בדידות

[גורג42]

וגם אם ישאלו, אז מה? לגיטימי לומר "אני לא רוצה לדבר על זה"

ובשלב קצת יותר מאוחר, לגיטימי לומר "עברתי ילדות קשה ולקח לי הרבה זמן לאסוף את השברים. לכן התחלתי את החיים שלי מאוד מאוחר. ולא, אני לא רוצה לדבר על זה. מדובר בחוויות קשות שאני ממש לא רוצה להיכנס אליהם עכשיו"

לא חושב שלאוטיסטים תהיה כאן בעיה מיוחדת שלא תהיה לאנשים אחרים ש"נפלו בין הכסאות" של החיים.

 

[arana1]

גם לדעתי

מי שיודע לזהות את האוטיסט יודע שה"אבחנה" היא חרטא בריבוע ומעידה רק על הנורמה ולא אומרת בעצם דבר על האוטיסט עצמו

 

[schlomitsmile]

לא נגזר שום דבר

כמו שכתבו כאן לפניי- יש א"סים (=אנשי ספקטרום) שחיים טוב,
ויש א"סים שמצאו אהבה, ומכאן שעצם היותך א"סית לא גוזר עלייך בדידות.
האמונה שכך נגזר יתכן שגוזרת, בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה.
אבל מאמונות לא נכונות שעושות לנו רע, קשה אך אפשר להשתחרר

&nbsp
יש בהחלט אנשים שיאהבו א"ס/ית (אהבה זוגית או אהבה בין ידידים)
לא למרות אלא דוקא גם בזכות היותו/ה א"ס/ית.
חלקם א"סים בעצמם, חלקם נ"טים (=נוירו-טיפיקלים, "רגילים")
וחלקם א"אים (=אנשי-אמצע, אינם א"סים ואינם נ"טים- באמצע)
מכירה את זה גם ממשפחתי וגם מקומונה סגורה שהייתי בה פעם.
&nbsp
לגבי קשרים חברתיים- היית רוצה חברים א"סים?
&nbsp

 

[חרסינה משורינת]

אני הכרתי הרבה אנשים מהפייס בקבוצות שונות - נניח מתמודדים

בתקופה שהייתי במצב יותר דומה לשלך ועם אותו חשש (רק לא בדיוק מאותן סיבות דווקא). אני לא יכולה להבטיח לך שיש שם אנשים שיסננו נושאי שיחה כמו מה היה להם היום בעבודה, הזוגיות שלהם או השירות הצבאי- כי זה חלק מחייהם
אבל אני כן יכולה להבטיח לך שיש המון אנשים טובים שלא ממש אכפת להם מה מצבך החברתי, התעסוקתי , היסטורית השירות הצבאי שלך וכהנה דברים שבכלל לא נוגעים להם .

יש אפילו אנשים במצבים דומים...
בקיצור מה שאני מנסה להגיד שמה שנחמד מרגע שאתה מתבגר זה שאתה מגלה כמה לאנשים לא אכפת מהאחר אם זה לא מערב אותם ישירות איכשהו- זה קצת עצוב וקצת שמח - זה למשל החלק הטוב בזה.

לגבי הבדידות אני לא יודעת מה להציע לך.
את לא תוכלי להיות לבד כל חייך- זה יכול להביא לסף מוות ,
לדעתי לפחות. מנגד גם אני כמוך לא ממש מצפה שאף אחד יהיה שם וימלא את החלל. כשהייתי קטנה פשוט הייתי מדברת עם עצמי הרבה וזה עדין קורה אבל כבר לא ממלא את הפונקציה. אני מאמינה שתוכלי להכיר אנשים "זמניים" לפחות ושלא בהכרח תגמרי "לבד" . את גם רואה שיש פה אנשים שמדווחים על נישואים, ילדים , חברים ועוד.

 

[גורג42]

היי, עם כל הדיונים שהתפתחו כאן, קצת נעלמת לנו...

את עדיין כאן?

אשמח אם תשארי איתנו כאן בפורום.

 

[2014abc]

תודה על התגובות

כרגע אני לא רואה את המצב שלי משתנה, כתבתי את ההודעה כי היה לי חשוב לדעת מה דעתכם
למדתי בכיתה קטנה של חינוך מיוחד בתוך תיכון רגיל והמורות והצוות של הכיתה כל הזמן רק הדגישו לנו שאנחנו שונים ושיש המון דברים שהתלמידים בכיתות האחרות יכולים ואנחנו ממש לא והם גם הגזימו בזה (חלק מהדברים שהם אמרו שאנחנו לא מסוגלים לא היו נכונים) ותמיד היו מחייכות אליי חיוכים זחוחים ודיברו אליי כמו אל ילדה קטנה שלא מבינה כלום .
אמרו לי שאני לא מבינה סיטואציות ואז הסבירו לי אותם בדיוק כמו שהבנתי אותם.
הם המליצו לי ללכת אחרי התיכון למסגרות מיוחדות לרצף האוטיסטי ואמרו לי שאלה מסגרות שעושים בהם דברים רציניים ומקבלים יחס רציני, ואז בדקתי וגיליתי שהמסגרות האלה מותאמות לתפקודים הרבה יותר נמוכים ממני.
היו הרבה ילדים מהכיתות הרגילות שניסו לדבר איתי ותמיד התחמקתי כי הרגשתי שאני לא מסוגלת לדבר איתם אחרי כל הדברים ששמעתי מהמורות.
כל פעם שמשהו היה לי קצת קשה אמרו לי שזה קשור לאבחנה שלי
ואני כבר לא יודעת מה בסדר ומה לא בסדר אחרי כל הדברים שאמרו לי .
הלכתי לפסיכולוגית שאמרה לי שלאנשים ברצף האוטיסטי יש סיכוי ממש נמוך להיות בזוגיות והמקרים שזה כן קורה הם מקרים מאוד נדירים.
כבר הבנתי שזה משהו שלא יכול להיות לי, אבל כשאני פוגשת אנשים שכן יש להם קשה לי עם זה.
מאז שסיימתי תיכון אני לא עובדת ולא לומדת ולא במסגרת ומרגישה שאני גם לא יכולה והתחילו להיות לי הרבה מחשבות על זה שהאבחנה שלי מגדירה אותי כנחותה ומאוד קשה לי עם זה

 

[2014abc]

.