שמע, אני בכנות לא מבינה את הקשר בין כל הדברים
שקשרת פה בחבילה אחת.
קורבנות היו תמיד ובכל הזמנים, גם בימים שעוד לא היה פמיניזם בעולם. יתר על כן, היו כנראה הרבה יותר קורבנות מאשר היום כי לא היו זכויות אדם. והקורבנות היו משני המינים, כי לאדון היה מותר לעשות הכול, כולל להכות, להתעלל, לאנוס ולפעמים אפילו להרוג. והיה מותר לו לעשות זאת גם לגברים תחת מרותו.
ברור שבחיים יש אלמנט של מזל. זה לא אומר שצריך לסמוך על המזל והאדם לא צריך לנסות לדאוג לעצמו עד כמה שזה בשליטתו, אך אלמנט של מזל תמיד יש, בלי קשר להאם אתה שוביניסט או פמיניסט, גבר או אישה, וכו'. אני חושבת שזה יהיה קצת מוזר ולא מציאותי לטעון שאין אלמנט של מזל בחיים בעולם הזה.
שוב, בלי קשר לזה, על האדם להיאבק למען עצמו ולמען הגשמת מטרותיו וחלומותיו ולנסות לעשות כל מה שביכולתו שהאלמנטים שכן בשליטתו יסתדרו על פי רצונו. ההצלחה כמובן לא מובטחת, אך מי שאפילו לא ינסה - מובטח לו הכישלון.
מי שצריך לעבוד הוא קורבן? אני נשואה ואימא, ויחד עם זאת בעלת דוקטורט ועובדת במקצוע שלי ולא מתכוונת להפסיק לעבוד עד גיל פרישה וכנראה מעבר לזה. אני אוהבת להיות אדם יצרני ולתרום את חלקי, אוהבת לעסוק בתחום שמעניין אותי ולהשיג בו הישגים. מה הבעיה בזה שגבר או אישה עובדים? למה אישה עובדת ומתפרנסת היא קורבן? ומי אמר שפותחת השרשור לא רוצה לעבוד? שוב, לא ברור לי מה הקשר בכלל לנושא השרשור.
