אני מוצאת עצמי מסכימה איתך וכועסת עליך
לסירוגין.
אני אסביר אסל גם אשאל לא מעט לאורך הדרך
לעניין הבגידה:
כשמתגלה כזו מרגישים פגיעים, מתמרמרים על שזה קרה דווקא לנו, מאבדים אמון וביטחון בבן הזוג, נלחמים בין הרצון לוותר לחבלים החזקים הקושרים אותנו לאדם זה ועוד ועוד.
איני מתיימרת לדעת מה ראוי או כדאי לעשות במצב כזה. איני יודעת אם יש בכלל חוקים לעניין.
דבר שאני יודעת בוודאות הוא שכל אחד בוחר מה שבסופו של דבר הוא מאמין שיעשה לו טוב, אין כל דרך לדעת, אך ניתן להעריך.
מפתיעה אותי העובדה שתוותרי על הכל ברגע, ולא משום שזוגיות היא איזו מטרה, אלא משום האופן בו את מדברת על בן הזוג שלך, זה דבר שתמיד נעים לי לקרוא בהודעות שלך.
יצרים הינו דבר שאנו מתמודדים עימו על בסיס יומיומי, וככזה ניתן להבין אם אנו חוטאים מפעם לפעם: מעשנים את הסיגריה שהבטחנו לא לעשן, מחליפים את מיכל הגלידה הריק בחדש בתקווה שלא ישימו לב, חושפים סוד שנשבענו לא לחשוף ועוד. לעיתים אנו מבלבלים תאווה וחרמנות במושא חדש, ובשילוב של גורמים כאלה ואחרים אנו עלולים לעשות דבר מה שנתחרט עליו.
האם את טוענת שמעולם לא עמדת במצב כזה? שמעולם אף לא לשבריר שנייה התחשק לך לשבור את המוסכמות?
אם כן, אני בהחלט מבינה אותך. במידה ולא אני מקווה שלעולם לא תתבדי ותאלצי לאכול את הכובע שלך.
ובנוגע לחיתוך ללא בירורים. שלא תעזי. בשבילך ובשביל האהבה שלך. בררי עד הפרטים הקטנים וחשבי במי את שמה את מבטחך. אני מכירה לא מעט אנשים שחושפים תכונות מאוד לא אטרקטיביות לנוכח אהבה ויעשו לא מעט, מסיבות שונות, בכדי לעורר בה גלים.
אני חושבת שלראות את החיים בכזו חדות זה עניין מקל מאוד. אין אפור, יש רק שחור ולבן. יש בי קצת קינאה לנוכח התפיסה שלך. נדמה שיש בה מקום להחלמה מהירה יותר והנאה גדולה יותר.
האם זה כך בכל תחומי החיים שלך?
אני באמת מאחלת לך שתדעי זוגיות מאושרת ומיוחדת שתמלא אותך במידות הנהדרות של הדלק לו אנו זקוקים
אז נאלצת שלא להסכים איתך על רבים מהדברים, אבל כמו תמיד, זה רק עניין של תפיסה!