ההבדל ביני לבינך הוא רק בכך
שאתה מותח ביקורת על הרמב"ם, בעוד שאני מותח ביקורת על אותם אנשי אקדמיה שתפסו צד במחלוקת שבין ההלכה היהודית לבין ההלכה האיסלמית - בכך שהם הגדירו את מעשהו של הרמב"ם כהתאסלמות - למרות שזו התאסלמות רק לפי ההלכה האיסלמית אך לא לפי ההלכה היהודית. הואיל ולך מותר למתוח ביקורת על הרמב"ם, אז גם לי מותר למתוח ביקורת על אותם אנשי אקדמיה.
אתה כותב: "ראוי היה שינהג כאותם בני יהדות אשכנז בני זמנו שנהרגו על קידוש ה' גברים נשים וטף בימי מסעי הצלב - ולא המירו את דתם". ראשית, אם נלך לפי ההלכה היהודית, אז יוצא כי - גם הרמב"ם לא המיר את דתו - שהרי מעולם לא התאסלם (שכן כאמור רק לפי ההלכה האיסלמית יוצא שהוא התאסלם אבל לא לפי ההלכה היהודית); יוצא אפוא, שלפי ההלכה היהודית אין שום הבדל - בין הרמב"ם - לבין אותו בן-יהדות אשכנז שעליו דיברת: אף אחד משניהם לא המיר את דתו. שנית, כיון שפתחת במילים "ראוי היה שינהג", אז גם אני אפתח באותן מילים ואגיד, ש"ראוי היה" לאיש אקדמיה שלא יתפוס צד במחלוקת שבין ההלכה היהודית להלכה האיסלמית: אני מזכיר שוב, שההצהרה "לא אילה אילא אללה" איננה נחשבת ביהדות כהמרת דת.
אתה כותב: "ואומנם חשוב להדגיש - המרת דת לנצרות איננה כהמרת דת לאיסלאם". חן חן על הסנגוריה הראשונה הזו, שאותה אתה מואיל להציג לנו כעת לטובת הרמב"ם, אבל שים לב שהיא אינה רלוונטית למעשהו של הרמב"ם, שהרי - הוא לא המיר את דתו לאיסלאם - לפחות לפי ההלכה היהודית: ההצהרה "לא אילה אילא אללה" איננה נחשבת ביהדות כהתאסלמות.
אתה כותב: "עוד חשוב מאד להדגיש שהסברה על התאסלמותו מתייחסת לימי צעירותו של הרמב"ם, קודם שהיה לנשר גדול". חן חן על הסנגוריה השניה הזו, שאותה אתה מואיל להציג לנו כעת לטובת הרמב"ם, אבל גם היא - אינה רלוונטית למעשהו של הרמב"ם, שהרי - הוא לא התאסלם - לפחות לפי ההלכה היהודית: אני מזכיר שוב, שההצהרה "לא אילה אילא אללה" איננה נחשבת ביהדות כהתאסלמות.
אתה כותב: "כל זה כפי שרמזתי רק אם ( ! ) אכן התאסלם". חן חן על הסנגוריה השלישית שלך לטובת הרמב"ם; ואולם, אינני בטוח שהרמב"ם היה נותן לך תודה על שטרחת לציין את ה"אם", כשם שאני לא הייתי נותן תודה לאדם שהיה טורח לציין את המילה "אם" כשהיה אומר לי: "אם גנבת אז בוש והיכלם".
אתה כותב "ככל הידוע לי יש השערות כאלה". כפי שכתבתי, כל מי שמעלה השערות כאלה, למעשה תופס צד במחלוקת שבין ההלכה האיסלמית להלכה היהודית, משום שלפי ההלכה היהודית יוצא שהרמב"ם מעולם לא התאסלם: אני מזכיר שוב, שההצהרה "לא אילה אילא אללה" איננה נחשבת ביהדות כהתאסלמות.
אתה כותב: "אולם הדבר איננו בחזקת וודאי בקהיליית האקדמאים כולה ולא מעל כל צל של ספק". המחלוקת הפילוסופית העמוקה שבקרב קהיליית האקדמאים, היא בין השאר בשאלה: האם ראוי שאנשי אקדמיה יתפסו צד במחלוקת דתית - כגון בזו הקיימת בין ההלכה היהודית לבין ההלכה האיסלמית. איש אקדמיה הגורס שהרמב"ם התאסלם, גורס שהאקדמיה רשאית - לתפוס צד במחלוקת שבין ההלכה היהודית לבין ההלכה האיסלמית - ולצדד בהלכה האיסלמית, בעוד שלעניות דעתי לא ראוי שאנשי אקדמיה יתפסו צד במחלוקת שבין ההלכה היהודית להלכה האיסלמית.
אתה כותב: "מן הראוי לגיבור תרבות כל שהוא, איש רוח ומנהיג דתי רם מעלה, שיהא מופת בהתנהגותו וישתדל להתרחק גם מאיסורים שיש בהם 'רק' מראית עין". לפי ההלכה היהודית, אין שום איסור מראית עין בזה שיהודי אומר "לא אילה אילא אללה". התרגום של המשפט הזה לעברית הוא: "אין אלוהים מבלעדי השם". הגע בעצמך: האם יהודים דוברי אידיש עוברים על איסור מראית עין כאשר - הם אומרים "גאָט" - ומתכוונים להשם? לא, נכון? והאם יהודים דוברי אנגלית עוברים על איסור מראית עין כאשר - הם אומרים "Oh my God" - ומתכוונים להשם? לא, נכון? אז אותו הדבר עם יהודים דוברי ערבית: הם אינם עוברים על מראית עין כאשר - הם אומרים "אללה" - ומתכוונים להשם, ואפילו ישראלים דוברי ישראלית אינם עוברים על איסור מראית עין כשהם מוציאים מפיהם את המשפט הישראלי המפורסם "אללה יוסתור" (שאגב תרגומו מערבית לעברית הוא: "השם ישמור"). לכן, לפי ההלכה היהודית, מותר לכתחילה לומר "לא אילה אילא אללה", ללא שום חשש של מראית עין, וזה מותר - לא רק אם הדבר נעשה בכפייה (כפי שקרה לרמב"ם) - אלא גם אם זה נעשה מרצון. מאידך, המשכו של המשפט, "ומוחמד רסול אללה", שתרגומו לעברית הוא "ומוחמד הנו שליח השם", אינו נגוע אפילו בסרך של כפירה, שהרי לא אומרים שמוחמד הוא בן-אלוהים או משהו כזה - כפי שלמשל אומר הנוצרי על ישו - אלא אומרים רק שמוחמד הוא "שליח" של השם. הגע בעצמך: בספר איוב כתוב - שהשטן - הוא שליח השם, ובתורה כתוב - שהצירעה - היא שליח השם, ואצל חז"ל מצינו - שכל דבר שנברא ע"י השם - הוא שליח-השם ! לכל היותר יהיה תוקף לטענתך אם תטען, שכל האמירות הללו על שליחי השם - כולל האמירה הנ"ל על מוחמד - הן דבר-הבל-ושטות (למאן דאמר), כמו נניח האמירה השטותית "שתיים כפול שתיים הם חמש", אבל ברור שאין בזה צל-צילה של כפירה - ולא צל צילו של מראית עין של כפירה. הגע בעצמך: האם יש מראית של עין של כפירה אם האדם אומר "שתיים כפול שתיים הם חמש"?
אתה כותב: "הערתי המסוייגת בנדון זה היא לא עיקר דברי הנ"ל". כן, אני יודע, אבל אני התייחסתי רק להערת האגב שלך בנוגע להתאסלמותו-כביכול של הרמב"ם, בעוד שמלכתחילה לא התיימרתי כלל וכלל להתייחס אל שאר דבריך לבר-אוריין (אם כי אני רושם כעת לפניי את דבריך הנוכחיים שבהם אתה מודה, כי מידת הביקורת - שקיימת בשאר דבריך אל בר-אוריין כלפי הרמב"ם - היא די מסוייגת).
