אני עצמי לא חושבת שאני לוזרית
אבל הרבה פעמים הסביבה משרדת לנשים כמוני, שהן לא באמת הצליחו, כל עוד אין להן ילדים וגבר. הנה מקרה קיצוני של חברה טובה שלי: ביום בו היא השלימה דוקטורט, אמא שלה אמרה לה, שהייתה מעדיפה נכד. איך אתה חושב שהיא הרגישה? בחרה לעצמה דרך, הקדישה לה כל חייה, התמודדה, הצליחה (בלי עזרה של אף אחד), וזה הפרגון שהיא קיבלה מאחד האנשים הקרובים ביותר. תודה שזאת לא תגובה בלתי סבירה או חריגה. קצת על עצמי: יש לי ילדה אחת לצורך העניין, אבל זה היה פאנצ'ר. מתוקף החלטה, בחיים לא הייתי מביאה ילד. למה לא רוצה? ולמה אתה כן רוצה? יש הרבה סיבות לא לרצות ילדים, חבל שהופכים אותן לא לגיטימיות. אין לי מושג, האם הזוגיות היא צורך טבעי. אולי כן ואולי לא. כל עוד האנשים בוחרים בדרך לה מטיפה החברה, אי אפשר לקבוע, האם הבחירה נובעת מטבע האדם או מהלחץ החברתי. מצד שני, אני משוכנעת שזוגיות אחת לאורך כל החיים אינה דבר טבעי, ועל כך יעידו אחוזי הגירושין, העולים ככל שהחברה נהיית סובלנית כלפי התופעה; אחוזים של בגידות; כמויות של אנשים שאומללים בנישואיהם, מאסו בנישואיהם, מאוכזבים מנישואיהם. אני לא בטוחה, שביום בו הבחירה להתחתן תהיה שוות ערך מבחינת הלגיטימציה לבחירה לא להתחתן, יישארו הרבה אנשים שירצו להתחייב לכל החיים מראש. לדעתי, הם יעדיפו ליהנות בלי הצהרות התקפות לנצח על דברים שלא תלויים בהם/רק בהם. לכן סביר, שגבר או אישה בגיל 35 יהיו בלי מערכת יחסים בתקופה כזאת ועם בתקופה אחרת, והכל יהיה תקין אצלם, חוץ מזה שלא אכפת להם מה הדודות יגידו. דרך אגב, אם הזוגיות היא צורך טבעי של כל אדם, אז למה בני 20 לבד זה בסדר?