התשובה היא כמובן לא
אף אחד לא דורש מכל מליון ומאתיים אלף הערבים אזרחי מדינת ישראל לוותר על המסורת, הדת והתרבות שלהם כדי "להתקבל" ע"י הציבור היהודי. חוץ מזה, על ההגדרה המדוייקת של "להתקבל" אפשר להתווכח מכאן ועד להודעה חדשה.......... סייד קשוע למשל, כשהתראיין לגבי "עבודה ערבית", אמר שבשלב זה, אם יהיה קונצנזוס בציבור היהודי שהדמויות בסדרה מצחיקות וסימפטיות - הוא מבחינתו עשה את שלו. ולצערי הוא יודע על מה הוא מדבר - אני מכיר אישית אנשים שלצערי לא הסכימו לצפות בסדרה בגלל השפה הערבית, שאצלם בראש יושבת רק בקונוטציה של הפגנות לאומניות, רצח וטרור. מיותר לציין שכל האנשים האלה פוגשים ערבים בעיקר דרך החדשות והטלויזיה. קיבלת מושג כלשהו לגבי איפה אנחנו עומדים נכון להיום, מבחינת ה"קבלה" שאנחנו שואפים אליה? יפה. אם נתחיל לחפש אשמים, סביר להניח שאת תפני את האצבע המאשימה כלפי המדיה הישראלית שבמשך שנים לא נתנה ייצוג הולם לערבים, ואלמלא הכתבה הזו ב"מחסום", הייתי נאלץ להסכים עם טיעונייך. אלא שהכתבה חשפה את הצד השני של האמת - האינטרס לגרום לערבים להיעדר מהמדיה המיינסטרימית הישראלית - פרט לכתבות חדשותיות שליליות - הוא קודם כל אינטרס לאומני קיצוני ערבי ורק אח"כ, אם בכלל, אינטרס ישראלי-ציוני-"לגרום ליהודים לחשוב שהם לבד פה" כמו שמקובל לחשוב בציבור הערבי. נ.ב. הייתי מבין את העליהום הזה כלפי ערבים "נחמדים", אם זו היתה תופעה רחבת היקף שמאיימת ממש על הקיום הערבי-מסורתי בישראל (בדיוק כזה עליהום התקיים כלפי יהודים שהחליטו לזנוח את המסורת היהודית ולהידמות לרוב). אבל מאחר שמדובר בתופעה די שולית, וגם כך הייצוג של ערבים בתקשורת הוא די שולי כרגע, נראה שמדובר כאן בהרבה יותר מזה. מדובר ברצון להנציח מסתורין לגבי התרבות הערבית. להנציח את הדימוי של הציבור הערבי כאחיד בדעותיו, וכגוף שכל מטרתו היא למחות יומם ולילה על אפליה ואפרטהייד. אלא שבעידן הנוכחי, ברור ששום ציבור אינו הומוגני, ושקיימות בקרבו דעות שונות ומנוגדות - גם לגבי מהי הדרך הנכונה ביותר להתקבל כשוים בחברה הישראלית-אשכנזית(?). חופש עיסוק וביטוי או לא?