בוקר טוב לכולם ../images/Emo124.gif../images/Emo6.gif
ולהלן ההודעה המשמחת והמיגעת (נכון שגם אתן התעייפתן מימני?) א נ י - ב ה ר י ו ן - א מ י ת י . (וואו איזו הודעה שתמיד חלמתי עליה.) טוב אז ככה., ספרתי לכן שביום ראשון אני אמורה לעשות זריקה וההריון הוא מחוץ לרחם. ביום שישי בבוקר אחרי לילה טרוף שינה בעלי המתוק הגיע הביתה (אחרי תפילת בוקר בבית הכנסת) וסיפר לי על הרב פירר מבני ברק ושכדאי מאוד להתייעץ איתו. אנוכי לקחתי הטלפון ובמרתון של שיחות השגתי את המספרים הנדרשים, חייגתי נואשות ולבסוף ענה לי מישהו מהצד השני וכשהפצרתי בו שזה עניין של חיים או מוות או התרצה ושמע את דבריי. בתום השיחה הוא ביקש שהעביר אליו מסמכים רפואיים בפקס ואמסור לו פרטים בכדי שהרב יוכל לחזור אליי. עשינו הכל במרתון אמיתי כשהשבת בפתח, ולאחר כ 10 דקות מתום העברת הפקס הטלפון מצלצל וכבודו מודיע:
לא לעשות זריקה ביום ראשון ולא להתאשפז בשום פנים , יש לחזור על בדיקת הביטא (להזכירן שהביטא ביום חמישי היתה 259) ולעשות אולטרא סאונד תלת מימד בכך הסתיימה השיחה והשבת נכנסה לה. מיותר לציין שהשבת היתה מאוד טרופה וישנתי כמעט את כולה (מהדכאון והחוסר אונים) אתמול בבוקר יצאתי אל המרפאה יחד עם תיק בי"ח (מגבת, כלי רחצה וכו´) עשיתי בדיקת דם חוזרת ולקחתי טופס 17 לאישפוז ועליתי אל הרופא שלי לבקש אולטרא סאונד , למזלי מוסרת לי הפקידה שהרופא שלי במילואים אבל יש רופא נוסף נ ה ד ר באיזור בתי המגורים למעלה. נסעתי אליו בשיא המהירות (להזכירן, בכדי לראות רירית 4 מ"מ ולדעת שזהו הולכים לבית החולים) ולמזלי הייתי ראשונה ויחידה בקליניקה. נכנסתי אליו וגוללתי את כל הסיפור, ההוא ישב פעור פה ורשום את כל המספרים כשאני מדגישה בפניו שהייתה ירידה אחת בלבד ועל סמך הירידה הזו לא ניתן לקבוע איפה ההריון. אמרתי לו בזהירות שהרב פירר הפנה אותי (פחדתי שיצחק לי בפנים) והוא מאוד התלהב וסיפר שהוא מכיר אותו וכו´. עליתי לעשות א.ס והוא מתחיל לדבר : "רירית של 7 מ"מ והיא נראית נהדר ורגע מה זה יש לנו כאן?, הנה העיגול הקטן הזה עם ההילה הלבנה סביב , זה יקירתי תחילתו של שק הריון וזה נראה נהדר" ה צ י ל ו - דמעות הציפו את עניי והרופא הרגיש שאני נסערת (גם הבין למה ובדרך לאן הייתי) הרגיע אותי החמוד הזה ורשם הכל ושלל הריון מחוץ לרחם מכל וכל וביקש ליידע אותו על מספרי הביטא תוך כדי שהוא אומר : אם זה מעל 500 אני אהיה מאושר בערב התקשרתי למעבדה והלבורנטית החמודה שליוותה אותי כל התקופה מכריזה: ה ל ו : ביטא - 570 התקשרתי אל הרופא וסיפרתי לו הוא שמח מאוד וביקש לחזור עוד יומיים על הבדיקה ולבוא לא.ס. זהו, אחרי ייאוש , בכי וכמעט התמוטטות עצבים (אף אחד לא הרגיש זאת) א נ י - נ י צ ח ת י
(אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילמלא לא הייתי מדברת עם הרב והייתי מובלת כשה אל הטבח, השגחה מלמעלה בנות והרבה אמונה בבורא עולם) אני מאושרת וזהירה מאוד משתדלת לא לפתח צפיות אבל לפחות יודעת שההריון נמצא במקומו. אור ., אל תכעסי עליי פחדתי לדבר וראית שהייתי קצרה ורק בגלל ההמתנה לתוצאות בדיקת הדם. לא רציתי לאכזב אותך נשמתי כי עברתי איתי מספיק בכל התקופה הזו וגם את היית על סף התמוטטות, אוהבת אותך יקירתי
. אני מודה לכולם ועל האצבעות שהוחזקו והתפילות שפתחו שערי שמיים אל הקב"ה. לך גנובית יקירתי שהצעקות של המזל טוב המשיכו להדהד לי באוזן עוד מס´ ימים (ולא יכולתי לאכזב גם אותך) ובכלל לכווווווווולללללללללללללללם . איזו משפחה נהדרת וחמה הפורום הזה.