בין רשלנות פושעת לזהירות חונקת

[ק א ס י ו פ א ה]

בין רשלנות פושעת לזהירות חונקת

דוגמא ראשונה : משפחה מטיילת בפארק. אבא, אמא ושני ילדים (3,6). הילדים רצים קדימה, האבא צועק להם כל הזמן לעצור (אין כביש בסביבה ויש שדה ראיה). הילדים הולכים על גדר בטון נמוכה והאבא צועק להם לרדת כי הם יכולים ליפול. הילדים רצים בירידה. האבא צועק להם לא לרוץ כי הם יכולים ליפול. האמא מתערבת ואומרת שאין סיכוי שיקרה להם משהו רציני. מקסימום יפלו ויכאב פחות או יותר. אבל זה לא שווה להרוס להם את הכיף ולהכניס להם פחדים. חלק מהילדות זה ההתנסות ואיתה גם הנפילות. הם מתווכחים ללא הסכמה. דוגמא שניה : יש שתי קיטנות של המתנ"ס לגילאי 4-6. שתיהן בעלות שם טוב. האחת בגן ילדים כשהילדים לא יוצאים מהגן. מדי פעם מביאים להם איזה בידור קליל. השניה עם יציאות לבריכה (בריכת תינוקות לילדים בני 4-6) ויציאות לפארק שעשועים וספארי. הכל עם השגחה צמודה וקפדנית. אמא אחת רושמת את הילד אחרי התלבטות לקיטנה עם היציאות. האמא השניה רושמת את חברו לקיטנה בגן כדי שיהיה לה שקט נפשי. אחרי כמה ימים הילד בגן מקטר שמשעמם לו. הילד בקיטנה השניה נהנה מכל רגע. אני בטוחה שאתם מנחשים מי אני בסיפור. ומעניין אותי מה אתם חושבים על הנושא. איפה אתם שמים את הגבול בין שמירה הגיונית על ביטחון הילד לבין לאפשר לו להנות מחוויות.

 

[תּמר]

בסיפור הראשון - אני איתך

כי אני חושבת שאסור לחסום את הילדים יותר מידי, ושאם נותנים בהם אמון - זה מוכיח את עצמו. בנוגע לקייטנות - אני לא רציתי לשלוח את ילדי לקייטנה עם פעילות רבה, בגלל שאני לא יודעת אם אפשר לסמוך על המדריכים שישמרו על הילדים. בילוי בבריכה עם קבוצה הוא בילוי מסוכן, ולעומת זאת - אותו בילוי בחוג המשפחה פחות מסוכן, כי השמירה הדוקה יותר. ונקודה נוספת - לא מוצאת חן בעיני משיכת ילדים לקייטנות בעזרת אטרקציות על ימין ועל שמאל. כשהייתי בקייטנות כילדה, הפעילויות היו בעיקר עבודות יד שלא עושים במשך כל השנה, וזה הספיק לי בהחלט (בצירוף השוקו-ולחמניה ז"ל)

 

[נועה לביא]

את האבא, לא? ../images/Emo8.gif

גם בעיני יש הבדל בין הדוגמא הראשונה לשניה. אם לא נשקפת סכנה אמיתית ואובייקטיבית - חרדתי צריך להלקות את עצמו ולא להעביר את החרדות הלאה. גם אם מזהירים אז בצורה רגועה ויעילה ולא מבהילה. באשר לשניה, אם מאוד חוששים אז מותר לעשות את ההנחה הזו בשביל השקט הנפשי, אחרת זה יכול לחרפן.

 

[ליביתי]

מצטרפת לאשר כתבו קודמותי

בסיפור הראשון - הייתי משחררת את החבל (וכך אני גם נוהגת בפועל עם הבן הגדול שלי). בסיפור השני - מודה שגם אני בצד היותר חרדתי בהקשר הזה. לא נראה לי שבמסגרת של קיטנה המדריכים מסוגלים להיות עם עין פקוחה והשגחה מספיק טובה על כל הילדים כל הזמן.

 

[iris mom of two]

צריך לשחרר קצת

כשילדים רצים, במקום כל הזמן לצעוק לעצור מה שאנחנו עשינו זה להגדיר עד לאן מותר להם לרוץ (עד העץ השלישי...) ככה הם מרגישים חופש ואנחנו יודעים איפה הם. טוב, אני עודדתי את הילדים ללכת על גדרות בטון (בהתחלה עם יד שלי). אני גם לא מרשה לרוץ בירידה, כי זה איך שתמיד נפצעת הברך. ובקשר לקיטנות, אם לא הייתי סומכת על הגננים ומדריכים לא ארשום את ילדי לקיטנה או גן. אבל אחרי בדיקה קפפדנית של המקום אנסה שלילדים יהיה מה שיותר כייף (שלי הלכו לקיטנה עם שיעורי שחייה בגיל הזה כאשר יש מדריך לכל שני ילדים במים - שאלתי). בהחלט לשחרר, אבל עם עין על הילד, יד מוכנה לתפוס, וחיבוק מוכן להרגיע ולנגב את הדמעות.

 

[ציפי ג]

נפילה אצל ילדים היא דבר בריא

7 פעמים יפול צדיק וקם. אדם שלא יודע ליפול לא יודע לשמור על שיווי משקל. לקח לבעלי להפנים את המסר הזה כארבעה ילדים. היום אנחנו הולכים מאחור וכל הקבוצה רצה מלפנינו. לגבי הקייטנות, פחות מענין החרדה יותר מענין הבשביל מה. ילד בגיל 4-6 יכולל הינות במסגרות לא "משעשעות", אם הוא רגיל אליהן. לא הרגלתי את ילדי להיות נערי שעשועים ולכן הם נהנים גם בקיטנה שעושה שביעיסטית בחצר ביתה.

 

[לורליי43]

שני דברים

לגבי הנפילה- הרחבתי בהודעה השנייה שלי. לגבי הקיטנה- גם כאן הטווח גדול. יש הבדל בין הקיטנות שמציאות אטראקציות גראנדיוזיות, לבין קייטנה שהיא יותר יציאה מהשגרה. הפעילות בקיטנה במתנ"ס אצלינו- היא במקום מצויין באמצע. רוב הפעילות היא במבנה גדול עם אפשרויות רבות יותר מאשר מבנה של גן. מביאים להם לשם הצגות ועושים איתם פעילויות מאוד נחמדות. בנוסף, אני חושבת שהבחירה צריכה להיות לפי המדריכים. למותר לציין שאני מאוד מרוצה.

 

[לורליי43]

זה אכן טווח גדול מאוד

גם אצלינו היה את סיפור הבחירה בין שתי קייטנות מתנ"ס. אני בחרתי בזו עם היציאות, בגלל שלא אהבתי את זו שאחראית על הקיטנה השניה בגן ("הבטוחה"). שמעתי סיפורים מאוד לא סימפטיים על תגובות שלה ולא הייתי מסוגלת לשלוח אליה את הילד. כמו שאני רואה את זה היום, בסיומו של השבוע החמישי, המדריכים מקסימים ואחראיים, היציאות בהחלט סבירות (מינון לא גבוה, נסיעה קצרה), הפעילות מעניינת, המרחב גדול בהרבה מאשר בקייטנות הגן. ליציאה אחת שהיתה לי בעיה איתה- התלבטתי מאוד והשארתי בבית. לגבי ריצה וסיפורים כאלה, אני בעד לאפשר, אבל לשים לב אם הסיבה שעוצרים את הילד היא לא בגלל בעיה שלו. הבעיה שלו מקרינה על ההורה שאפילו בלי לשים לב- מגן על הילד. הבן שלי נפל המון, לא היה עוזר אם הייתי נותנת לו לרוץ ולהתאמן. הנפילות היו מאוד לא סימפטיות (על הפנים, עור משופשף). בקיצור- אחרי אבחון שנעשה בגלל סיבה אחרת (אחיזת עפרון)- הסתבר שאכן יש בעיה. התחלנו חוג ספורט מומלץ, והיום אחרי שנה- הוא לא נופל.

 

[פלגיה]

ילד שאומרים לו "תזהר" כל הזמן

לומד שהוא לא צריך להיזה - תמיד יהיה מי שיגן עליו. זה כבר לא זהירות חונקת - זאת זהירות שמסכנת את הילד. מעבר לזה יש כאן נבואה שמגשימה את עצמה. כשאומרים לילד "זהירות, אתה תיפול" - הוא באמת נופל. אני מעדיפה לומר "אתה עלול ליפול" או (עוד יותר טוב) לשתוק. האיש שלי עוד לא הפנים את זה. כשהוא לוקח את הילדים לגן השעשועים - הוא כמו תרנגולת שדוגרת על הביצה.

 

[צימעס]

אם אני לא מצליחה לשתוק

אני אומרת משהו כמו "שים לב שהחומה גבוהה", או "שים לה שמימינךל יש קוצים". אבל גם מאלה אני מאוד מאוד משתדלת להמנע. מה - הם לא ראו בעצמם?

 

[תּמר]

לא תמיד הם רואים בעצמם

לפעמים הזוית שלנו שונה משלהם (בגלל הגובה שלנו, לדוגמה), ולכן צריך להזהיר או לשמור יותר או - לתת חלופות ("במקום ללכת בשיווי משקל על שפת הגג בוא לגדר הזאת כאן")

 

[Kalla]

כשהם עסוקים במשחק מלהיב

הם לא רואים כלום.

 

[לורליי43]

בודאי שהם לא תמיד רואים

הבן שלי הלך על אבנים גדולות מכוסות בצמחים ולא חשב בכלל על האפשרות שיש רווח בין האבנים, והוא יכול לדרוך על שיח שאין מתחתיו כלום. הוא באמת עשה את זה ועקם את הקרסול, בהחלט מיותר.

 

[פלגיה]

מצד שני, כשעלי צעקו תיזהרי

(הייתי בכיתה ב') דאגתי טוב-טוב שבפעם הבאה אף אחד לא יראה ולא יצעק. ואז כשנפלתי ונקעתי את הקרסול גם לא היה אף אחד בסביבה כדי לעזור לי. כך שלצעוק "תיזהר" עלול להניב תוצאות הפוכות.

 

[לורליי43]

אבל לא אמרנו לצעוק

השאלה היתה אם להעיר את תשומת לבם או לא.

 

[פלגיה]

הבעיה שמנקודת מבט של ילד

גם "הערה" יכולה להיחשב כגערה. היא צעקה כי היא היתה קצת רחוקה, ולא בכעס. אבל מנקודת המבט שלי כילדה, מה שהיה "מסוכן" יותר היתה התערבות המבוגרים, ולא הסכנה האמיתית שבגלישה על מרזב מגובה 4 מטרים.

 

[בזזזזזזז]

או כמו שסבתא שלי אומרת:

מי שלא נופל - לא גודל. יש דברים שאפשר ללמוד רק (או לכל הפחות טוב יותר) - מניסיון אישי.

 

[לורליי43]

ויש מי שנופל- ואז לא גדל...

לא תמיד צריך ללכת עד לקצה גבול האפשרויות, אפשר לעצור גם צעד קודם. או כמו שאפשר להגיד- הכל בפרופורציה ובהתאם לאופי הילד.

 

[Kalla]

../images/Emo45.gif

 

[בזזזזזזז]

את צודקת

בזיכרון שלי זה מה שהיו אומרים כדי להרגיע את מי שנפל שלא נורא - ושזה חלק מהחיים ומההתנסויות שהם מביאים. מתוך הזיכרון שלי (בחיוך) למשפט הזה - לא חשבתי על האסוציאציות שהוא עלול לעורר אצל אחרים.