אפשר להרגיש בדיוק כמוכם
(כלומר - להצטער מאד על עזיבתו של האדם), מבלי לתמוך בדרך בה אתם בוחרים להביע זאת, מן הראוי להדגיש את הנקודה הזו בראש ובראשונה. האוכלוסיה בבלוגיה לא נחלקת לשחור או לבן, לאיתכם או נגדכם. יש שמצטערים מאד, אבל עדיין מתנגדים לאופן בו אתם מפשיטים את האדם מבגדיו ומציגים אותו עירום ועריה מול קהל שלם של בלוגרים. מישהו פה למטה העיר לי (נדמה לי שזה מכוון אלי) "לא מדובר בך!" הערה מצויינת. אכן ל-א מדובר בי, ולא מדובר גם בך סוקי ולא מדובר בך wranger ולא מדובר באיש מהבלוגרים. מדובר אך ורק באדם עצמו, בחייו שלו ובעבודה או פיטורים שלו, ולא ברור לי איך הגענו למצב בו הגבולות בין פרטי וציבורי כל כך מטושטשים עד שלא מאפשרים לאדם לדבר על החיים שלו, אלא "עושים את העבודה במקומו" ומחליטים בשבילו איזה פן בחיים שלו יחשפו ואיזה לא. לא מדובר בי כלל וכלל, נדמה שאני דווקא מבינה את זה היטב. הסיבה היחידה שהזמנתי את הגולשים לחשוב אתמול איך *הם* היו מרגישים לו היה מדובר בהם, היא כי אני לצערי כן "זכיתי" לחוות בעבר את החווייה הבלתי נעימה הזו. אין לי מושג האם הנסיבות היו דומות למקרה שלפנינו, אבל כאמור- אני יודעת על בשרי איך ההרגשה להיות "מועזבת" ממקום עבודה. זאת אחת ההרגשות היותר חראיות שיש, מצטערת. חשבתי שאולי אם כל אחד ינסה לחשוב איך הוא היה מרגיש במצב כזה, אולי זה היה גורם לזווית הראייה מעט להשתנות. אני חושבת שבמצב כזה, זכותו של האדם לפרטיות גוברת על כל דבר אחר, ומבחינתי זה כל כך מובן וברור מאליו שקשה לי להבין איך אנשים אחרים לא מצליחים להבין את זה; זה הלא כל כך בסיסי ופשוט. ההשוואה לפרוסטטה של אולמרט או הקרחת של נינט - חביבה ככל שהיא תהיה - היא השוואה לגמרי הזויה. יש לי הרבה כבוד לכל אחד מהנהלת תפוז אבל אף אחד מהם אינו ראש הממשלה ומצב בריאותו לא ישפיע על עתיד המדינה, על ההחלטות הפוליטיות, החברתיות והלאומיות שהוא יחליט עבור עתיד העם הזה. קצת פרופורציות, אנשים. נינט היא סלבריטי, נכון, ואם מחר היא תחליט לפתוח בלוג בתפוז, עדיין זו תהיה ז כ ו ת ה להחליט מה היא בוחרת לספר בבלוג שלה ומה לא. העובדה שאדם בוחר לשים את עצמו בעיני הציבור, עדיין לא הופכת את הציבור לקהילת זאבים צמאים לדם, שזכותם המלאה לפשפש בבשרו ולשלוף משם נתחים כדי שכולם יוכלו לחזות בהם ולזכות באיזה לק עסיסי. לא כל דבר הוא עניין הציבור. לפעמים עדיף שהציבור יידע את מקומו, ויידע לכבד את חייו הפרטיים של אדם - לטוב או לרע. אגב, אם הציבור היה מעוניין להביע תמיכה, אהבה וגעגועים לאדם יקר מאד - למה פשוט לא לפתוח שרשור של אהבה, תמיכה וגעגועים, במקום להפוך את זה לוועדת חקירה ממלכתית עם דרישות לדעת את הסיבות, המניעים, המהלכים והכל בדו"ח מפורט...? למה לא לחשוב מה יעשה ט ו ב לאדם עצמו (תמיכה, אהבה וכו'), ברגע נמוך ולא סימפטי בחייו, במקום לעורר מלחמת עולם שלישית...? למי בדיוק זה תורם?
