיות מאד רגישים בנושא הזה.
 

MommyHug

New member
נגעת בנקודה כואבת אצלי ../images/Emo7.gif

וזו הסיבה שבכלל העליתי את הנקודה הזו כאן. קודם כל, התשובות שלכם מרתקות ומעניינות. נחמד לראות זוויות שונות. אני אשכרא יושבת כבר מספר חודשים בטיפול (אצל מטפלת) ורוצה חיבוק שאני יודעת שלא יגיע. כל כך נכון מה שאת אומרת "איך המטפל והמטופל אמורים להרגיש כאשר למשל המטופל בסערת רגשות- בוכה- והמטפל ממשיך לשבת לידו, להביט לו, לומר "זה בסדר" ו"אני מבין אותך" ומקסימום להגיש לו ממחטה...." ובכל זאת, האם מותר לי להרגיש כעוסה על כך? נכון שאין לי אמא (ז"א הייתה והתעללה בי ועל כן היא אינה אמא) ויש בי צורך עז לחיבוק, אבל האם זה הגיוני "לדרוש" (לרצות) לקבל חיבוק מהמטפלת?
 

karziz14

New member
בהחלט כן...

זכותך להרגיש כועסת, מתוסכלת ואפילו פגועה... שהרי בין מה שמותר לבין הרגשות יש הבדל עצום.... שאני חושבת באמת בהקשר לסיטואציה שתיארתי קודם - כאשר מטופל בוכה וידיו של המטפל "קשורות" זו באמת סיטוציה קשה לשני הצדדים אני חושבת. אבל המטופל- לא רק שלא מקבל חיבוק, הוא גם ייאלץ לקום בתום השעה, לאסוף את עצמו, לעשות את "הסווטיץ'", לנגב את הדמעות ולצאת החוצה.. לא קל בכלל.... מצד שני- אנו יודעים כי זה אסור למטפל לחבק- במיוחד אם זה גבר- אישה.. יש פה באמת בעיה קשה מאד
 

MommyHug

New member
זו סיטואציה קשה

אבל אני רוצה להוסיף שזה ממש לא "אסור"- יש מטפלים שנותנים חיבוק ויש שלא. אבל בקשר למה שאמרת- איך באמת אפשר לעשות את ה"סוויטש" הזה יותר קל? לקום אחרי ששפכת את המעיים שלך?...
 

holding

New member
משפט מהמטפל שלא אשכח

המטפל שלי (פסיכולוג) אמר לי פעם משפט שלא אשכח, בדיוק בשיחה כזאת: (לאחר שהסברתי מדוע אני לא מסוגלת לבכות מולו - "כי כשאני בוכה אני רוצה שיחבקו אותי, לא שיסתכלו עלי") "אני מבטיח לך שאם תבכי אני לא אחבק אותך. אני ארצה, אבל אני לא אחבק אותך". וזה הספיק. אני,אגב, סטודנטית לטיפול בהבעה ויצירה, ו"אצלנו" המצב שונה לגמרי - הדיון בשאלה הזו פתוח הרבה יותר. אני מסכימה לחלוטין שב"טיפול פסיכולוגי מערבי" של מבוגרים כפי שנכתב כאן, אין לזה מקום. כל הרעיון שבבסיס הטיפול, לדעתי, עלול להישבר. המרחק הוא הלא הכרחי. התלות - המדומה לא יכולה להתקיים כשהמרחק נשבר. אני חושבת שהמטפל חייב להישאר בגדר תמונה. כל מגע כרוך בכל כך הרבה אינפורמציה שעלולה להרוס. באשר לילדים - כאן אני כבר חושבת שצריך להתייחס למקרה לגופו. מה שבטוח, זה לא "לא" גורף.
 
הכול כבר נאמר

המטפלת שלי די לימדה אותי להתחבק, אבל באמת הייתה כאן סיטואציה פשוטה יחסית - לא בין המינים, בלי העברה אירוטית וכו'. וניטש, לדעתי הזאפטות לא יותר חשובות מהחיבוקים - הכול חלק מהטיפול, ומטפל חכם יודע מתי להיות תומך, רך ומכיל ומתי להיכנס בנו. ובחיים בכלל - חיבוקים זה נפלא, וכל המרבה הרי זה משובח!
 
ליטוף לטעמי יכול להספיק באותה מידה

כי יכול להיות שנראה שמישהו רוצה חיבוק כאשר הוא נרתע ממגע זה יהווה בעיה... לדעתי במקרים מאוד מסויימים זה משרת את המטפלוזה יכול לקדם את המטרות הטיפוליות, אך משום שמלכתחילה הוא מגיע לטיפול מילולי או פסיכולוגי, עי' שיחות כדורי םומה שבינהם, כאשר הוא יודע שיש חוקים בין מטופל למטפל.. ולא מוכן לשבירת הגבול ולעבור למגע תומך וכיו'...
לינוי
 

GREENPOINT

New member
אני ממש לפני סיום טיפול אישי :)

נותרה לי פגישה אחרונה...ובאמת אני בדילמה כי אני מרגיש חייב לחבק את המטפלת שלי, אבל נבוך מזה...
 

MommyHug

New member
מה שבטוח זה שאין כזה דבר חייב.

דברו על זה בפגישה. וואו, פגישה אחרונה!... איך זה מרגיש? אתה מרגיש מוכן?
 

GREENPOINT

New member
אני בהחלט אעלה את זה בפגישה...

זה מאוד מרגש, רגשות מעורבים ... אם אני מוכן? רוב הזמן אני מרגיש שכן, אבל יש מצב שאם תשאלי אותי מחר לדוגמא...אני אענה אחרת...
 

שרונסקי

New member
גם חיבקתי וגם התחבקתי בסוף טיפול

שלי ושל אחרים, וזה מאד נכון, כסיום ואכן, אסור שתהיה אינפלציה בנושא של החיבוקים, רק כשהם באמת נחוצים, ולא משרתים את טובת המטפל אלא את המטופל. בקיצור, מסכימה עם התפיסה הרווחת כאן
 

L L B

New member
☻ כוחו של חיבוק... ☻

"...כל "התרופות" והזריקות והשוקים החשמלייים שקיבלתי בבתי החולים לא הזיזו בי כלום, עד שבא החיבוק ולמדתי להרגיש אותו ולשאוב ממנו את החום שלא הרגשתי מימי. בחיבוק שלך טמונה ההרגשה הכי מרגיעה שהרגשתי אי-פעם... ...החיבוק הרגיע אותי עמוק. עד לרבדי הכאב העמוקים ביותר הוא הגיע והרגיע. שום דבר אינו דומה לזה. החיבוק החזיר לי את עצמי, צילק את פִּצְעי ילדוּתי האיומים והשכין בי שקט עמוק בִּפְנים. השקט הזה ששוכן בי מאז משתקף היטב על עור פני. כל מי שראה אותי בשנים האחרונות העיר לי על השינוי הזה... את המרשם הזה יש לחלק לכל אדם באשר הוא
-לחולים כדי שיבריאו ולבריאים כדי שלא יחלו. שלושים פעם ביום ושלוש מאות בלילה
- לעולמי עולמים
" (מתוך: "אהבה זה לא סכין") ...ואני חושבת שהציטוט הזה אומר הרבה...
 
למעלה