אתה אמנם מכנה עצמך בר אוריין
אבל רמת האוריינות שלך מפוקפקת, לפחות ככל שמדובר בפורום הזה. לא דובר כאן כלל על 24 הספרים שהם כתבי הקודש, אלא רק על 5 חומשים שהם התורה שבכתב, זו שממנה אנו קוראים את פרשת השבוע מידי שבוע. המטרה שלי כאן היא להאיר את עיניך ואת עיניהם של שכמותך שקודם כל יעיינו היטב בדבריו של ליבוביץ, כמות שהם, ורק לאחר מכן יבואו להעריכם ולבקרם. אבל לך אין סבלנות לעיין היטב במה שנאמר, הן כאן והן ע"י ליבוביץ, ובהינף יד, אולי אפילו שלא מדעת, עברת מהתקפה עלי להתקפה על ליבוביץ.
אתה גם אינך יודע להבחין בין התואר "קדוש", שהוא חל באמת (לדברי ליבוביץ) רק על הקדוש (ברוך הוא), לבין התואר "קודש", שהוא חל על דברים שבמציאות והוא נובע מהכרעתם של בני אדם המכריעים להקדישם לעבודת השם. לדוגמה, אותם כלים ששימשו בבית המקדש אינם מכונים "הכלים הקדושים" אלא "כלי הקודש". ארץ ישראל אינה הארץ הקדושה, אלא ארץ הקודש. בהתאמה לכך, אותם 24 ספרים, ובכללם אף חמישה חומשי תורה, אינם הכתבים הקדושים אלא כתבי הקודש, ואכן דבר פשוט הוא שקידושם של ספרים אלה ככתבי הקודש הוא פריו של תהליך היסטורי שהתרחש בעולמה של התורה שבע"פ לפני כ 2000-2500 שנה. ועוד אכן, מנין מקובל עלינו (עלי ועליך ועל כל הנצבים עמנו כאן היום) שאותם חמישה חומשי תורה הם הם התורה האלוהית שניתנה למשה מסיני? שמא אתה נכחת באותו מעמד?
כיוצא בהם כל אותם עניינים שאתה מבקש לשכנע אותנו שהם נכללים ביהדות ההיסטורית, בניגוד לדבריו של ליבוביץ. כאן השקר הוא שלך, ביודעין או בלא יודעין, ולא של ליבוביץ. בפתח ספרו הראשון (למעשה השני, אבל לכל צורך מעשי הוא הראשון) הוא מוסר מודעה מפורשת וברורה (כנראה שלא לך), שכל דבריו מתיחסים ליהדות (ל' שוואית) כפי שהוא תופס אותה, מתוך ידיעה גמורה שיש גם תפיסות אחרות ואף מנוגדות לזו שלו. לפיכך הוא נקט בכותרת הספר במכוון בלשון יהדות, ולא ה-יהדות, שאתה מתימר ליצגה. הוא אינו קובע כלל שהצדוקים אינם יהדות, אלא שאותה יהדות שהוא עוסק בה אינה זו של הצדוקים, שהגיעה אלינו רק כזכרון היסטורי, אלא אותה יהדות שהגיעה אלינו כמציאות חיה, והיא זו שראשיתה בפרושים. אין הוא עוסק גם ביהדותם של הקראים כיון שאין לו עניין בה, באשר ההלכה שלהם אינה ההלכה המקובלת על הרוב הגדול של אותה חטיבה אנושית המוחזקת להיות היום העם היהודי, ובכלל זה על ליבוביץ. אילו היה ליבוביץ קראי אפשר שהיה עוסק ביהדות הקראית.
אותה מכשלה של חוסר הבחנה בין מה שמצוי עמנו כזכרון היסטורי לבין יהדות שהגיעה אלינו כמציאות חיה ושניתן לחיות אותה היום הזה, מכשילה אותך גם במעמד שאתה מייחס למקרא. עולמו של המקרא איננו עולמנו שלנו, ואין ביניהם אלא שיתוף השם בלבד. לפיכך שום דבר מן המתואר במקרא אינו יכול לשמש אסמכתא או ראיה למתרחש בעולמנו היום הזה, אלא אילוסטרציה בלבד.
דומני שכבר אוריין אתה שבוי למעלה מן המידה בקסמן של מקורות ואסמכתאות. הדגם המובהק של בור סוד המבקש לשמר את סיני. אולי תעקור איזה הר? אולי תחדש משהו משלך?