אני אין לי ממש עקרונות
וזה די תלוי במצב הנתון. פרורים? אני מלקטת מהרצפה נפלי סלט וחצאי כדור פלאפל שנפלו לילד. גם כפיות, מזלגות וכיוצא באלה. לעיתים אני עושה חצי פינוי שולחן (מרכזת ליכלוך ומערימה צלחות). כשאני ממהרת והילדים במצב עייף וצווחני, אני לא אטריח את עצמי. אני אולי אפילו לא אשים לב למהומה שהילדים השאירו אחריהם. אם ננסה לשים על סקלה אז יש מקומות שבהם הסביר ברור מאוד בית מלון: לא נכבס ונגהץ את המצעים, אבל בהחלט לא נשאיר ברדק אחרינו. מסעדה: משתנה- יש מסעדות שבהן אתה מחזיר את המגש, אבל יכול בהחלט להשאיר אחריך את המגש ועוד כמה עצמים מטעמך, פירורים סביב וכיוצא באלה. יש מקומות שבהם יש קוד סכו"מי לפינוי הצלחת, אסור לשים מרפקים על השולחן וגם לא עושים פירורים בפרנציפ. ברחוב, נו, יהיה מי שישים את חצי הפיתה הלא גמורה שלו על תיבת דואר, ולעיתים יהיה מי שיקח אותה בדחילו וישים בפח שנמצא שתי מטר ליד. שתי ההתנהגויות האלו לא מאוד מקובלות כנורמה חברתית.
וזה די תלוי במצב הנתון. פרורים? אני מלקטת מהרצפה נפלי סלט וחצאי כדור פלאפל שנפלו לילד. גם כפיות, מזלגות וכיוצא באלה. לעיתים אני עושה חצי פינוי שולחן (מרכזת ליכלוך ומערימה צלחות). כשאני ממהרת והילדים במצב עייף וצווחני, אני לא אטריח את עצמי. אני אולי אפילו לא אשים לב למהומה שהילדים השאירו אחריהם. אם ננסה לשים על סקלה אז יש מקומות שבהם הסביר ברור מאוד בית מלון: לא נכבס ונגהץ את המצעים, אבל בהחלט לא נשאיר ברדק אחרינו. מסעדה: משתנה- יש מסעדות שבהן אתה מחזיר את המגש, אבל יכול בהחלט להשאיר אחריך את המגש ועוד כמה עצמים מטעמך, פירורים סביב וכיוצא באלה. יש מקומות שבהם יש קוד סכו"מי לפינוי הצלחת, אסור לשים מרפקים על השולחן וגם לא עושים פירורים בפרנציפ. ברחוב, נו, יהיה מי שישים את חצי הפיתה הלא גמורה שלו על תיבת דואר, ולעיתים יהיה מי שיקח אותה בדחילו וישים בפח שנמצא שתי מטר ליד. שתי ההתנהגויות האלו לא מאוד מקובלות כנורמה חברתית.