בעיה שאינני מוצא לה פתרון כבר הרבה זמן

<<<

"דע כי אין-סוף ברוך הוא אין לחשוב בו כלל וכלל כי אסור לכנות בו אפילו חובת המציאות, כי אפילו ספירה ראשונה קורין אין, ושניה מכנין יש, שידענו שהוא נמצא וזה לבד משיגין ממנה מה שאין כן בראשונה וכל-שכן באין סוף ברוך הוא יתברך שמו שאסור לחשוב כלל וכלל ואפילו אין סוף אסור לקרותו"

זה מובא בליקוטים שבסוף ספרא דצניעותא תרמ"ב. כתבתי שזה מדל"ח.


הרמב"ם טען כי הוא ית' מצוי שלא בתוקף מציאות [למשל בס"ג מהראשון]. הגר"א הרחיק יותר. ניתן לומר שמה שהגר"א ייחס לחכמה עילאה - ה"יש", מבחינת הדרגת של תוקף במציאות - זה מה שהרמב"ם טען על ה"עצמות", בלשון המקובלים.
 
ומדוע מכאן נובע שלא ניתן לקבל דואליזם?

בהנחה והבנתי נכון שדואליזם הוא התפיסה שהעולם אינו אלוהים
 
<

מפני שהעולם אינו ניצב כנגד האל. העולם ישנו, הוא לא אלהים, והוא הדבר היחיד שישנו.
 
תואר המציאות משותף לאל ולעולם?

העולם ישנו... והוא הדבר היחיד שישנו
"והוא" זה נושא אחר או שזה עדיין העולם?
 

פיקסעלע

New member
אוקיי

אם הבנתי אותך נכון הרי שאצל הרמב"ם העולם אינו אלוהי כיוון שהמציאות היא לגביו כן פרדיקט. ואילו אתה טוען שהעולם קיים והוא (ה'?) קיים.
 
<

אין שום קשר לפאנתאיזם. בתפיסה פאנתאיסטית נאמר שכל מה שישנו הוא האל. בגישה שהצגתי כל מה שיש זה היקום, והאל איננו.
 
<<<<<<

אין לכך תשובה מניחה את הדעת בהגות של ליבוביץ. מה גם שהתשובות שכן נמצאות בהגותו - בקשר לנושא הזה - אינן קשורות ליהדות משום צד ופינה. דבריו הם פועל יוצא של לבטיו הפילוסופיים ושל הדרכים שבהן הוא ניסה ליישבם. לפי הגישות היהודיות, ה' נתן את התורה לעם ישראל בכתב, והתורה שבעל פה מאגדת את מכלול הפירושים, החקיקות, הגזירות והתקנות והניסיונות לחיות על פי תורת ה'.
 
פשוט מאד

התורה היא דרך לבטא יחס סימלי כלפי מה שמעבר לאדם ולעולם.
אם אתה רוצה לבטא יחס זה באופן מסורתי- אתה יכול לקיים מצוות.
אין מניעה שתבטא אותו בעצמך בטקסים ומנהגים וסמלים, בלי מתווך של מה שהומצא ע"י אחרים.
אין מניעה שתאמר- אין שום דבר מעבר לעולם ולאדם.
ואין מניעה שתאמר- יש משהו מעבר לאדם ולעולם אך אינני חפץ לבטא איזשהו יחס כלפיו.
ואין מניעה אף שתאמר- אינני יודע דבר אם יש או אין דבר מעבר לאדם ולעולם, אולם האדם והעולם נראים לי כה ראויים לבוז, ועם זאת אינני רוצה לבוז להם ולכן אעדיף לחייב מאשר לשלול, ומושא החיוב שלי יהיה לא פסל ולא תמונה שביש או בהכרה, אלא אדעהו רק בדרך של שלילת התארים.
ואין מניעה אף שתאמר עם ניטשה- "הה, נפשי, לימדתיך את הבוז, אשר בואו אינו כבוא כירסום תולעה, כי אם את הבוז הגדול, האוהב, שמרב אהבתו במרב בוזו".
 
היכן ראית

שאמר "אין שום קשר בין אלוקים לאדם ושהתורה היא פרי מחשבתו של האדם, ואיננה אלוקית כלל וכלל?
להיפך, כאן הוא אומר למרות שבני ישראל היו עדים לאינטרוונציה, והתגלות אלוהית, ושהשכינה דיברה מגרונם של הנביאים. ושהתורה אלוקית, ובכל זאת מרדו בה'.
וכן אמר זה שהמקור אלוהי, אינו רלבנטי להכרעת האדם כדי לקבל עול מלכות שמים, ולקיים תורה ומצוות. ומעולם לא הכחיש שהמקור של התורה שבכתב הוא אלוהי.
 
למעלה