מצטערת להיות בוטה
אבל את נשמעת ממש חצופה. המשפט הראשון שכתבת הוא לגבי זה שהפיטורים שלו משפיעים עלייך ישירות כי הוא זה שקונה לך אוכל (למרות שהתעקשת פה בשרשור שזה ממש לא הדבר המרכזי שמטריד אותך, בכל זאת טרחת לציין אותו כמשפט הפתיחה שלך).
לאחר מכן את ממשיכה במלל ארוך ומורכב עם כל הביקורת האפשרית על כמה הוא חלש, לא דואג לעצמו, חסר מוטיבציה, מנוצל ע"י אחרים וכו'. למרות שנשמע שהוא דאג לעצמו, לך ולאחרים יפה מאוד ולאורך תקופה מאוד ארוכה.
 
רק אחרי כל זה מתחילה הבעת הדאגה האמיתית שלך אליו ולמצב והחיפוש כיצד לפעול.
 
אז אגיד לך מה אני חושבת- קודם כל, אני לרגע לא מזלזלת בקושי שלך, בנכות שלך ובמצב שנקלעת אליו. ודווקא בגלל שאני לא מזלזלת בך ולא חושבת שאת מילימטר פחות ממני או מאדם אחר, אני מרשה לעצמי לדבר אלייך בלי כפפות של צמר גפן.
שורה תחתונה- או שאת בת הזוג שלו, או שהוא הסעד שלך.
 
אם את בת הזוג שלו, את צריכה להציע תמיכה אמיתית וכנה, פירגון ואמונה בו וביכולת שלו להרים את עצמו מזה. נגמר עידן הזילזול והביקורת המורידה שכנראה לא יסייעו לאף אחד. את יכולה להיות רגישה ולהקשיב כמו שסיפרת שאת יודעת לעשות, לדעת היכן לייעץ ולתמוך והיכן לשחרר ולתת לו רגע למצוא את עצמו. בינתיים, את יכולה לפנות למגוון עמותות שיכולות לסייע לך בקניית מצרכים כדי שהלחץ שאת מרגישה לגבי התמיכה שלו יירגע ותוכלי באמת להתפנות ללתמוך בו ולתת לו את הספייס והזמן להחליט החלטות, בלי שזה ישפיע עלייך. אבל את חייבת להבין שזה שלו. זו הבעיה שלו, וההתמודדות שלו. חוץ מלהיות כתף תומכת ולתת עצה אם התבקשת, אין לך יותר מה לעשות.