מעשה בנכרי שבא אל רבי עקיבא ....
בחירה סלקטיבית. אולי נתחיל מהבסיס הפשוט הזה? האם בהם אשר עמד? ד``ר אליהו ליכט שוב מעשה בנוכרי... אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת... בא לפני הלל, אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה ואידך- פירושא, זיל גמור - (מה שעליך שנוא, לחברך אל תעשה, זוהי כל התורה והשאר פירוש, לך למד). שבת ל''א כולנו מכירים מימי ילדותנו את המעשה הנל, והוא גם מסווג לצערנו, בין אגדות הילדים התמימות או בין סיפורי הצדיקים היפים, שאנו נהנים אולי לשמוע אותם או לספרם לילדים, אך איננו מעלים בדעתנו לחפש בהם הנחיות ושיטות פעולה עבור אנשים מפוכחים כמונו. אולם, חזל לא מסרו לנו את מעשיהם רק כדי שישמשו מבחר סיפורים לגננות ולמורים. הם כתבו אותם כדי שגם אנשים מבוגרים ומפוכחים ילמדו מהם. ובכן, הבה נעצור לרגע, וננסה גם אנו לקלוט מה שקלט אותו מועמד לגיור בעודו עומד על רגל אחת. נכון הוא שעיקרו של מעשה זה הוא הדגמת ענוותנותו של הלל. אך יחד עם זאת אין מידת הענווה מתירה להשלות את הזולת או לאכזבו, ולכן יש להניח שהדברים הקצרים הללו חידשו משהו חשוב לאותו נוכרי, משהו שהביא אותו על סיפוקו למרות שבקשתו למעשה לא נתמלאה- שהרי בסיום דבריו אמר לו הלל שילך ללמוד, בעוד שהוא ביקש לסיים בכך את לימודו. ובכן, מה החידוש במילים דעלך סני לחברך לא תעביד? הרי זהו בסך הכל האלף בית של יחסים חברתיים שכל ילד- אפילו גוי- מתחיל ללמוד בגיל שנתיים שלוש! אולי יש לחפש את החידוש בהמשך הדברים- זוהי כל התורה כולה. אם כן, חידוש יש כאן, אך הוא איננו מובן: כיצד כל דיני התורה מפרשים את הדברים הללו, ובכלל לשם מה צריך תורה מן השמיים כדי לפרש דברים פשוטים כאלה? האומנם אין לדברי התורה ערך עצמי מלבד היותם פירוש לכלל האנושי הפשוט הזה? הפתרון לחידה זו טמון בכך, שהלל לא אמר את הדברים רק כדי שישמשו אמצעי להשתלבות יעילה בחברה, אלא כדי שיקיימו אותם כמטרה לעצמה, כמצווה. הוא לא בדה מצווה זו מליבו, כי אם הציג נוסחה שימושית של העשה מן התורה: ואהבת לרעך כמוך. דבריו מקבילים לדבריו הידועים של ר' עקיבא- ואהבת לרעך כמוך- זה כלל גדול בתורה. הפירוש הפשוט של כלל גדול הוא, שמצווה זו היא מצוה כללית, כאשר מצוות רבות אחרות הן סעיפים פרטיים שלה. דוגמאות: לא תרצח, לא תעמוד על דם רעך, לא תגנובו, לא תלך רכיל בעמך, והחזקת בו (לאפשר לכל יהודי להתפרנס בעצמו ולא לבוא לידי עניות והזדקקות לצדקה), מצות צדקה, כבוד אב ואם ועוד. אך הלל אינו מסתפק בכלל גדול, הוא אומר שזוהי כל התורה.