שרון של לוטן
New member
אפשר לקבל מכן זריקת פרופורציה?
מדי פעם מישהי כאן כותבת כמה קשה לה ואז מקבלת שלל תגובות על הצעות חכמות שממש מכניסות פרופורציה ורעיונות טובים לשיפור המצב. אז אני צריכה את השירות הזה שלכן, אם אפשר. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. אולי מהעבודה? יש לי עבודה מדהימה, אבל היא הורגת אותי. אני נהנית מאוד ממנה, אבל אני מותשת לחלוטין. בקושי מצליחה לגרור את עצמי מהמיטה בבוקר. הולכת לאט לאט, כמו אישה זקנה, בגלל כאבי הפרקים והעייפות. הבעיה היא שאני הולכת וצוברת תשישות עצומה לאחרונה, ומי שמכירה את המחלה שלי (תשישות כרונית) יודעת שאני נכנסת להדרדרות פיזית שקשה מאוד לצאת ממנה. אחד הדברים שהכי קשה לשמור עליהם במחלה הזאת זה על מצב פיזי סביר וקבוע בלי יותר מדי עליות ומורדות. ואני עכשיו במורד תלול. מצד שני, אני לא יכולה להפסיק לענות לטלפונים ולהשבית את הקליניקה. זה רע מאוד לעסקים ובנוסף אנחנו זקוקים נואשות לכסף. לא יפנו אלינו יותר אם לא נהיה בסביבה. יש לי שותפה נהדרת ואנחנו מחלקות בינינו את העבודה, אבל מחר היא טסה לעשרה ימים לחו"ל ואני נשארת לבד. אני עסוקה מאוד בימים האחרונים בתהיות האם הייתי צריכה להכנס למצב של עסק עצמאי ותובעני. ביחוד מאחר ואני האדם האחרון שיודה שהוא לא מרגיש טוב ונשאר לנוח בבית. זה גם בא על חשבון לוטן. בשבועות האחרונים יש כל שבוע יום אחד שבו אני כל-כך גמורה עד שודים מציע לי לאסוף את לוטן ולקחת אותה לאיזה פארק או גן חיות כדי שאוכל לישון קצת אחה"צ. אני יודעת שזה לא נורא, כי בכל זאת היא מגיעה מאוחר יותר ורואה אותי וטוב שהיא מבלה רק עם אבא שלה, וזה רק יום אחד בשבוע... אבל קשה לי עם זה. פוריות: זה הנושא השני שמטריד אותי מאוד. אנחנו מנסים להכנס להריון כבר כעשרה חודשים. במסגרת הבירור שעברנו, מסתבר שאני לא מבייצת. אני יודעת שזה לא נחשב מי יודע מה בעיה ושאפשר לגרום לביוץ בקלות (עוד נראה, הטיפולים מתחילים השבוע), אבל זה מפריע לי מאוד מכמה בחינות: אני טוענת כבר מאז הלידה שאני סובלת מדימומים מסיביים, אבל בגלל שלא מצאו שום דבר שגורם לזה אז לא התייחסו וזה המשיך כך עד עכשיו. בגלל שאין ביוץ אני מקבלת מחזור לאחרונה כל שבועיים, וגם זה הורג אותי לגמרי. יש לי הרגשה שמשהו בסיסי נפגע אצלי עוד בלידה וקשה לי להתנער מההרגשה הזו. לא מצאו סיבה לזה שאני לא מבייצת. בנוסף להרגשה הרעה, קשה לי להתעלם מהמחשבה על זה שאם לא הייתי חיה בעידן של טיפולים, הייתי למעשה עקרה ולא היו לי יותר ילדים אלא אם הבעיה הזו היתה מסתדרת מעצמה. ניסיתי לדבר על זה עם ודים אבל הוא לא יודע כל-כך מה להגיד. יש לי ממש הרגשת כשלון כאישה, וזה מצטרף להרגשת הכשלון שחויתי כשלא הצלחתי להניק. ואלו המחשבות המעיקות העיקריות שיש לי לאחרונה. יש עוד כמה, אבל זה מספיק בינתיים. אני יודעת שאני יכולה לשמוח בחלקי על כך שיש לי משפחה נהדרת, תומכת ועוזרת ועבודה שאני נהנית ממנה. אני באמת שמחה בחלקי רוב הזמן. אבל קשה לי עם הדברים האלו והייתי שמחה לשמוע מה אתן חושבות. תודה!
מדי פעם מישהי כאן כותבת כמה קשה לה ואז מקבלת שלל תגובות על הצעות חכמות שממש מכניסות פרופורציה ורעיונות טובים לשיפור המצב. אז אני צריכה את השירות הזה שלכן, אם אפשר. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. אולי מהעבודה? יש לי עבודה מדהימה, אבל היא הורגת אותי. אני נהנית מאוד ממנה, אבל אני מותשת לחלוטין. בקושי מצליחה לגרור את עצמי מהמיטה בבוקר. הולכת לאט לאט, כמו אישה זקנה, בגלל כאבי הפרקים והעייפות. הבעיה היא שאני הולכת וצוברת תשישות עצומה לאחרונה, ומי שמכירה את המחלה שלי (תשישות כרונית) יודעת שאני נכנסת להדרדרות פיזית שקשה מאוד לצאת ממנה. אחד הדברים שהכי קשה לשמור עליהם במחלה הזאת זה על מצב פיזי סביר וקבוע בלי יותר מדי עליות ומורדות. ואני עכשיו במורד תלול. מצד שני, אני לא יכולה להפסיק לענות לטלפונים ולהשבית את הקליניקה. זה רע מאוד לעסקים ובנוסף אנחנו זקוקים נואשות לכסף. לא יפנו אלינו יותר אם לא נהיה בסביבה. יש לי שותפה נהדרת ואנחנו מחלקות בינינו את העבודה, אבל מחר היא טסה לעשרה ימים לחו"ל ואני נשארת לבד. אני עסוקה מאוד בימים האחרונים בתהיות האם הייתי צריכה להכנס למצב של עסק עצמאי ותובעני. ביחוד מאחר ואני האדם האחרון שיודה שהוא לא מרגיש טוב ונשאר לנוח בבית. זה גם בא על חשבון לוטן. בשבועות האחרונים יש כל שבוע יום אחד שבו אני כל-כך גמורה עד שודים מציע לי לאסוף את לוטן ולקחת אותה לאיזה פארק או גן חיות כדי שאוכל לישון קצת אחה"צ. אני יודעת שזה לא נורא, כי בכל זאת היא מגיעה מאוחר יותר ורואה אותי וטוב שהיא מבלה רק עם אבא שלה, וזה רק יום אחד בשבוע... אבל קשה לי עם זה. פוריות: זה הנושא השני שמטריד אותי מאוד. אנחנו מנסים להכנס להריון כבר כעשרה חודשים. במסגרת הבירור שעברנו, מסתבר שאני לא מבייצת. אני יודעת שזה לא נחשב מי יודע מה בעיה ושאפשר לגרום לביוץ בקלות (עוד נראה, הטיפולים מתחילים השבוע), אבל זה מפריע לי מאוד מכמה בחינות: אני טוענת כבר מאז הלידה שאני סובלת מדימומים מסיביים, אבל בגלל שלא מצאו שום דבר שגורם לזה אז לא התייחסו וזה המשיך כך עד עכשיו. בגלל שאין ביוץ אני מקבלת מחזור לאחרונה כל שבועיים, וגם זה הורג אותי לגמרי. יש לי הרגשה שמשהו בסיסי נפגע אצלי עוד בלידה וקשה לי להתנער מההרגשה הזו. לא מצאו סיבה לזה שאני לא מבייצת. בנוסף להרגשה הרעה, קשה לי להתעלם מהמחשבה על זה שאם לא הייתי חיה בעידן של טיפולים, הייתי למעשה עקרה ולא היו לי יותר ילדים אלא אם הבעיה הזו היתה מסתדרת מעצמה. ניסיתי לדבר על זה עם ודים אבל הוא לא יודע כל-כך מה להגיד. יש לי ממש הרגשת כשלון כאישה, וזה מצטרף להרגשת הכשלון שחויתי כשלא הצלחתי להניק. ואלו המחשבות המעיקות העיקריות שיש לי לאחרונה. יש עוד כמה, אבל זה מספיק בינתיים. אני יודעת שאני יכולה לשמוח בחלקי על כך שיש לי משפחה נהדרת, תומכת ועוזרת ועבודה שאני נהנית ממנה. אני באמת שמחה בחלקי רוב הזמן. אבל קשה לי עם הדברים האלו והייתי שמחה לשמוע מה אתן חושבות. תודה!
