אבל את בוחרת לעצמך את הסביבה
רוב החברים שלי קרובים אלי מבחינת הסטטוס - תל אביבים, משכילים, רווקים, בעלי השקפה חברתית - פוליטית דומה, שלא אציין אותה כדי לא להסית דיון, אבל למי שעוקב אחרי, קל לנחש מהי. ברור שזה לא גורף. יש לי חבר אחד חסר בגרות, והוא האדם האינטליגנטי עלי האדמות, ויש לי חברה דתיה, והיא שיא הסובלנות, אבל כולם נבחרו מתוך שיקול של יצירת סביבה חברתית נעימה, מעניינת, מעשירה, מאתגרת ותומכת. אין לי מאסה קריטית של חברים נשואים עם ילד, כלב ומשכנתא, שגרים בפרברים. לא שאין סיכוי שאמצא עניין בכזה זוג, אבל אין סיכוי שכל הסביבה שלי תהיה כזאת, כי אני לא רואה את עצמי מבלה את כל זמני הפנוי עם אנשים, שצורת החשיבה ואורח החיים שלהם כל כך שונים משלי. בכל מקרה, גם אם כל חבריי היו דתיים, או ערבים, או טבעונים, הייתי מרגישה חריגה. אז למה ליצור את הסיטואציה מלכתחילה?
