בין רשלנות פושעת לזהירות חונקת

[לאה_מ]

שמתי לב לזה כשהצעיר שלי שבר שן

הוא שבר שן קדמית בקפיצה לאמבטיה בסביבות גיל שנתיים, ובערך בחודש שלאחר מכן כל הזמן הרגשתי שאני ממש צריכה להתאפק כדי לא לעצור אותו ולהזהיר אותו כל פעם שהוא רץ או קפץ. לשמחתי, אחרי כחודש התגברתי ועבר לי

אגב, גם אצלנו אני הרבה יותר רגועה מבן זוגי. הוא תמיד טוען, שאילו הייתי לחוצה יותר - הוא היה יותר רגוע

- אולי זה נכון...

 

[צוציקגדול]

כשהם (בדרך כלל זה הם ולא הן)

עושים איזה 'אורבן' או 'סליידים' אני משתדל להסתיר את החיוך שלי ובו בזמן לראות את אישתי מפטירה 'בוזא מויה'.

 

[Kalla]

אצלך אולי "הם". אצלנו בעיקר "הן".

 

[צימעס]

יכול לתרגם את המונחים המקצועיים?

(של הילדים, לא של האשה).

 

[צוציקגדול]

'בוזא מויה' - אוי ואבוי בפולנית

אורבן- רכיבה אורבנית, עירונית, קופצים על האפניים על ספספים, גדרות, מעקות מנצלים את הזוויות ושיפויים, קופצים וכו'. סליידים- ברולרבליידס קופצים על בליטה על הקוביות בצדדים ומחליקים עד שנגמר המשטח. עשר אצבעות- סקוויטבורד, נשענים על החלק הקדמי ומרימים את הגלגלים האחרויים באויר תוך כדי גלישה. חמש אצבעות- אותו דבר אבל על רגל אחת. ויש עוד ....מאופניים, גלשני רוח, גלשני גלים רק תגידי (גם מהצבא). ולא ראינו אותך בתצוגת השירשור ההיכרות....

 

[צימעס]

אני לא שרשורכרות. ככה אני.

תכירו אותי לאט לאט

לא הצלחתי להבין מההסבר שלך מהם סליידים. איזו בליטה? אילו קוביות? תודה על התרגום למאותגרת-ספורט-עירוני-אתגרי.

 

[אפרתש]

יותר מדי ילדים טבעו בבריכה

ומהכתבה בעיתון, אחת הסיבות היא שנכנסים עשרות ילדים לבריכה, מעל ליכולת קיבול נומרלת של הבריכה. בצפיפות שכזו, כשכמובן כולם קופצים וצורחים - כמעט מפתיע שלא טבעו יותר. אני לא רוצה שהילדים שלי ייכנסו לסטטיסטיקה הזאת. בקייטנה של בתי המפעילה רצתה לקחת אותם לבריכה של פעוטות. היתה התנגדות גורפת של ההורים, והרעיון בוטל. והבעיה היא לא רק בבריכה. ילדי גן, לעניות דעתי, לא צריכים לנסוע יותר מדי. מילא אם יש איזו נסיעה מאד מיוחדת, אבל בתור חלק קבוע מהפעילות? קייטנה בגן יכולה להיות כיף גדול. אם הילד משתעמם שם, זה כי המדריכים המסוימים שלכם לא טובים, או כי לילד לא טוב עם שאר הילדים, או כי הוא שונע את הגן, או כל מיני שלל אפשרויות אחרות. ממש לא בגלל שלא לוקחים אותו לספארי. לגבי הסיפור הראשון - נדמה לי שיש כאן הסכמה גורפת שהאבא המגונן (זו באמת את?) אכן חנק.

 

[פלגיה]

עם זה אני מסכימה

ילדי גן לא צריכים עומס של אטרקציות.

 

[תיקי א]

גם אצלנו האבא חרדתי והאמא לא

בסיפור הראשון כמובן שמזדהה עם האמא, אין אסון כ"כ גדול בנפילה, קבלת מכה וכו'... בגני שעשועים משתדלת לתת להם ספייס, כל עוד הם לא מסכנים בצורה ממשית, את עצמם או ילדים אחרים. בנזוגי טוען שאני מגזימה. בסיפור השני הייתי מעדיפה קייטנה משעממת בגן ולבריכה, לספארי ולפארק, בגיל כזה, הליכה עם ההורים. לשם האיזון, יכולה לאמר שבשנה הבאה, תלמיד כיתה א' ילך לצהרון בקאנטרי ושם יש כמובן פעילויות מים רבות. אבל הילד כבר שוחה מזה שנה וחצי ונראה לי שבכיתה א' הוא מסוגל להיות בצהרון לא פשוט כזה (על פני שטח גדול, בחירה רחבה של חוגים, הסעה ושאר ירקות).

 

[noa128]

מממ.. דילמה יומיומית ../images/Emo13.gif

והאמת שלדעתי אפילו להורה אחד אין כאן תשובה אחת, כי זה מאד משתנה מילד לילד (גם בתוך המשפחה). השאלה שזה הביא אותי לשאול את עצמי היא דווקא התהליך - הרי בסוף "מתכווננים" על מינון הכן/לא אזהרות המדוייק המתאים לכל ילד וילד, אבל איך זה הולך? - משחררים את החבל וכשרואים הרבה 'נפילות' 'מושכים קצת חזרה'? או הפוך? משחררים אט אט ממצב התחלתי של עטיפה חונקת? אז כאן האיש באמת הרבה יותר היסטרי ממני, תמיד היה, אבל קטנצ'יקי למשל, שגדל כמו שנהוג לומר שגדלים ילד מס' 3-4 ומעלה - די "מעצמו"..

למדתי שהשובבות והפראות גדולות משל אחיו הבכור והרבה יותר משל אחותו ואני נדרשת לשוב ולהזהיר. עדיין הוא נופל ונפצע הרבה, אבל אני מניחה שללא האזהרות, במקרה שלו, זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע... התוצאה אינה "עטיפה חונקת", לילד כזה זה היה באמת חונק מידיי, הוא ממשיך להשתובב, מתאפיין בעיקר ב"נופל ומיד קם", הרבה יותר עמיד מהילדים האחרים שלי והוא מצידו כבר קלט שהאיזון מחייב אותו לשיתוף פעולה והוא מקפיד על שמירת איזשהו קשר איתי ועם דאגותיי שמביא אותו לעדכן אותי מידי פעם שהוא בסדר ולחלוק חוויות, כשרוב הזמן הוא 'ציפור חופשית' - בתוך המגבלות, לא בכביש, בטווח עין/אוזן וכד'.. באשר לקייטנות - לא רשמתי, בהתחלה ממניע כלכלי (600 ש"ח לקייטנה בת שבועיים עד 13:00 בלי יום שישי? TOO MUCH!), לאורך כל הדרך גם היה חוסר רצון שיטייל באוטובוסים בין אטרקציות ובריכות ועניינים (יותר מידיי לקחת סיכונים) ובסוף כי הסטודנט עצמו סירב...

 

[תיקי א]

../images/Emo45.gif באמת תלוי באופי הילד

אני משחקת אותה קולית כי יש לי שני ילדים סופר זהירים, עד כדי כך שאני ממש מדרבנת אותם לעשות דברים, לנסות, להסתכן טיפל'ה. אגב אצלנו קייטנות של שבועיים עולות 1350 ו- 1500 ש"ח.

 

[galia26]

בקטע של "לשחרר את החבל"

אני סומכת רק על עצמי, כלומר רק כשאני נמצאת במחיצת הילדים אז אני נותנת להם מרחב ולעשות כאוות נפשם (רלוונטי רק לגבי הגדול). בזמן שהם אינם איתי אני אדאג להשאיר אותם במקום הבטוח ביותר עם האנשים הכי אמינים על כן מזדהה עם קודמותיי, בסיפור 1 הייתי נוהגת כמוך, בסיפור השני אני דיי בספק, למרות שאני מאוד מעודדת אותם לפעילויות מגוונות ואתגריות (אבל רק במחיצתי ובמחיצת אישי).

 

[kimc]

הסיפור הראשון במקרה שלנו

מתאים לסבתא... אנחנו שנינו נותנים קצת חופש. לגבי הסיפור השני אזי אני חושב לתת לילד את חירות ההתנסות אבל אנימודה כי השנה כאשר שלחנו את הגדול לקיטנה ואחד הימים כלל נסיעה לפארק המים, בעקבות יוזמה של מס' אימהות גם שלנו לא נסע ונשאר לפעילות שגרתית בקיטנה עם קב' אחרת. למה עשינו זאת? לא יודע, אולי לחץ חברתי ואולי עדיין הפחד מלחשוף אותו לסכנות מסוימות.

 

[לורליי43]

לחץ חברתי במקרה שלנו

היה לכיוון הנסיעה. חבל שאצלינו לא היתה את האופציה להשאיר במבנה הקיטנה, אני השארתי בבית.

 

[kashke]

גם אני בעד התנסות ונפילות.

אתחיל בסיכום שלי: לסיכום: במקרה א' אני עם האם. המקרה ב' אני בעד

קייטנה בגן. ו"האני מאמין" שלי: ילדים שנופלים וקמים לומדים גם שיווי משקל כמו שכתבה ציפי ג. וגם מתחילים את נסיונם בעצמאות. לגבי גילאי 4-6 אני ממש לא בעד שפע והצפה של גירויים. הצפה שכזו גורמת לצורך והרגל ומי שנושא אחרכך בנטל הם ההורים שצריכים "לדאוג לבדר" את הילדים. קייטנה בגן היא נפלאה בעיניי. המקום = מוכר. לא מחפיד לאותם ילדים שקצת קשה להם עם שינויים. המקום גם (התיאוריה) מוגן - מתוקף היותו גן. יש פינות יצירה וציור ומחשב ומשחקים וגם תחפושות. אני משוכנעת שעושים שם גם "יום מים" וכל מה שצריך על מנת לשמח ילדים צעירים.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

רוצה להוסיף לגבי הקיטנה

הקיטנה עם היציאות היא בפיקוח מאוד הדוק של מנהלת מאוד אחראית. אני מכירה אותה וגם דיברתי איתה על הנושא לפני שרשמתי אותו כדי להיות בטוחה עד כמה שאפשר. היציאות הן לא כך יום כי אם פעמיים ב-3 שבועות. האמא ששלחה את הילד לגן העבירה אותו אחרי כמה ימים לקיטנה השניה. הילד השתעמם שם ורוב הילדים היו בסביבות 4 כשהוא בן 6.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

ושאלה

הרוב כאן הם בעד קיטנות ללא יציאות. זו היתה גם הנטיה הראשונה שלי. אבל אז חשבתי איך אני בתור ילדה נהנתי מחוויות ואיך ככל שהוא גדל יש יותר יציאות לטיולים, שינה בחוץ וכו'. אז מתי משחררים? הרי תמיד יש סכנות. גם כשאנחנו חוצים את הכביש אנחנו מסתכנים. אז להישאר רק בבית? האם לא מתפקידנו לבדוק שרמת הפיקוח משביעת רצון ואז לתת לו לצאת?

 

[Kalla]

לא בגיל הרך, זה באוח.

לקראת אמצע-סוף היסודי נשמע לי קצת יותר סביר.

 

[לורליי43]

בבית ספר יסודי הם יוצאים לטיול

גם בכיתות הנמוכות.

 

[Kalla]

יש הבדל בין יציאה לטיול

פעם בכמה חודשים, שהוא בדרך כלל רק לחצי יום, עם מסלול מאורגן ומאושר על ידי משרד החינוך, בליווי של הורה אחד ויותר ושל מורים מוסמכים, לבין נסיעות יומיומיות לבריכות ומקומות פעילות למיניהן, ולרוב גם עם הרבה פחות פיקוח.