אשמח אם תעזרו לי ..
ככה, אני בת 22 נמצאת בקשר ראשון שלי , כמעט שנתיים חברים. בהתחלת הקשר, לא הייתי סגורה, היו לי המון ספקות הבחור שלצידי היה תומך ומקשיב אך לא נדלקתי עליו. למרות כל זה, התעקשתי על הקשר כי הבנתי שהוא מישהו ששווה לשמור, מישהו רציני והחלה להתפתח בינינו חברות מדהימה ושיחות עמוקות ...הנחתי את ההדלקות בצד וייחלתי שהיא תגיע.
לאחר שחגגנו שנה לקשר, הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה,ואני...לא. בדיוק סיימתי פסיכומטרי , לא מצאתי עבודה אחרי , החברות נסעו לטיול בדרום אמריקה.. והפער ביני לבין הבן זוג שלי מטורף..הוא עסוק עד מעל הראש ואני פנויה כל הזמן. יש לציין שאנחנו לא גרים קרוב אחד לשני ולכן מתראים רק בסופשים לאורך כל הקשר.
עכשיו מתחיל החלק ההזוי, מאותו הרגע שהוא התחיל ללמוד הקשר הפך להיות בעדיפות שנייה בשבילו , ככה לפחות אני מרגישה. מבחור שהשקיע בי ותמך בי למרות כל הספקות שלי הוא הפך לבן זוג חסר סובלנות כלפיי וזה הוביל לזה שבחנתי אותו במלא דברים שבהם הוא נכשל לדוג': בולנטיין די הוא העדיף להישאר ללמוד באוניברסיטה כי בעיניו זה לא כזה חשוב , פעם אחת כשהיינו באוטו שלו הוא פתאום התעצבן על משהו שטותי שעשיתי וקרא לי סתומה וילדה קטנה ובסופש האחרון ראינו טלוויזיה במיטה שלי וביקשתי נשיקה ..והוא ענה לי שלא בא לו.
אנחנו כרגע נמצאים בתקופה מלאת ריבים , אני רגישה והוא חסר סובלנות , כל ריב שלנו הופך לפיצוץ שנגמר כמעט בפרידה , אבל בסוף שנינו נשארים. אני , כנראה מתוך פחד משינוי והרגל ...יכול להיות שגם אהבה פשוט קשה לי לראות את זה כרגע ..והוא ..ענה לי שהוא נשאר כי הוא רוצה אבל הוא לא יודע למה הוא רוצה.שזה עוד תשובה שמערערת את הביטחון שלי.
נמאס לי להיות במצב הזה , אני מרגישה מטומטמת ושהייתי ממזמן צריכה להעיף אותו רק בגלל הפגיעה באגו שלי כ"כ הרבה פעמים.
רציתי את העצה שלכם!!!! אלה שקוראים ומבינים מהצד ולא נמצאים בתוך כל זה..
מה אתם מייעצים לי???
אשמח מאוד לתשובות
תודה
ככה, אני בת 22 נמצאת בקשר ראשון שלי , כמעט שנתיים חברים. בהתחלת הקשר, לא הייתי סגורה, היו לי המון ספקות הבחור שלצידי היה תומך ומקשיב אך לא נדלקתי עליו. למרות כל זה, התעקשתי על הקשר כי הבנתי שהוא מישהו ששווה לשמור, מישהו רציני והחלה להתפתח בינינו חברות מדהימה ושיחות עמוקות ...הנחתי את ההדלקות בצד וייחלתי שהיא תגיע.
לאחר שחגגנו שנה לקשר, הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה,ואני...לא. בדיוק סיימתי פסיכומטרי , לא מצאתי עבודה אחרי , החברות נסעו לטיול בדרום אמריקה.. והפער ביני לבין הבן זוג שלי מטורף..הוא עסוק עד מעל הראש ואני פנויה כל הזמן. יש לציין שאנחנו לא גרים קרוב אחד לשני ולכן מתראים רק בסופשים לאורך כל הקשר.
עכשיו מתחיל החלק ההזוי, מאותו הרגע שהוא התחיל ללמוד הקשר הפך להיות בעדיפות שנייה בשבילו , ככה לפחות אני מרגישה. מבחור שהשקיע בי ותמך בי למרות כל הספקות שלי הוא הפך לבן זוג חסר סובלנות כלפיי וזה הוביל לזה שבחנתי אותו במלא דברים שבהם הוא נכשל לדוג': בולנטיין די הוא העדיף להישאר ללמוד באוניברסיטה כי בעיניו זה לא כזה חשוב , פעם אחת כשהיינו באוטו שלו הוא פתאום התעצבן על משהו שטותי שעשיתי וקרא לי סתומה וילדה קטנה ובסופש האחרון ראינו טלוויזיה במיטה שלי וביקשתי נשיקה ..והוא ענה לי שלא בא לו.
אנחנו כרגע נמצאים בתקופה מלאת ריבים , אני רגישה והוא חסר סובלנות , כל ריב שלנו הופך לפיצוץ שנגמר כמעט בפרידה , אבל בסוף שנינו נשארים. אני , כנראה מתוך פחד משינוי והרגל ...יכול להיות שגם אהבה פשוט קשה לי לראות את זה כרגע ..והוא ..ענה לי שהוא נשאר כי הוא רוצה אבל הוא לא יודע למה הוא רוצה.שזה עוד תשובה שמערערת את הביטחון שלי.
נמאס לי להיות במצב הזה , אני מרגישה מטומטמת ושהייתי ממזמן צריכה להעיף אותו רק בגלל הפגיעה באגו שלי כ"כ הרבה פעמים.
רציתי את העצה שלכם!!!! אלה שקוראים ומבינים מהצד ולא נמצאים בתוך כל זה..
מה אתם מייעצים לי???
אשמח מאוד לתשובות
תודה