בן זוגי פוטר מהעבודה, סגרו את המשרד שהוא עובד בו
וזה משפיע עליי מאוד מכיוון שאני איני יכולה לעבוד כלל וכל מה שיש לי זה רק קצבת נכות, לצערי הוא זה שקונה לי אוכל.
זה מלחיץ אותי מכיוון שהוא בן 44, כל חייו עבד באותו מקום עבודה, מעולם לא היה צריך להתעסק בשיווק עצמי, והוא לא יודע לעשות זאת, הוא אדם פסימי, שלא יודע לדאוג לעצמו ולא מאפשר שאחרים ידאגו לו, יש בו משהו תבוסתני בגישה שלו לחיים כולל זה שהוא גם מאפשר לאחותו לאחיינים שלו ולגיסו לגנוב ממנו כ6 אלף בחודש, הוא אדם שלא מסתדר עם שינויים. כל מה שהחזיק אותו בשפיות שלו היה אותו מקום עבודה, אתם יכולים להגיד לי "שילך לטיפול" אבל הוא לא יעשה את זה, הוא אפילו לא דואג לעצמו לבריאות שלו.
מדאיג אותי שהוא עלול לחפש עבודה שנתיים, מדאיג אותי שייכנס לדיכאון או שפתאום יחליט שהוא מבקש בראיון עבודה שכר מינימום כטכנאי עם ותק של 21 שנה. ושאז הוא עלול להיכנס לדיכאון, ושהסוכרת שלו תחמיר ושיהיו סיבוכים ועוד. הוא אדם מאוד יציב בתקשורת איתו אדם שמאוד אוהב שגרה, ויחד עם זה יש בו גם משהו שברירי. הוא עדיין לא עבד על קורות החיים שלו, אפילו לא זה, הוא אומר לעצמו שיש 2 חברות שאולי הוא יפנה אליהן.
כאן התפקיד שלי כבת הזוג שלו משמעותי. אני לא רוצה להטיח בו או להחליץ אותו, אבל אני גם לא רוצה להתעלם. אני יודעת שנשים לאורך כל ההיסטוריה לפני שהיו עצמאיות כלכלית ידעו לטפח גברים מצליחים עם קריירה. אני פוחדת שאין לי את הידע כיצד לתמוך בו וכיצד לגרום לו להאמין בעצמו, וכיצד לתת לו כוח לעשות פעולות כמו לערוך את קורות החיים שלו ואפילו לשלוח קורות חיים. אני לא יודעת איך נשים עשו את זה בעבר, אני יודעת להקשיב, אני יודעת להגיד דברים בצורה לא בוטה ולא מעליבה גם אם צריך לגרום למישהו לפעול, אבל אני לא יודעת איך להיות עם חוכמה נשית, או איך לטפח אותו ולדעת לתמוך נכון ולהעביר מסרים נכונים. נשים עשו את זה כל השנים לפני שהיו עצמאיות, אני מקווה שיום יבוא ויחזור אליי כושר העבודה ושגם אני אהיה עצמאית, אבל נכון לעכשיו הוא תורם לי אוכל.
בקיצור איך במצב שבו הוא אפילו לא עובד על קורות החיים שלו אני יכולה לעזור לו להתחיל לעבוד בחיפוש עבודה במקום להיכנס לדיכאון ? איך אני עוזרת לו להאמין ביכולות שלו?
אני יודעת שיש דברים שאולי אני חושבת לא נכון, אולי אני גם עלולה לעשות משהו לא נכון. בבקשה תגידו לי מה כן לעשות.
וזה משפיע עליי מאוד מכיוון שאני איני יכולה לעבוד כלל וכל מה שיש לי זה רק קצבת נכות, לצערי הוא זה שקונה לי אוכל.
זה מלחיץ אותי מכיוון שהוא בן 44, כל חייו עבד באותו מקום עבודה, מעולם לא היה צריך להתעסק בשיווק עצמי, והוא לא יודע לעשות זאת, הוא אדם פסימי, שלא יודע לדאוג לעצמו ולא מאפשר שאחרים ידאגו לו, יש בו משהו תבוסתני בגישה שלו לחיים כולל זה שהוא גם מאפשר לאחותו לאחיינים שלו ולגיסו לגנוב ממנו כ6 אלף בחודש, הוא אדם שלא מסתדר עם שינויים. כל מה שהחזיק אותו בשפיות שלו היה אותו מקום עבודה, אתם יכולים להגיד לי "שילך לטיפול" אבל הוא לא יעשה את זה, הוא אפילו לא דואג לעצמו לבריאות שלו.
מדאיג אותי שהוא עלול לחפש עבודה שנתיים, מדאיג אותי שייכנס לדיכאון או שפתאום יחליט שהוא מבקש בראיון עבודה שכר מינימום כטכנאי עם ותק של 21 שנה. ושאז הוא עלול להיכנס לדיכאון, ושהסוכרת שלו תחמיר ושיהיו סיבוכים ועוד. הוא אדם מאוד יציב בתקשורת איתו אדם שמאוד אוהב שגרה, ויחד עם זה יש בו גם משהו שברירי. הוא עדיין לא עבד על קורות החיים שלו, אפילו לא זה, הוא אומר לעצמו שיש 2 חברות שאולי הוא יפנה אליהן.
כאן התפקיד שלי כבת הזוג שלו משמעותי. אני לא רוצה להטיח בו או להחליץ אותו, אבל אני גם לא רוצה להתעלם. אני יודעת שנשים לאורך כל ההיסטוריה לפני שהיו עצמאיות כלכלית ידעו לטפח גברים מצליחים עם קריירה. אני פוחדת שאין לי את הידע כיצד לתמוך בו וכיצד לגרום לו להאמין בעצמו, וכיצד לתת לו כוח לעשות פעולות כמו לערוך את קורות החיים שלו ואפילו לשלוח קורות חיים. אני לא יודעת איך נשים עשו את זה בעבר, אני יודעת להקשיב, אני יודעת להגיד דברים בצורה לא בוטה ולא מעליבה גם אם צריך לגרום למישהו לפעול, אבל אני לא יודעת איך להיות עם חוכמה נשית, או איך לטפח אותו ולדעת לתמוך נכון ולהעביר מסרים נכונים. נשים עשו את זה כל השנים לפני שהיו עצמאיות, אני מקווה שיום יבוא ויחזור אליי כושר העבודה ושגם אני אהיה עצמאית, אבל נכון לעכשיו הוא תורם לי אוכל.
בקיצור איך במצב שבו הוא אפילו לא עובד על קורות החיים שלו אני יכולה לעזור לו להתחיל לעבוד בחיפוש עבודה במקום להיכנס לדיכאון ? איך אני עוזרת לו להאמין ביכולות שלו?
אני יודעת שיש דברים שאולי אני חושבת לא נכון, אולי אני גם עלולה לעשות משהו לא נכון. בבקשה תגידו לי מה כן לעשות.
