אפשר לקבל מכן זריקת פרופורציה?

[חושחושה]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[שרון של לוטן]

תודה!../images/Emo23.gif

 

[שרון של לוטן]

המקצוע שלך כל-כך מתאים לך.

את נפלאה. עניתי לך למטה.

 

[יעל מטיילת]

../images/Emo24.gif גדול גדול

יש לי המון מה להגיד, אבל אני רוצה להתחיל בתיאור הרגשת הכישלון כי אולי בעידן אחר היית עקרה. אז אני אסתמטית מילדות. בעידן אחר הייתי כבר מזמן מתה. מזמן מזמן מתה. לא חושבת על זה בכלל. האמת שזה אפילו לא עלה לי בראש לפני שהתחלתי לחשוב על מה שאמרת. מה זה אומר עלי? שאני כישלון כאדם כי אין לי את היכולת לנשום כמו שצריך? יודעת שהטיעון נשמע מגוחך כשחושבים עליו ככה, אבל באותה מידה חוסר יכולת להכנס להריון מעיד על הצלחה/ כישלון כאשה. ואני יודעת שזאת אני המעשית והשטחית שמדברת פה, אבל ממש קשה לי לשמוע טיעונים כאלה. מהיכרותנו הוירטואלית הקצרה פגשתי אישה מקסימה ונהדרת וחכמה. איפה הכישלון פה לעזאזל?. ולגבי העבודה - את חייבת לשחרר קצת את הרסן. אין יועצת הנקה פרטית באיזור שתוכלו לחתום איתה על הסכם שיתוף כשהשותפה שלך לא נמצאת? הסכם הדדי כזה - שאתן תטפלנה בקריאות שלה כאשר היא איננה? לבן-דודי טכנאי המזגנים יש הסכם כזה עם טכנאי אחר לזמני מילואים וטיולים. ברור שחלק מהלקוחות עוברים מטכנאי א' לב' אבל עדיין אין את התחושה שלא מתקבל מענה לפניות. ויש לי עוד הרבה מה להגיד אבל הלל מקטר... תרגישי טוב

 

[שרון של לוטן]

זה דוקא רעיון טוב!

אני אפילו יודעת למי לפנות אם אצטרך עזרה. יועצת שהשותפה שלי ואני דיברנו עליה והיא מוצאת חן בעיני שתינו ופתחה עכשיו קליניקה. מכסימום אני אפנה אליה! תודה! אגב, גם אני אסטמטית. תראי, אולי זו הביולוגית שבי אבל כן - שתינו לא היינו שורדות לפני כמה עשרות שנים. ולי היתה רק ילדה אחת, במידה ואכן הייתי שורדת עד לבגרות. אבולוציונית, אנחנו נחשבות חלשות יותר. למזלנו, אבולוציונית אנחנו גם שייכות לגזע החזק ביותר על כדור הארץ שלמד איך לשרוד למרות חולשותיו. את רואה? אלו מחשבות שאני לא מצליחה להמנע מהן...

 

[galiaS]

../images/Emo24.gif

תנסי לקבל כמה שיותר עזרה עד ששותפתך חוזרת מחו"ל. הכוחות שלך חשובים יותר מכל עבודה, ואת חייבת לשמור על עצמך. לוטן תהנה להיות עם אבא שלה אחרי הצהריים. את צריכה קצת זמן לעצמך (נטול מנקיפות מצפון כי כידוע לכולנו נקיפות מצפון מתישות יותר מעבודת פרך). ואחרי שהשותפה חוזרת תחשבי איך את מאזנת את חייך - עובדת במה שאת אוהבת אבל זוכרת שיש לגוף שלך צרכים שאסור להתעלם מהם. ובעניני הריונך המתקרב: אני יכולה להבין כמה קל לגלוש לתחושת כישלון. אבל שרון, זה באמת כל כל מפורך. מחזוריות הביוצים שלך לא מורידה או מוסיפה טיפין למי ולמה שאת. אני ילדתי את נטע בלידת ואקום. ללא פלאי הטכנולוגיה אולי היא לא היתה יוצאת חיה מהלידה הזאת. מה נותר לעשות חוץ מלהגיד תודה שבעידן שלנו ללידה שלי ולקושי שאתם חווים עכשיו יש פתרון נגיש? חוץ מזה אם הינו חיות בעידן אחר לשתינו כבר היו בטח 4 ילדים עד גיל 20 ואז לא הינו בכלל מנהלות את הדיון הזה על פוריות

.

 

[שרון של לוטן]

גם נכון!../images/Emo6.gif (זו הכנסת פרופורציה!)

 

[אשת הדייג]

שרוני, רק להגיד לך....

שאני אוהבת אותך

 

[שרון של לוטן]

ואני אותך! ../images/Emo9.gif את בסדר?

 

[אשת הדייג]

מסררררררר../images/Emo160.gif

 

[ornaok]

כל מה שהייתי יכולה לחשוב להגיד לך

כבר נכתב. אני מצטרפת להמלצות לשחרר קצת, לתת לודים להיות עם לוטן פעם או פעמיים בשבוע - המנוחה יכולה לעשות עבורך הבדל משמעותי. גם ללוטן עדיף אמא מתפקדת עם כוחות ולא אמא שמתדרדרת במדרון. וגם לבלות זמן עם אבא באופן קבוע זה דבר מצוין לשניהם! אני לא מבינה גדולה בביוצים וטיפולים וכד', אבל מה שאני כן יודעת, זה שלחץ - לא מקל על הכניסה להריון, ומצב בריאותי רופף - לא מקל על הכניסה להריון. אפילו לאישה שאיננה סובלת ממחלה כרונית או דימומים מסיביים כל שבועיים(!) או מאי-ביוץ קשה להרגע ולהכנס להריון. אני יודעת שנורא קל לכתוב "את צריכה להוריד מהעומס, להרגע, להפחית את הלחץ" אבל מאוד מאוד קשה לעשות זאת, במיוחד כשאת כבר נסחפת ומסתחררת ושקועה מעל הראש בכל הענינים. אין לי עצות פרקטיות, לצערי. לא יכולה להציע לך לעשות א' ב' ג' ---> ומיד הכל יהיה קל יותר. אבל יש לי הערכה עצומה עצומה כלפיך, כאישה, כאם, כשאת מקצוע, כאדם. אני שולחת לך המון

ים ואהבה ואם יש משהו שאוכל לעשות בשבילך - אשמח! מאחלת לך שהכל יסתדר!

 

[שרון של לוטן]

תודה יקירתי! את מקסימה!

 

[טלי בארץ הלמה]

יש פה כמה דברים, אבל הם שייכים

למכלול. לחלק מהדברים צריך פתרון נקודתי SOS (כמו עזרה במענה לטלפונים וכד') ולחלק זה טיפול יותר מתמשך. לעבודה - האם יש מצב מבחינה כספית לשכור מישהו לתקופה קצרה (אבילו תיכוניסטית\סטודנטית בחופשה) כדי שתענה לטלפונים? ליום בשבוע שאת לא עם לוטן - נראה לי שזה פתרון הכרחי בשביל שתנוחי. אם תהיי עםלוטן ביום הזה ולא תנוחי - האם זה לא יפגע בשתיכן שתהיי עייפה? ואם לא - אולי יש אפשרות שתהיו גם את וגם ודים עם לוטן ביחד? ככה גם תוכלי להיות איתה, אבל גם תוכלי להיעזר בודים וגם תבלו קצת ביחד כמשפחה. הרגשת הכישלון כאישה - יעזור לך אם אני אגיד שאני מעריצה אותך כבר הרבה זמן? שאת מתמודדת עם מחלה נוראית ומתמשכת ובכל זאת מקימה עסק עצמאי וגם חושבת על לידה שניה כבר? שיא הקיום הנשי בעיניי!!!

וברצינות - אם ההרגשה הזאת מעיבה על התפקוד שלך ביום יום, אולי כדאי ללכת לדבר עם מישהו מקצועי, אפילו כסדרת שיחות קצרה?

 

[שרון של לוטן]

וואו, תודה!

תודה על המילים החמות.

 

[אמאאור]

אי אפשר להילחם בו זמנים בכל החזיתות

את זה את מבינה יותר טוב ממני, ועכשיו הגוף שלך מאותת שאת במורד תלול, ואת חייבת לעצור. אי אפשר גם עבודה עצמאית מתישה, גם כל הזמן עם הילדה, גם להחזיק את הבית, גם לעבוד על הריון, וגם להיות חולה. אם אי אפשר, מקבלים עזרה. ודים לוקח אותה יום בשבוע? - מעולה. יום בונדינג עם אבא, אין טוב מזה. מי עוד יכול לעזור? ומה לגבי עבודה על הצד הרגשי? בחרת לך כמקצוע את המקום שהכי מעמת אותך עם החוויה האישית שלך. אני יודעת שאת רוצה חוויה מתקנת בכל מאודך. אני יודעת שאת עוזרת לעצמך גם דרך עזרה לאחרים, אבל זה לא מספיק. אפשר משהו באמת אישי? סליחה אם אני נדחפת פה לא לעניין (תנזפי בי, ברצינות). יש פה נושא לא פתור של אשמה. את צריכה לסלוח לעצמך על משהו גדול. לא ניכנס פה לניתוח של הדברים, רק נקודה למחשבה. <אם את רוצה אפשר לפתח את זה במסרים>. אני בטוחה שאת לא עקרה. אני בטוחה שיש קשר חד משמעי למצב הרגשי. כשאת לא מבייצת, את בעצם עוצרת את האפשרות שלך להיכנס להריון. אולי כשמשהו ישתחרר, משהו חדש יוכל להתחיל.

 

[שרון של לוטן]

בהחלט אפשר משהו אישי

(האם אפשר להיות יותר אישי ממה שכבר חשפתי כאן?) אני אשמח אם תכתבי לי למה בדיוק את מתכוונת במסר. אני לא בטוחה שאני מבינה עד הסוף, אבל משהו שם מצלצל לי נכון. תקראי בבקשה את התשובה שלי בסוף השרשור ותגידי לי אם לזה התכוונת, טוב? תודה!

 

[אמאאור]

כמה עוד אישי אפשר לרדת? חלק 1

חשבתי אם לענות במסר אישי או פה, והחלטתי שפה. הרי מדובר בנושא שפונה אל כולנו, ברמה זו או אחרת. כל אחת לוקחת מהדיון הזה משהו לעצמה. מה שאני הולכת לכתוב בא מתוך רמת החוויה האישית שלי, המאוד-אישית שלי בתקופה האחרונה. גם אני עוסקת בתכנים האלה עכשיו בחיים שלי, ואני מקווה, שדרך הנסיון לתת לך זוית ראייה נוספת על המצב, משהו יזוז אצלי. אני רוצה להסתכל על הדברים מהצד של הרפואה המשלימה, מהצד הרוחני שלה, להראות איך אני רואה את הדברים. ברפואה המזרחית נוהגים לחלק את העולם, שבתוכו נכללים גם בני האדם, לאלמנטים. כל אלמנט מסמל יסוד, ויש לו איכויות שקשורות אליו. למשל – אוויר, היסוד המסמל את החשיבה, התקשורת, הדמיון, היכולות השכליות שלנו, החושים. אש – היסוד המסמל את נשמתנו בעולם, את האגו, את מי אנחנו מול העולם ומה מערכת היחסים שלנו איתו, את הלב שלנו, את הביטחון העצמי שלנו, את הנתינה שלנו, הקבלה שלנו, העשייה שלנו. מים – היסוד המסמל את הרגשות שלנו, המאבקים ביניהם, מערכת היחסים הרגשית שלנו מול עצמנו ומול הקרובים שלנו, היכולת שלנו להגיע לאינטימיות לא במובן המיני אלא במובן של קירבה רגשית. בתוך המים קיים אלמנט מאוד חזק, שאצל רוב האנשים נמצא בחוסר איזון מאוד בסיסי – פחד. פחד הוא הבסיס לרגשות אחרים, חברים שלו, כמו קינאה, אשמה, התרגשות, חרדה, אימה, כעס ועוד. אדמה – הבסיס שלנו, החיבור שלנו לאדמה, למסגרת, לשורשים. הבריאות הפיזית שלנו, היכולת שלנו להקים מסגרת ולהחזיק אותה, להיות חלק ממשהו, לקחת אחריות על הקמת משפחה וגידול ילדים, איך אנחנו מסתדרים בעולם עם כסף, ועוד. כל אדם בא לעולם מכיל את כל האלמנטים, בתוכם איכויות שונות, במינונים שונים ובתערובות שונות. כל איכות כזו היא מתנה שאנחנו באים איתה לעולם. הבעיה מתחילה כשאנחנו מנצלים את האיכות הזו יתר על המידה, או מעט מדי. זה הכל עניין של עודף מול חוסר, צורך מול רצון, ולכן אדם אף פעם אינו מאוזן. כולנו עושים דרך בחיים. הדרך של אדם בחיים היא למצוא את הצורה הטובה ביותר עבורו לנצל את האיכויות שלו, לחיות בשלום עם מה שיש לו ועם מה אין לו, הדרך של האדם צריכה לעמוד במבחן המציאות, כי רק ככה היא בעצם באמת מציאות.

 

[אמאאור]

המשך - חלק 2

כשאני מסתכלת עליך, אני מרגישה, שיש אצלך הצפה. במונחים מהרפואה המשלימה אפשר להגיד, שהאדמה שלך מוצפת במים, היא כמו ביצה כרגע. ומה קורה בביצה? בביצה אין מקום לנבט להשתרש, לנבוט, לגדול ולפרוח. מה זה רירית דקה, למשל? זה אומר שהרחם לא מספיק להבשיל ולעבות את האלמנט שקולט את הביצית המשתרשת. הוא לא מצליח להכין להריון מקום לגדול בו, כי הוא ב-Overload. מבחינת נושא הפוריות: לדעתי, את לא עקרה. יש פה קשר ברור בין מצב רגשי לאי-פוריות זמנית. אם יורשה לי, אולי תשקלי שנית לגבי התחלת טיפולים. אני לא נגד טיפולים, אני חושבת ששאם צריך -אז צריך, אבל במקרה הזה, לדעתי את קודם כל צריכה לפתור כמה דברים קודמים. תשקלו לשים את זה ב-Hold. הדבר הראשון שאת צריכה לטפל בו- יש לך בעיה רפואית ברורה. מצב של מחזור פעם בשבועיים הוא לא תקין. נדמה לי שהמרווח המינימלי ה"נורמלי" הוא 21-23 יום. לכן בוודאות את חייבת ללכת לרופא הנשים שלך ולהתחיל פה בירור. מה שקורה אצלך, זה שבמקום לעשות Cycle רגיל של 28-30 יום, הגוף שלך עובד בעוצמה כפולה. זה דורש המון אנרגיות, במיוחד האנרגיות שדרושות לגוף כדי לקלוט הריון. זה הרי בא מאותו מקום! אלמנט אדמה שלך, שהוא האלמנט המכיל את הרחם ומערכת הרבייה, מוצף. הוא לא מאוזן, לא מתפקד בצורה נורמלית. לאלמנט אדמה קשור נושא ההריון, קשורה המחלה, קשורה העבודה החדשה והאחריות הגדולה, קשורה האימהות שלך, קשורה חווית הלידה וההנקה שלך – הכל שם מתחבר להכל. יש שם רגש מאוד חזק, שתיכף נדבר עליו, שיוצר את ההצפה, והוא לא נותן מקום למשהו אחר להיות שם. בשביל להרות שוב, את צריכה מקום להריון. את צריכה לפנות עומס מהאדמה שלך, ולהשקיע בלחזק אותה. לפנות עומס מהאדמה זה אומר להפחית עומס בעבודה, לקחת עזרה, לקחת צעד אחורה. אם את לא יכולה את זה, זה אומר לפנות עומס מהבית, מהטיפול בלוטן. לתת לודים לטפל בה פעמיים-שלוש בשבוע, זה יעשה לכולכם רק טוב. אם ודים זו לא אופציה, קחי עזרה בתשלום. בייבי סיטר כמה שעות כמה פעמים בשבוע, זו לא יוצאת הוצאה כל כך גדולה. את חייבת למצוא זמן פנוי לאפשר לעצמך מנוחה. בלי מנוחה את תתמוטטי. ההתחלה שלך באלמנט אדמה היא מראש בעייתית, בגלל התשישות הכרונית. הלאה – הצד הרגשי. למה יש שם הצפה? הצפות במים קורות בגלל מצבים שבהם אנחנו לא מצליחים להסתדר עם רגש שלנו, והוא מתחיל להשתלט על החיים שלנו ולנהל אותם במקומנו. ההרגשה שלי היא, שאת מסובכת על אשמה, אשמה וכעס, שהם שני חברים מאוד טובים. במה שאת כותבת יש תערובת של כעס על עצמך, על זה שאת לא מצליחה לתפקד לפי הסטדנרטים המאוד-גבוהים שהצבת לעצמך, ותחושה של אשמה וכישלון כאמא, ואשמה על ההנקה, ובטח אם נחפש נמצא עוד דברים שעליהם את אשמה או כועסת. את מתחילה לראות את ההצפה?

 

[אמאאור]

חלק 3 ואחרון (תודה למי שהגיעה)

במקום הזה צריך לקחת צעד אחורה, לעצור דברים. בלי לעצור את בתוך סיחרור, ואז משהו גורר משהו ופתאום זה נהיה יותר ויותר גדול,. האשמה הזו (אולי זו לא מילה נכונה. את יכולה למצוא פה את המילה שמדברת אליך. אם בא לך לומר אותה, תגידי) צריכה להשתחרר החוצה, כדי שמשהו חדש יוכל להיכנס. איך עושים את זה? – שאלה טובה. אין פתרון של זבנג וגמרנו. אין. זה תהליך, זו דרך. את צריכה למצוא את הדרך שלך, ולפעמים אפילו זה נראה מסובך. אני עושה את זה בעיקר בדיבור עם אחרים, דרך הקשבה לאחרים, דרך חשיבה על דברים, ודרך טיפול טוב. אם מדבר אליך, אני ממליצה בחום. אם אני מוצאת מטפלת שאני מתחברת אליה טוב, היא בעיני נכס. תמיד כשאני בתקופות של טיפולים, הדברים זזים קדימה, מתבהרים ונהיים יותר מדויקים. שרון, זו תקופה קשה, כי היא עמוסה. לחיות בתוך הצפה זה קשה. אני חיה את חיי מהמקום הזה עכשיו ומאוד קשה לי. אני בטוחה שגם לך קשה להרים את הראש מעל המים ולראות איך יוצאים מזה, אבל זה אפשרי. אני מזכירה לעצמי בכל פעם מחדש: "בלילות הכי קרים אוחז אדם באמונה, שימים מאושרים עוד מחכים לו בפינה".

 

[שרון של לוטן]

מקסים מה שכתבת ואיך שכתבת

ובאמת נכון, אין ספק. אני כבר חודשים בורחת מלהתמודד עם מה שכתבת כי אני לא רואה פתרון, אבל כנראה שהגוף שלי החליט לשים לי גבולות. אז אולי אין לי מה לכעוס עליו כל-כך? אולי הוא בעצם שם לי גבול איפה שאני הייתי צריכה לשים גבול? תודה לך על כל מה שכתבת. אני לא אפרט כאן על מה בדיוק אני מדברת, ואם תרצי אכתוב לך על זה במסר. את משהו אחר, את יודעת?