אתן פשוט נפלאות!../images/Emo24.gif
בכוונה לא הגבתי כל היום וחשבתי והרהרתי בכל מה שכתבתן לי. אפשר לכתוב תשובה משותפת לכולכן ואז אם ישארו לי דברים פרטניים לענות אז אגיב אישית? אחד אחד: 1. הקליניקה - אני היא המתלמדת וכוח העזר הנוסף ויש לי מזל גדול שהיועצת שאני עובדת איתה הכניסה אותי לעסק כשותפה לכל דבר, למרות שאני לא יועצת הנקה מוסמכת. לכן זה יהיה מצחיק אם אבוא ואגיד שצריך לקחת עוד מישהי. אין גם עד כדי כך הרבה עבודה. זו פשוט עבודה סביב השעון. גם אם אנחנו רואות שתי נשים בשבוע, עדיין יש המון מעקב וטלפונים סביב המפגשים האלו. עם זאת, כנראה שאנחנו אכן משקיעות הרבה יותר מקליניקות אחרות וממש מלוות את הפציינטיות שלנו במהלך הימים אחרי היעוץ, כולל כמה שיחות ביום ומפגשים חוזרים. שוחחנו על זה אתמול והסכמנו שלא תהיה ברירה אלא להוריד את רמת השירות, כי זה לא מאפשר לנו לקבל הרבה עבודה בבת אחת וגם זה חסר פרופורציות לתשלום שאנחנו גובות. אז כנראה שלא רק לי זה קשה להיות זמינה ולתמוך ממוקדם בבוקר ועד חצות. אני מקווה שנצליח למצוא שביל ביניים אחרי שהשותפה שלי תחזור מחו"ל. 2. בינתיים זה באמת לא נורא שודים ישמור על לוטן מדי פעם ואני אנוח. קיבלתי. 3. פוריות: גם אני לא מבינה בזה כלום ובאמת לא ידעתי שאל-ביוץ מגיע עם מיעוט במחזורים. אי לכך החלטתי לקבל את הצעתה של חברה טובה ולקבוע פגישה עם הרופא שלה שהוא רופא נשים בכיר בהדסה עין כרם. תודה על שהסבתן את תשומת ליבי לכך שבאמת הדימומים הם לא נורמליים ושזה לא בסדר שלא מתייחסים אליהם (ואלי). היסטרוקופיה אני עוברת בשבוע הבא (ביום שלישי) כחלק מהאבחון הסטנדרטי. אני לא פוליציסטית, כל רמות ההורמונים שלי תקינות ואין לי בעית גלוקוז או אינסולין. עם זאת, אני בהחלט חייבת לרדת במשקל וכבר התחלתי אצל דיאטיקנית מקסימה, וירדתי 3 ק"ג. רפואה משלימה - שוחחתי השבוע בטלפון עם המדקרת שלי, שעברה לגור בקפריסין אך לפני זה טיפלה בי במשך זמן רב ועקבה מקרוב אחר עניין הדימומים והיא אמרה בדיוק את מה שאת אמרת, אורנה - שאני חייבת קודם כל לבנות את עצמי ולאסוף כוחות ואז רק לנסות להכנס להריון. אני חושבת על זה. הטיעון נגד הוא שדוקא בהריון עם לוטן הרגשתי הכי טוב שהרגשתי שנים, ממש כמעט בריאה. וזה כך אצל הרבה חולות תשישות כרונית. 4. האספקט הנפשי: הרגשת הכשלון כאישה ובמקביל עבודה עם נשים לאחר לידה ומיניקות - שני, אני מבינה מאוד את כיוון המחשבה שלך וגם אני תהיתי לא פעם לפני שהתחלתי לעבוד אם זה לא יקשה עלי. להפתעתי הגמורה זה דוקא עושה לי טוב ואני מרגישה שאני ממש מעבדת לעומק את החוויה שהיתה לי ולומדת להרפות ולהבין שזו לא אשמתי ושאין לי שליטה בכל מה שקורה לי. עם זאת, קשה לי להתנער מההרגשה שהגוף שלי מכשיל אותי בתכנוני פעם אחר פעם. זו לא הרגשה חדשה והיא נולדה יחד עם המחלה שלי, הרבה שנים לפני שבכלל חשבתי על הריון ולידה. כשמשלבים בזה אישיות אמביציוזית כמו שלי, אפשר להבין למה אני כועסת ומודאגת כשאני מרגישה לא טוב או כשקשה לי. אני אדם פרקטי ולכן ברוב הפעמים אני נכנסת למיטה לכמה ימים ואוספת כוחות ומשם ממשיכה. אני לא בדיכאון אבל יש דברים שאני מתקשה להשלים איתם. יכול להיות שאני כן צריכה לגשת לטיפול. אין לנו שום משאבים לזה (או לשום דבר אחר) כרגע. נדמה לי שאלו עיקרי הדברים. סליחה על האורך ואלפי תודות על ההקשבה והחיבוקים. זה נותן לי המון המון כוח.