קצת לרחוץ בנקיון כפיים לא?
1. כל הכללה היא גזענית ולא הוגנת, מעצם טבעה. זה לא משנה. וכן, חלק לא קטן מהשיח אודות הקהילה החרדית הוא אנטישמי במהותו. אבל השיח הזה קיים ככל שהדברים נוגעים לחמדנות החרדית ו"עלוקתיותם". עם זאת, גינוי של קהילה שמאוחדת מאחורי הדרישה להנהיג נורמות פטריאכליות על אנשים אחרים (בעמידה עיקשת על נישואין הלכתיים, בחיקוק איסור על נשים להתעטף בטלית בכותל, בגירוש הומוסקסואלים למקומות סגורים או "סדומאיים"), מתנגדת לאינטגרציה ודוחפת להגבלת חירויות הפרט בשם אמונה וצביון, הוא גינוי לגיטימי בהחלט, ואינו שונה מגינוי של תנועות פוליטיות שמבקשות לצמצם את חירויות האזרח כנגד המטיריאליזם ההיסטורי או בשם הלאום. הציבור החילוני בארץ מרבה להפנות לחרדים המתגוררים בארה"ב או באירופה כמופת לחרדים המשתלבים בחברה ולא מנסים להגביל אחרים. כך שהכל קשור להתנהגותם. 2. האם לא הייתה התחשבות בחרדים במקרה המצעד? המצעד התפשר על אופיו ועל מיקומו. כפי שנאמר, התחשבות זו רק גרתה את התאבון והנחישות להילחם בו. החרדים לא היו במקרה הזה קהל שבוי. איש גם לא השחית דבר קדוש להם. יתכן שמבחינה הלכתית, יש כאלו הסבורים שהפגנה ברחובות שאינם חלק מירושלים ההיסטורית, הם טינוף. ברגשות כאלו אין להתחשב כשם שאין להתחשב ברגשותיהם של לבנים הנפגעים עד עמקי נשמתם מלראות שחור לומד עם לבן. והרי גם במקרה של ליטל רוק יכלו השחורים להתחשב לכאורה וללכת ללמוד בגטו שלהם, לא? אבל ברור שלצד זה שאין להתחשב ברגשות מסוג זה, גם אין לדחוק אנשים מהמרחב הציבורי ולהפלותם על ידי החזרתם לגטו. 3. גינויי האלימות היו מאד חלשים ולא הגיעו לרגליהם של גינויי פרשת המשחן, למשל. אם היו הרבנים מגנים את האלימות כמו שגנו את המצעד, זה היה נראה אחרת. כמו כן, לגנות אלימות אבל מצד אחר להשחיר ציבור שלם כבהמות, זוהמה, טימוא, בושה לאנשות - כמו שעשו אנשים כמו אלי ישי או משי זהב - זו לא חוכמה. החרדים במד"א סרבו לטפל במשתתפי המצעד, דוגמא נוספת שעברה על סדר היום, יחד עם מצעד הבהמות, שלא זכור לי דבר כדוגמתו מאז הסרט "היהודי הנצחי" בו משווים יהודים לעכברושים. אי אפשר מצד אחד לנהל הסתה כזו, ואחר כך לבכות שמתייחסים אליך כמו שמתייחסים אליך. חוץ מזה, שהזעם במקרה הזה בהחלט לא היה רק נגד החרדים. הם אומנם היו הגורמים המובילים בהסתה ובאלימות, אבל גם תנהלות רבני יש"ע, שייחים, האפיפיור וגם אנשי רוח חילונים זכתה ללא מעט ביקורת.