ולי יש עוד נקודה למחשבה
ואני רוצה לספר לכם את סיפורם של זוג מאוד קרוב אלי- ההורים שלי. אמא שלי- אחרי גיל שלושים וחמש אולי התאפיינה בעוינות, אבל לא היה לה זמן לבטא אותה, כי אחרי יום עבודה של שמונה שעות היא עוד נאלצה להתמודד עם הטנאייג'רים שלה בבית, להכין ארוחת ערב, לנקות, לתת קצת דין וחשבון לאמא שלה, בזמן שאבא שלי הייה מתרסק מול הטלויזיה וצועק על כולם שאנחנו עושים לו רעש בזמן שהוא רואה חדשות. התירוץ שלו להתנהגות הזאת היה שהוא המפרנס הראשי בבית. מה שהיה נכון- אבא שלי (שהתחיל כפועל במפעל גדול) מרוויח פי 3 יותר מאמא שלי (שהיא אגב אקדמאית), על בערך חצי מהעבודה שהיא עושה. אני לא רוצה שאבי יצטייר כאיזה אדם מרושע- הוא מעולם לא חסך כלום עלינו, הוא אדם מקסים ואחד החכמים שאני מכירה. אבל הוא גם בסופו של דבר גבר טיפוסי- שלא מוריד תזבל אבל מתקין מדפים, אחרי שצועקים עליו שבועיים שיעשה את זה כבר. זאת אגב תמונת המצב ברוב המשפחות שאני מכירה. וכן, אבא שלי משלם לאמא שלי את החשבונות, כי ככה בד"כ קורה במשפחות- כי האשה באופן טבעי כמעט תמיד תרוויח פחות, וכמעט תמיד תרגיש אחריות שגברים לא מרגישים לגבי הטיפול בבית ובמשפחה.. לא יודעת מה הסיבה, חינוך, גנטיקה- לכם בטח יש הסברים לתופעה, ובגלל זה אגב, אני חושבת שאשה- כל עוד היא יפה צעירה ויכולה להשתמש בזה להשגת בטחון כלכלי או הגשמת חלומות שטחיים ככל שיהיו, כדאי לה לנצל את ההזדמנות- גם אם הסכנה היא אח"כ להתקפל ולהיכנס לפח הזבל של שאריות אנשי 15 דקות התהילה- כי לא משנה לאן היא תפנה, היא בסוף תגיע בערך לאותה הנקודה. וחזרה למה שאני התחלתי לומר. איך נשים אמורות לא להיות ממורמרות?! רוב בנשים מוצאות את עצמן פשוט אימהות, עם בעלים שפוזלים לכיוון החברות של הבת. וזה כואב לדעת שהחיים חלפו בזמן שהן שטפו כלים. אני מאמינה שכל אחת צריכה לעשות את הבחירות שלה, אני כבר יודעת בערך מה תהיינה הבחירות שלי, ואני רק מקוה שבעוד עשר שנים סיכויי ההצלחה שלי בעולם לא יושפעו מהעובדה שאני אישה (קפת תתעלמי מהמשפט האחרון- את לא אמורה לדעת מה אני)