אקסית מטופלת

אקסית מטופלת

היי,
אני נמצאת בקשר במשך שנה וחצי כמעט. עדיין לא גרים יחד.
מתחילת הקשר היה ידוע לי שלבן זוג יש אקסית עם הפרעות נפשיות והוא מסייע לה מדי פעם. אמר גם שזה מצב זמני ועם הזמן יילך ויפחת, בעיקר כי כרגע היא במצב מאוד לא טוב, מתאשפזת הרבה וזקוקה לעזרה (המשפחה שלה לא בקשר עמה, וגם החברים לא כל כך מסייעים לטענתו).
בגלל המרחק הפיזי והעומס בחיים של שנינו יש מעט פגישות, מה שיוצר עבורי הרבה תסכול. אני מאוד אוהבת אותו ורוצה להמשיך את הקשר, אבל בכל פעם שלא מצליחים להיפגש עולה בי תחושה שהוא לא מעוניין בקשר הזה מספיק.
בנוסף, מרגיש לי לפעמים שאני זו ש"דוחפת" אותו לספר לי דברים ולשתף אותי בחייו.
אני מנסה לא להיכנס למקום הזה של קנאה, אבל בכל פעם שעולה עניין עם האקסית הזו- זה מאוד מציף אותי וגורם לי לערער בקשר שלנו.
לפני כשבוע היה לה יום הולדת וקנה לה במתנה פרחים וישב לחגוג איתה ועם חברים, מה שגרם לי לתחושת אי נוחות גדולה, למרות שיש לה כבר בן זוג. כשהוא מספר על הקשר ביניהם- מתאר אותו כקשר עם קרבה, אך שאין בה בכלל מיניות או רצון לזוגיות (הם היו נשואים 7 שנים) מחודשת, ושהיא כמו משפחה עבורו ("כמו אחות".)
קשה לי מאוד להתנהל עם המצב הנוכחי, כי לא כל כך ברור לי גם מה יהיה ההמשך שלנו (אני מעוניינת ב"תא משפחתי" ואילו הוא לא בטוח עדיין שרוצה ילדים), ומצד שני מרגישה שהוא אדם מתאים לי, אני אוהבת אותו וכשאנחנו יחד אין בי שום רצון לסיים את הקשר.
מה לעשות?

תודה לעונים.
 
דווקא הקשר עם האקסית והדאגה לה מעלה את ערכו בעניי

אם את מסוגלת להתגבר על הקנאה או לא, זה כבר תלוי בך. לדעתי, מבלי להכיר אותך ואותו, חוסר הרצינות שלו לגבי הקשר בינכם לא קשור בכלל באקסית אלא אך ורק בשניכם. ברור שיש פער גדול בתפיסת הקשר ובמטרות בין שניכם, פער שבדרך כלל לא ניתן לגשר עליו כי אי אפשר או קשה מאד להכתיב לאנשים מה ירצו ומה לא. אפשר לפעמים לכופף לאנשים את היד מאחורי הגב ולגרור אותם שלא מרצונם החופשי אל מתחת לחופה ולחדר הלידה, אבל בדרך כלל זה השגת מטרות לטווח הקצר ומתכון לבעיות ומרירות בטווח הארוך. לכן עם כל הצער שבדבר, ואם המטרה שלך היא ילדים והוא לא רוצה בזה, אז כדאי להתגבר עליו ולהמשיך הלאה, מה עוד שזאת מטרה שיש לה מגבלת זמן.
 
תודה על המענה.

כן, בהחלט יש פער כרגע ואין בי שום רצון לכפות עליו שום דבר. לא חתונה, לא ילדים:)
יש בי הרבה חוסר ביטחון בקשר שלנו וזה מן הסתם מעמיס, יחד עם הקנאה.
 
אוקי, אז עכשיו כשאת יודעת בצורה ריאלית ומפוכחת איפה את עומדת

נשאר לקבל החלטה. האם המצב הנוכחי מספק אותך או שאת רוצה ומוכנה לעשות מה שצריך? דרך אגב, גם לא להחליט זה סוג של החלטה...
 
מה הבעיה, תגידי תודה שזכית בכזה גבר מקסים ורגיש

די כבר עם הקנאות המיותרת הזאת.
היא חולה המצב הנפשי שלה לא בסדר והוא אוהב אותה כמו אחות. מה לא בסדר? תגידי תודה שזכית באחד כזה או שתמיד מי שיש לו אגוזים אין לו שיניים.
הזוי....
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
מסכים עם "אני הבוס"

הבעייה היא לא האקסית, אלא כל השאר.

האקסית היא רק המראה שמראה לך שכשהוא רוצה קשר ומחוייבות, הוא בהחלט מסוגל.
איתך - הוא לא רוצה.
איך אני יודע? כי הוא לא עושה את מה שאדם שרוצה קשר עושה.
לא צריך פה טלפטיה כדי להבין מה הוא רוצה. מה שהוא עושה - זה בדיוק מה שהוא רוצה. לא גרם יותר ולא גרם פחות.

האמת שבקריאה ראשונה עוד היו לי כמה ספקות. עד שבדקתי מה הגיל שלך.
כי בגילאי 40 (פלוס מינוס) אין יותר מקום לסיפורי "עדיין לא סגור על עצמו/ה מה רוצה:".
בגילאים האלה, מי שרוצה קשר זוגי עם ילדים, נכנס לקשר אחרי כמה חודשים של זוגיות טובה. מי שלא נכנס - לא רוצה.
What you see is what you get

אילו היה מתלבט איזו התלבטות אמיתית, נגיד כי הוא אדם מתוסבך קצת, או כי יש איזה נסיבות חיים מורכבות - הורים בחו"ל, עבודה שלא מאפשרת וכולי - ניחא. אבל אין את כל אלו.
וכל זה לא קשור לאקסית. אקסית היא לא סיבה לא להיות בקשר. (ואם היא כן, אז על אחת כמה וכמה). כך או כך - היא לא הגורם. היא לכל היותר סימפטום.

נשמע לי שאת שורפת לא רק זמן יקר, אלא גם ובעיקר את הרגש היקר שלך.

אני כמובן לא יכול לצפות את העתיד, ויכול להיות שתיקני הבוקר שני טורים בלוטו ותזכי בפרס הגדול. אבל אלו בערך הסיכויים שאני רואה לקשר הזה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
ומוסיף עוד מחשבה עליך עצמך

אני שואל את עצמי מה גורם לך להיות שנה וחצי עם אדם שבאופן די ברור לא הולך לאן שאת רוצה ללכת.
&nbsp
אהבה ומשיכה יכולות להסביר 3 חודשים ראשונים. לא יותר.
&nbsp
אז השאלה שאני שואל את עצמי היא האם את לא משתמשת בו כ (1) מפלט מלהיות לבד, או (2) מפלט מעולם הדייטים, או (3) מפלט מזוגיות אמיתית, או (4) צירוף כלשהו של 1,2,3.
&nbsp
אני לא קובע עובדה. רק מעלה את השאלה.
&nbsp
כי החוק של What you see is what you get חל לא רק עליו, אלא גם עליך.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

alongrin

New member
תקרא טוב את ההודעה שלה

המצב של "זוגיות לייט" התאים לה אחרת היא לא הייתה בוחרת בזוגיות הזו.
1. שניהם גרים רחוק אחד מהשני
2. שניהם מאד עסוקים
&nbsp
כנראה שעכשיו השתנו המטרות שלה והיא רוצה יותר גם מבחינת כמות וגם מבחינת איכות הקשר.
בנוסף נכנס המימד של אותה אקסית חנ"שית שהוא מטפל בה והקנאה אליה.
 
מסכים איתך, אלון

מעדיף לשרשר אליך ולא אל פותחת השרשור.
גם אני מתרשם מדבריה של פותחת השרשור שיעדיה הם אלו שעברו שינוי, ולא הקשר עבר שינוי.
זה כאילו שהיא שכחה את מע' השיקולים הישנים שלה שהניעו אותה להיכנס אל הקשר. כעת היא פתאום כאילו מתעוררת, ומערימה קשיים על הקשר, מותחת ביקורת על הקשר כאילו זה לא ממש "זה". אבל אני בטוח שמן הרגע הראשון ממש, היא ידעה שזה לא "זה". אף פרט חדש לא נגלה לה.
&nbsp
בשולי הדברים, אם גילה אכן כפי שמפורט, גיל 41, אני משער שכך היא חיה, בין קשר זמני אחד למשנהו. ויש לשער שגם הקשר הנוכחי הוא קשר זמני עד לפירוד ( כמו כל הקשרים בעולם ).
אבל הכל נסב על אי יציבות השוררת ( כנראה ) בנפשה של פותחת השרשור, ואי עקביות ביחס ליעדיה הרומנטיים.
 
נכון, בהתחלה זה התאים

כי בכלל לא חשבתי שזה יילך בינינו למקום זוגי.
עם הזמן קרה קסם(!) ונוצר חיבור רגשי, התאהבנו וכו' וכו'-
אסור שמטרות ישתנו?
אז ברור שיש בי רצון אחר כרגע לקשר הזה.
 

alongrin

New member
אין פה שום ביקורת...

לפחות לא מצידי.
זה בסדר גמור וגם טבעי שהמטרות שלנו משתנות עם הזמן.
יש תקופות בחיים שבהן מתאים לנו קשר קליל ולא מחייב ויש תקופות בהן אנחנו בשלים לזוגיות על כל המשתמע מכך.
&nbsp
במקרה שלך, אני לא יודע אם זה יכול לקרות עם בן זוגך הנוכחי כי הוא לא נמצא במצב בו הוא יכול לספק את הסחורה.
&nbsp
הוא גם עסוק, יש לו את האקסית, וגם גר רחוק..
ויותר מזה, הוא עדיין חי בפאזה הקודמת ולא מודע לשינוי שחל אצלך.
מבחינתו הכל יופי טופי והוא לא מבין מה את רוצה מהחיים שלו.
&nbsp
&nbsp
 

dayoogla

New member
אני מוצא את זה נוקשה מדי

יכול להיזכר מעברי שאהבה נמשכה הרבה יותר מ-3 חודשים. במיוחד כשלא נפגשים מדי יום ושורפים את זה מהר מדי.
 
מה שהייתי מציע

אם להודות על האמת, לא באמת הבנתי את תלונתך או עיקר תלונתך.
הן כותרת דברייך והן תוכן דברייך בפוסט עצמו, מכוונים דווקא אל בת זוגתו לשעבר של בן זוגך, כאילו שהיא ( בת זוגתו לשעבר ) מקור הבעיה שמעיב על חייך.
מאידך, דווקא בסוף דברייך לפתע את שולפת את מה שנשמע כפערים מהותיים יותר בקשר שלך עם בן זוגך, ואומרת את הדברים באופן כמעט שולי, כמעט בדרך אגב.
לא הבנתי ממך מהו אותו "תא משפחתי" שאת מדברת עליו. לא מבין אם את רוצה להרות ולהביא ילדים לעולם. רק הבנתי שבן זוגך אינו סגור על הנושא.

בימינו כל אחד מאיתנו הוא משפחה של איש אחד.
לא עוד משפחה גרעינית של בעל עובד ואישה עקרת בית, ילדים וכלב.
אנשים לא מתחתנים כדי להביא ילדים לעולם, ולא גרים יחדיו למען הילדים שכבר באו.
העולם משתנה ללא הרף והוא כבר מזמן איננו העולם שגדלנו עליו כילדים.

את רוצה ילדים? תעשי ילדים בעצמך, לבד, באופן יחידני. תהיי עוד אמא יחידנית אחת בארצנו. העולם יספוג גם את זה איכשהו.
ממילא רוב הילדים בארץ גדלים ללא אבא בכלל, או נעים בין ביתו של האב לבין ביתה של האם.
זו הפריבילגיה שיש לך בתור אישה פמיניסטית שחיה את חייה ללא אדון.
את הרי אישה פמיניסטית שחיה את חייה ללא אדון.
היכן שאני גר אני מכיר לפחות 3 אמהות יחידניות.

אם הקשר שלך עם בן זוגך, זה "זה", יתכן שבן זוגך יתמוך בך מן הצד ואף ילווה אותך בדרכך עוד זמן מה.

בסתר לבי, יש לי מן תחושה שמה שאת באמת אוהבת אצל בן זוגך, זה דווקא שהוא לא לגמרי זמין עבורך, לא לגמרי שלך, לא לגמרי תלוי בך. אני באמת לא סגור על זה...
אבל אם זה אכן כך, מרגע שהוא יהיה שלך, תחושי מיאוס בבן זוגך.
רק את יכולה לענות על השאלה מה באמת יש בו שאת אוהבת.
המילים שלך "כשאנו יחד, אין בי שום רצון לסיים את הקשר" מעלות תהיות לגבי טיב האישיות שלך, כאילו שאת מתפעלת ומתלהבת מעצמך מכך שלראשונה בחייך אינך חשה מיאוס כלפי בן זוגך... זאת צורת ביטוי מוזרה.
אני למשל, אם הייתי מאוהב בבחורה, הייתי אומר משהו כמו "רעיון הפירוד ממנה מטיל עליי חרדה ואימה". ממש כך. אני הרי זוכר בדיוק איך הרגשתי כשהייתי בזוגיות עם בחורה שאהבתי.
אבל את מתבטאת אחרת, וזה כאמור מעורר מעט תהיות.
 
מהסוף להתחלה

השוני בנוסח שלי ושלך בכלל לא מעיד על רגשותיי כלפיו וזו סתם התקטננות מצדך. כתבתי כבר שאני אוהבת אותו ורוצה בו, ואילולא כך מן הסתם לא הייתי מגיעה להתייעץ כאן. מיאוס? לא, יש כאן רצון לקרבה גדולה יותר.

התייחסתי לחוסר רצון שלי להיפרד ממנו עקב כל אותם פערים שיש בינינו, שלפעמים מקשים מאוד על קיום הקשר הזה. בנוסף, הקשר עם האקסית יוצר אצלי אי נעימות, על אף שידעתי עליו מההתחלה. הזמן שהוא משקיע בעזרה ובסיוע לה "לוקחים" לפעמים מהזמן שלנו יחד וזה לא הכי נעים.

בקשר לילדים- הפרדת שני דברים. אני רוצה שיהיה לי תא משפחתי עמו. אני לא משליכה את הרצון שלי בילדים עליו. למי אכפת מה אנשים אחרים עושים?:)
אני מדברת על מה שאני רוצה וחשוב לי.
 
רק הערה - גם נשים נשואות רבות הן פמיניסטיות, לא עקרות בית

וחיות את חייהן ללא אדון, אלא עם בן זוג ושותף. בעל (במובן של נשוי למישהי, לא במובן של בעלות על משהו) או איש או בן זוג אינן מילים נרדפות לאדון בימינו.
 
שיהיה להן לבריאות...

מי שהיא פמיניסטית, חייבת לשלם את מלוא המחיר על טיבה.
ואת אמורה לזהות את המחיר הזה שנשים משלמות, נשים כמו פותחת השרשור.
בחורה רווקה / פנויה בת 41 שלא מסוגלת אפילו לציין בריש גלי אם רצונה בילדים, אלא רק מפרטת לגבי לבטיו השליליים של בן זוגה בנושא זה.

פותחת השרשור כבר איננה צעירה ביחס למימוש יעדיה שלפתע "קפצו" על הקשר הנוכחי.
היא מתעלמת מגילה, מתעלמת מכשלונותיה הקודמים בזוגיות, מתעלמת מכך שעד עכשיו לא עשתה ילדים מסיבותיה.
אפילו לא גרה עם בן זוגה... כלום, שום דבר.

אני לא יודע לגבי אף אחד אחר.
אבל אם אני אינני אדון שמקבל את כבודו כ"אדון", כ"בעל" במשמעות "בעלים", אין לי מה להשתתף במשחק הזה בכלל.
החריג לכלל הזה, זו יזיזות. קשר למטרת יחסי מין. וזה כל מה שנותר בעיניי בעידן הפמיניסטי שאנו חיים בו. יחסי מין בלבד.

בשולי הדברים, אני מבין את טיב הקשר של בן זוגה של פותחת השרשור עם גרושתו חולת הנפש.
יתכן שאת ואחרות לא מבינות את טיב הקשר, משום שאתן לא מבינות את טיבעו של הגבר, שזה בדיוק מה שהוא מחפש, להיות מוערך ומועיל, לקבל הערכת אישה כלשהי על מאמציו וסבלו, לקבל את תחושת התלות הרגשית מצדה של אישה, ואפילו אם זה קשר אפלטוני. כך בנוי כל גבר ביקום... ככה זה.
אישה עצמאית ופמיניסטית שמחפשת קשר שיוויוני עם גבר, לעולם לא תוכל למלא אחר הצורך הרגשי הגברי הזה, בטח לא רווקה מבוגרת ועצמאית בעלת קריירה או עבודה תובענית, אחת שהיא עסוקה כל הזמן בענייניה ואיננה תורמת מאומה לגבר למעט יחסי מין.
 
למעלה